יממה בלבד אחרי שהחריפה את טון העימות מול האמנים, הגיעה היום (שישי) שרת התרבות מירי רגב למוקד חיכוך טקס פרסי התיאטרון, שם נתקלה במחאה קשה מצד האמנים. נאומה של רגב נקטע מספר פעמים על ידי הנוכחים באולם, כשחלקם אף עוזבים במחאה.
כזכור, אתמול התפרסם כי בריאיון שהעניקה השרה רגב למגזין "את" כינתה את האמנים "כפויי טובה, טרחנים וצבועים" וטענה כי בכדי לזכות בתמיכתה הם ייאלצו לחכות ולראות מה יהיו הקריטריונים שתפרסם בעוד חודש.
.
רגב הבהירה לאמנים בדבריה כי לא תסכים לסתימת פיות ולכך שיכנו חלקים גדולים בעם "בהמות ומלכחי עשב". בנוסף, אחרי שנחשף בריאיון לנחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" כי רגב העדיפה לשמש כשרת רווחה, הבהירה השרה בנאומה היום כי מהרגע שבו קיבלה את התפקיד, היא מרגישה מחויבת לדאוג לרווחת האמנים ולתקציב התרבות.
בשיאו של הטקס עלתה השרה רגב לבמה כשהיא מלווה בשחקן אוהד קנולר. "התהליך אותו אנו חווים כחברה בחודש האחרון דומה לניתוח הנוגע בעצבים החשופים של הדמוקרטיה שלנו, המעצבת את פניה לנגד עיננו", פתחה השרה רגב את דבריה. "לעניות דעתי ולעניות דעתם של רבים, הדיון הזה לא נועד לערער או לפגוע בחופש הביטוי. חופש הביטוי הוא כיפת הברזל של הדמוקרטיה ואף אחד לא רוצה לאתגר את הכיפה הזו, גם הקיצונים בחברה שלנו. יש כאן קומץ אמנים שמחמיץ את העיקר, את הסוגיה האמיתית שעוסקת בשאלה: מה עושה דמוקרטיה שרוצה להתמודד מול גל עכור של שנאה מבית ומחוץ. ההחלטות האחרונות שקיבלתי ביקשו לפזר את הערפל סביב חופש המימון.
חברה, דמוקרטיה ומדינה צריכה לשאול את עצמה לפני שהיא מעבירה עשרות מיליוני שקלים לעמותות. האם מדינת ישראל צריכה לממן סרט המאדיר את רוצח ראש הממשלה יצחק רבין זכרו לברכה. אני סבורה שלא [..] נכונים הדברים גם לגבי תיאטרון אל מידאן. האם מדינה צריכה או חייבת לממן הצגה המאדירה רוצח של חייל צה"ל, משה תמם ז"ל? אני סבורה שלא. משרד התרבות והספורט הוא לא מפיק על. הוא משרד שחייבת להיות לו מדיניות ברורה, שנגזרת ממדיניות ממשלה. האם ממשלה חפצת חיים מחוייבת לממן הצגות או אמנים שמשתמים בכסף כקרדום נגד המדינה?". בנקודה זו הקהל השיב בצעקות "כן", אך רגב השיבה בשלילה.
"לצערי לא ניתן להתחמק מהשיח של החודש האחרון. הכל היה בו, רק לא תרבות. מותר גם לי לשחק, מותר גם לי להרים את הקול ולהוריד את הקול". קריאות הביניים מהקהל נמשכו, גילה אלמגור טענה "את לא מבינה את תפקידך. מתי היית בתיאטרון בכלל וראית מה אנחנו עושים? שנים אנחנו מכתתים רגליים לפריפריה. את לא יודעת כלום ואין לך מושג". בסיום דבריה קמה אלמגור ועזבה את האולם.
"גם לי יש דעה", המשיכה רגב, "לא יסתמו את פי כפי שאני לא אסתום את פיותיהם של אחרים. לא יכנו את בוחריי, לא יכנו את עמי, עם של בהמות ומלכחי עשב, לא יפגעו באמונות ובמנהגים של חלק מהעם, לא יזלזלו וישפילו את מנשקי הקמעות והמזוזות. לא יכנו את עמי או חלקים ממנו צ'חצ'חים".
