פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מול היכל מנומנם: דיון וורוויק הפגינה טוב ואהבה, אבל התקשתה לייצר עניין

      ההופעה של וורוויק בהיכל יד אליהו סבלה מרגעים מתים וממחשבות של "מתי זה נגמר", אבל קשה להגדירה כמביכה. נוכחותה על הבמה עדיין מלאת כריזמה ואישיותה מרשימה

      דיון וורוויק בהיכל יד אליהו (נמרוד סונדרס)
      עם קול מחוספס. דיון וורוויק (צילום: נמרוד סונדרס)

      לפני שלושה חודשים וחצי החליקה דיון וורוויק באמבטיה ואושפזה בבית חולים. "תסלחו לי אם לא תהיה יותר מדי תנועה על הבמה הערב", אמרה בפתיחת ההופעה שלה בהיכל יד אליהו, "עמידה היא לא הצד החזק שלי כרגע. ב-99 אחוז מהזמן אשב".

      אפשר לספר שזאת הייתה נקודת פתיחה רעה עבור הליידי בת ה-74, מהגדולות שידעה המוזיקה השחורה ביובל פלוס האחרון. אבל ההגדרה הזו, נקודת פתיחה, לא תהיה ממש מדויקת, כי הצרות החלו הרבה לפני כן. 1,500 הצופים שהגיעו להיכל נתקלו בלא מעט קשיים, בעיקר בשל ארגון קלוקל וחיסכון בכוח אדם. מרבית השערים לא נפתחו, פלוגת הסדרן הייתה מצומצמת ואנשים לא קיבלו הכוונה לכיסאות, ואם לא די בכך, חלק מאנשי האבטחה והתחזוקה הרעישו לכל אורך הערב. בוגי בוי, האמן הבלגי-יהודי שליווה את בי.בי. קינג וריי צ'רלס, נתן מופע חימום חלש, אם לנסח זאת בעדינות. בתנאים הללו, מצב הרגל של וורוויק והאזהרה שלה כי "אשב במשך 99 אחוז מהמופע" אפילו לא נכנסו לקטגוריה של בשורות רעות.

      התנאים לא שיחקו לטובתה של אחת המעצבות המשמעותיות של הקול הנשי במוזיקה האפרו-אמריקאית במשך יותר מיובל. מה שעוד פחות עזר הייתה הבחירה הלא נכונה, לטעמי, ב-"Walk on By", הלהיט הגדול והמוכר ביותר שלה, כשיר שיפתח את ההופעה. וורוויק כבר לא מסוגלת להעניק לקלאסיקה הזו את המגה-רכות הדרושה לה (גם לא ל-"I'll Say a Little Pray for You") ולא הצליחה לגרום לה לעבוד היטב עם הקול שהתחספס לאורך השנים. מובן שהייתה צריכה לשלב את שניהם בכל מקרה, אך ייתכן שמקומם היה מאוחר יותר. דווקא בלהיטים אחרים כמו "Heartbreaker" ו-"I'll Never Fall in Love Again" שהגיעו בהמשך היא נצצה והפיחה אנרגיות על הבמה. ייתכן שלו השירים הללו, שבוצעו באופן מושלם וטשטשו את מרחקי הזמן, הגיעו כיריות פתיחה, הם היו מכתיבים ערב שונה לחלוטין.

      דיון וורוויק בהיכל יד אליהו (נמרוד סונדרס)
      הזהירה מראש שתשב לאורך 99 אחוז מהמופע. וורוויק (צילום: נמרוד סונדרס)

      הביצועים הנהדרים הללו סיפקו הוכחה שוורוויק לא איבדה את זה. ההופעה סבלה מלא מעט רגעים מתים וממחשבות של "מתי זה נגמר", אבל קשה להגדירה כמביכה ולתייג את וורוויק ככזו שזקנתה מביישת את נעוריה. נוכחותה על הבמה עדיין מלאת כריזמה ואישיותה מרשימה – הטוב נוטף ממנה, ואת האהבה שהיא שולחת לקהל קלט כל אחד שישב באולם.

      הצרה הייתה שלמרות האהדה הרבה, חוסר היכולת של וורוויק לקום מהכיסא, שגרם לפרפורמנס בחצי כוח, לא סייע להרמת מפלס הערנות של ההיכל המנומנם. האמפתיה הייתה שם לכל אורך הערב, העניין קצת פחות. ברגע שעברה לחלק הברזילאי (שלפניו נשאה מונולוג מתיש על כמה המדינה הזו נפלאה), רבים החלו לשחק בחוסר נוחות בטלפונים הניידים. אפשר לתלות לא מעט בגילה של וורוויק, ובצדק, אלא שגם לאונרד כהן כבר אינו צעיר ובכל זאת כשהופיע כאן לפני פחות משנה הוא הוציא את כולם עם דמעות. וורוויק, מלבד עצם נוכחותה והכריזמה שהיא מפזרת מהבמה הלאה, לא הצליחה לרגש. מעבר לסיבות האובייקטיביות, אפשר לתלות את האשם בכך גם בלוקיישן. בדיעבד, האולם ביד אליהו, במיוחד ב-15 אחוזי תפוסה בלבד, אינו המקום לאירוע בעל אופי אינטימי כל כך.

      דיון וורוויק בהיכל יד אליהו (נמרוד סונדרס)
      את האהבה שהיא שולחת לקהל קלט כל אחד שישב באולם. וורוויק (צילום: נמרוד סונדרס)

      את ההפתעה שמרה וורוויק לסיום, כשלשיר האחרון, "That's What Friends are For", הזמינה לבמה את מאיה בוסקילה. הכוונה הייתה מעניינת ומקורית, אולם הדיסהרמוניה בין השתיים בלטה מהרגע שהחלו לשתף פעולה. בוסקילה בעלת הקול הדומיננטי פתחה בעוצמה ורק הגבירה, תוך שהיא כמעט מעלימה את וורוויק במקום להכיל אותה. דווקא אז, באופן אבסורדי, כששיתוף הפעולה בין השתיים נוחל כישלון, הבדלי הסגנונות שלחו הבזק לעבר. בכל פעם שוורוויק השתלבה ו"ענתה" לבוסקילה, ניתן היה להיזכר כיצד נשמע פעם "Walk on By" ואיך היא הפכה כל יצירה שהלחין עבורה ברט בכרך האגדי לביצת זהב.

      בעשור השמיני לחייה, וורוויק שמרה לא מעט מהפינס שהפך לסמל המסחרי שלה. היה לה קשה להחזיק הופעה, אבל היו גם לא מעט רגעים שבהם קיבלנו עוד עדות לכך שאגדות אמיתיות לעולם אינן נעלמות.