"קבלת הפנים שקידמה את פניי הייתה כזו ששואבת את מקורותיה מעולם החי. בהמה, כך כינה אותי גברי בנאי. כן, אותו בנאי שגדלנו בבית על מערכוני הגשש החיוור ודיקלמנו בלהט כל תו ומילה. לא חלפו להם מספר ימים ושלום חנוך שהבטיח לנו את משיח, איים שלא יופיע בפסטיבל ישראל אם אשא דברים, לא חלפו מספר ימים וכבר קיבלה מדינת ישראל את נאום הבהמות. לא יכולתי לעמוד מנגד ולשתוק.
חשוב לי להבהיר בהקשר הזה את הדברים שאמרתי למגזין "את". אני רואה כפיות טובה באותם גרבוזים וקוטלרים, שמחד מבקשים תקציבים מהמדינה ובאותה נשימה בזים למדינה ולעם אליו הם מכוונים את תרבותם. אותו קומץ, סבור כי הוא השולט באומנות, בתרבות ובשיח הפנימי. הוא מנכס לעצמו את הבעלות על השיח, ולמעשה גוזר וכופה עלינו קיפאון ושיתוק חברתי.
יוצרים ואומנים, זה נכון שעדפתי הראשונה הייתה לשמש כשרת הרווחה. אולם מרגע שמוניתי לשרת התרבות והספורט אני מתכוונת להיות שרת הרווחה של התרבות. אדאג לרווחתם של אומנים ויוצרים, אדאג שתהיה לאומנים וליוצרים הכנסה ראויה ומכובדת. אני יודעת שלא קל לאומנים שחלקם חיים חיי דוחק. אני רוצה לייצר לאומנים וליוצרים תנאים שיאפשרו להם להתרכז ביצירה ובאמנות. זאת על מנת לאפשר תרבות מגוונת, מאתגרת, מרגשת לכל אזרחי מדינת ישראל.
תקציב התרבות הוא מהנמוכים בעולם. ואני מתחייבת לפעול להעלותו למען קידום ערכים חשובים ותמיכה בתרבות בפריפריה, פיתוח תרבות יהודית, פיתוח תרבות של המגזר הלא-יהודי, ערבים, בדואים, דרוזים וצ'רקסים".
"עשינו מספיק כותרות בימים האחרונים", חתמה רגב את דבריה, "בואו נתחיל לעבוד. הלב שלי והדלת שלי תמיד פתוחים בפני כולם. בואו נעשה יחד למען האומנות והיצירה".
קנולר עצמו עמד בימים האחרונים במרכז ביקורת חריפה מצד חברי ארגון שח"ם, אשר בראשו הוא עומד. "בשבוע האחרון אני מותקף. שאלו אותי אם אני רוצה להתמודד בפריימריז של הליכוד", הסביר קנולר, "אני גאה לעמוד בראש הארגון הזה. ארגון שמונה 2,100 חברים, ארגון חזק וחכם. בין חברי האיגוד יש כאלה שבחרו ברשימה המשותפת" ויש כאלה שבחרו בבית היהודי", אמר קנולר.
את דבריו של קנולר קטע הבמאי רוני ניניו, שצעק "למה נורמן עיסא נמצא בשדה הקרב ואתם לא מגנים עליו?". גילה אלמגור הוסיפה: "תדבר בשם איגוד האמנים. אני מתביישת להיות חברה בארגון שלך".
קנולר המשיך בדבריו והבהיר את פנייתו לרגב: "חשוב לדייק את מה שנאמר בכתבה. לא ביקשתי ממך שתעבירי לנו קריטריונים, אלא ניסיתי להמחיש את גודל האבסורד. אני לא חושב שצריכה להיות איזושהי התערבות בתכנים. אני מבקש ממך שלא להתערב בתכנים. אין שום סיבה שמשרד התרבות יגיד ליוצרים מה צריך לכתוב. וזה נכון לגבי סגירה של מוסדות. יש רשויות חוק במדינת ישראל והן אלו שצריכות לבדוק ולקבוע. בולדוזרים לא יודעים לבנות שום דבר לבד. יש פה הרבה מאוד אנשים שמוכנים לעזור לך לבנות".
חיים סלע, מפיק הטקס, היה הדובר הראשון שעלה לבמה ואמר: "זוהי הפעם הראשונה שבה התקשורת מגלה עניין כל כך רב בטקס. השגנו את המטרה שלנו. אנא מכם, אלה רגעי חסד שאנשים מקבלים. אלה רגעים גדולים במקצוע הזה. אל תנהלו את העימות מעל במות אלה". אודיה קורן, מנחת הטקס, פנתה ישירות אל השרה רגב ואמרה: "הבנתי שהתאכזבת כשקיבלת את משרד התרבות במקום הרווחה. אז רציתי להגיד לך שאין הבדל".
לאחר שקיבל את פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פנה השחקן אלון דהן אל השרה רגב והתייחס לאמירה שבה טענה כי הימין ניצח את השמאל עם 30 מנדטים מול 20. "אני רוצה לאחל לך בהצלחה ולומר שאני מבית ימני וגם שאני מרוקאי. אז אולי כדאי לעשות חישוב מחדש, כי אני חלק מה-30. אולי זה 24-26? צריך לחשוב על זה". בהמשך דבריו טען דהן כי המתיחות בין האמנים לבין השרה חצתה כל גבול. "חברים, אנחנו עם חגורה עד פה. איפה שלא נותנים מכה זה מתחת לחגורה, בבקשה תרגיעו".
ראש העיר תל אביב-יפו רון חולדאי עלה במה להעניק פרס מיוחד, והתייחס לסערה הנוכחית. "קהל נכבד, בואו נרגיע ונירגע. 2,000 הצגות של התאטרונים התל-אביביים מוצגות מחוץ לעיר בכל הארץ. באיכות גבוהה. מביאים תרבות במיטבה. מציגים נושאים מנושאים שונים המעוררים דיון, מחלוקת ומחשבה. זה תפקידה של התרבות, וזה תפקידנו בתל-אביב-יפו כבירת התרבות על כל גווניה.
17 שנים אני ראש העיר ואחראי על התרבות בעיר הזו. מעולם לא צונזרה פה הצגה או תערוכה או הותנה תקציב בתוכנן של ההצגות. גם כשהתקוממתי ולא מצא חן בעיני עמדתי על זכותן וזכותם של יוצרות ויוצרים. גם בעתיד לא יצנזרו פה תרבות ואמנות.
רבותיי, בשיח האחרון נוצרה התלהמות שאינה במקומה מכל הכיוונים. תרבות זו גם דרך התבטאות ושיח. דרך ארץ קדמה לתורה. אני מבקש מכולם לחזור לשיח מכבד וענייני. לשבת ולדבר ולזכור שלכולם תמיד יש עוד מה ללמוד. המבחן האמיתי הוא במעשה.
אני פונה אלייך, מירי, ומייחל שמ-2,000 הצגות מחוץ לעיר נוכל לעלות ל-4,000. כי זו המשימה העיקרית: להגדיל את תקציב התרבות. אני גם יכול להבטיח לך שכל הנוכחים פה באולם יעמדו מאחורייך בנושא הזה. אנחנו קוראים לך לפעול למען הגדלת תקציב התרבות".
גלעד קמחי, במאי ההצגה "המוגבלים" שזכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר לשנה הנוכחית, התייחס אף הוא לסערה. "חובתי להילחם על חופש הביטוי. פוליטיקה ואמנות תמיד התחככו זו בזו, אך כמעט כל מערכת יחסים היא כזו ועלינו להמשיך ולפלס את דרכנו בסבך. אמנות היא אינה כלי שרת בידי מחנה פוליטי. אמנות היא מרד חוקי ויש לה את האופציה לירות בצנחניה כמו גם לחבקם.
אין קיום לדמוקרטיה ללא חופש האמנות. אני פונה לשרת התרבות ללא שמץ של ציניות, ומבקש שתשרת את התרבות ורק אותה. תרבות היא מילים וצלילים וצבע, כוחם בגיוונם.
הבמאי חנן שניר, שקיבל במהלך הטקס פרס מיוחד על מפעל חיים, ביקש להרגיע את הרוחות. "אני פונה לשרת התרבות ומתחנן: מספיק לתקוף אותנו. השפה לא תרבותית ולא ראויה, וזה מושך אש משני הצדדים. בואו נדבר על תרבות ואמנות, בואו לא נדבר על מנדטים. אני חושב שאם כל האמנים היו מצביעים יחד למפלגה, לא היינו עוברים את אחוז החסימה, אבל לא ניתן לחסום את פינו".
לאורה ריבלין, שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר, נאמה בדמעות כשעלתה לבמה לקבל את הפרס: "ברכות, מירי רגב. כמעט שקלתי את האפשרות לא לקבל את הפרס ורק כדי לא לדבר על מה שנאמר ולא הובן. אנחנו מיעוט לא מיעוט, אין לנו מקום אחר ליצור בו. יושב כאן עוד עם ויש לו זכויות על המקום הזה, והוא נרמס. הכיבוש הזה הוא כיבוש משחית.
האמנות כשהיא טובה היא מורכבת, אבל היא תמיד פוליטית ותמיד חושפת את מה שאנחנו מפחדים לחשוב. אנחנו נמשיך להביע את ההתקוממות שלנו נגד העוול הזה, גם אם למראית עין נתקפל בסוף. לא יתכן שאת לא יודעת שאנחנו ההסברה הטובה ביותר שאת יכולה לחלום עליה. אני מציעה גם לשר החינוך ולשר התיירות לכלול בתוך הטיולים השנתיים גם טיולים להכרת חברינו במחסומים ובמחנות הפליטים למיניהם, וגם ביישובי הדרום הקורסים ממבצע למבצע". בתגובה לדברים קם הקהל באולם על רגליו והריע.
במקביל לטקס שנערך במרכז ענב בתל אביב, נערכה הפגנת מחאה של אמנים שהתמקמו מול האולם בו התקיים הטקס. המוחים עמדו בדממה כשסרטי הדבקה מכסים את פיהם ובידיהם שלטים ריקים. בכך ביקשו להביע את התנגדותם "לניסיונות ההשתקה, ההפחדה והעלבונות", כהגדרתם, באופן לא אלים וללא כל דוברים. עם זאת, כשהגיעה השרה רגב אל המקום נשמעו קולות בוז מצד חלק מהנוכחים במקום.
(עדכון אחרון: 16:28)
רשימת הזוכים
השחקנית המבטיחה של השנה - מגי אזרזר ("לחנך את ריטה" / תיאטרון בית לסין)
השחקן המבטיח של השנה - שפי מרציאנו ("המאהב" / תיאטרון הבימה)
שחקנית המשנה הטובה ביותר - תיקי דיין ("סוניה, מאשה ושפיץ" / תיאטרון חיפה ותיאטרון הקאמרי)
שחקן המשנה הטוב ביותר - אלון דהן ("גורודיש" / תיאטרון הקאמרי)
עיצוב תלבושות - יהודית אהרון ("הנשים העליזות מווינדזור" / תיאטרון החאן)
עיצוב תפאורה - רוני תורן ("בית ברנרדה אלבה" / תיאטרון באר שבע )
יוצר בתחום המוזיקה לתיאטרון - גרשון וייסרפירר ("הצוענים של יפו" / תיאטרון החאן)
עיצוב תאורה - אבי יונה בואנו ("גורודיש" / תיאטרון הקאמרי)
ההצגה הטובה ביותר בקטגוריית הקומדיה - "המוגבלים" (תיאטרון בית לסין)
עבודת הכוריאוגרפיה הטובה של השנה - מירי לזר ("הכיתה שלנו" / תיאטרון הקאמרי)
מתרגם השנה - אהרן שבתאי ("אלקטרה" / תיאטרון הקאמרי)
מחזאי השנה - גור קורן ("המוגבלים" / תיאטרון בית לסין)
המחזה המתורגם הטוב ביותר של השנה - "הכיתה שלנו" (תיאטרון הקאמרי)
ההופעה הטובה ביותר של שחקנית בתפקיד ראשי - לאורה ריבלין ("סיפור ישן-חדש" / תיאטרון בית לסין)
ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד ראשי - נדב נייטס ("המקרה המוזר של הכלב" / תיאטרון בית לסין)
פרס המחזה המקורי - "הצוענים של יפו" (תיאטרון החאן)
ההצגה הטובה ביותר של השנה - "הצוענים של יפו" (תיאטרון החאן)