הבאזז ההיסטרי סביב סרט הקאלט "Kung Fury" שיצא בתחילת החודש, לא השאיר ספק: שנות השמונים בדרך לסיבוב קאמבק נוסף בתעשיית הבידור העולמית, רק שהפעם, כמו שהוכיחה הצלחתו הוויראלית של הסרט ביוטיוב, הן נוחתות היישר אל תוך ההמולה הגועשת של הרשתות החברתיות על שלל נגזרותיהן בעידן הנוכחי, מה שיהפוך אותן להמוניות, מגוחכות ומטופשות עוד יותר, כאילו לא הספיקו לנו במקור.
אבל עוד לפני ש"Kung Fury" החזיר לחיים גם את הקריירה של דיוויד הסלהוף, ששר את שיר הנושא האייטיזי להחריד שלו, נראה שעולם הפופ האמריקאי כבר צפה את הקאמבק מראש, וגם אם בשנים האחרונות היו פה ושם יציאות מחווה לתקופה שכיכבו המצעדים, הפעם נראה שמדובר במגפה של ממש. את התוצאות אתם שומעים ממש בימים אלה ברדיו וביוטיוב שלכם.
השיר והקליפ שללא ספק הוביל את הטרנד הוא כמובן "Uptown Funk" של מארק רונסון (יחד עם ברונו מארס), שהחזיר לאוזניים של כולנו את הגרוב והאלקטרו פאנק ששלטו בתחילת שנות ה-80, גנב מכל שיר אפשרי מאותה תקופה והוכיח את הפוטנציאל המסחרי המחודש של הז'אנר. רונסון, שלא במקרה, הוא גם המפיק של האלבום החדש של דוראן דוראן שמתקאמבקת השבוע עם הסינגל החדש והכיפי שלה "Pressure Off" בו מתארחים ג'נל מונה והמפיק והגיטריסט האגדי נייל רוג'רס, שהפיק כמה מלהיטיהם הגדולים בעבר, ואחראי בין היתר גם לסאונד של האייטיז בזכות הפקות לדיוויד בואי ומדונה. רוג'רס גם שותף כידוע ל"Get Lucky" של דאפט פאנק שהחזיר למצעדים את הסול של הסבנטיז לפני שנתיים.
אבל הסאונד האיייטזי הוא כמובן לא רק נחלתם רק של הוותיקים, אלא גם של האמנים העכשוויים, שרובם עדיין לא נולדו בעשור ההוא ומגלים עולם חדש ישן. בולט מכולם כרגע הוא ג'ייסון דרולו שלהיטו "Want You To Want Me", נמצא במקום הראשון באנגליה השבוע, מככב בחמשת הגדולים של ארה"ב כבר תקופה ארוכה ושולט גם במצעדי הרדיו אצלנו בארץ. כבר מהצליל הראשון אפשר לזהות בפלייבק אלמנטים ברורים מקלאסיקת האייטיז האימתנית של סינדי לאופר "Girls Just Wanna Have Fun", כשדרולו עולה באוקטבות ומפנק במחוות קוליות לפרינס.
סינדי לאופר, או לפחות להיטה הגדול "True Colors", היא גם ההשראה לפזמון "See You Again", הלהיט הגדול של ויז קאליפה וצ'ארלי פות' מפסקול "מהיר ועצבני 7", לפחות ברגעים שפות' לא מחקה את סם סמית'. ואם תקשיבו שוב ל"Love Me Like You Do" של אלי גולדינג מפסקול "חמישים גוונים של אפור" או ל"Out of the Woods" של טיילור סוויפט תבינו שמדובר למעשה בניסיון (סופר מוצלח) לחקות את בלדות הפופ הגדולות של האייטיז על שם פיל קולינס, רוקסט וחברים נוספים.
עוד להיט שחזק מאוד כרגע באמריקה הוא "Shut up And "Dance ההמנוני של Wake The Moon, שבטח כבר שמעתם לא מעט בגלגלצ, ומתכתב גם הוא עם הסאונד ששלט ברוק פופ המיינסטרימי האמריקאי באייטיז. ואליו אפשר להוסיף את אלבומו החדש של סולן הקילרז ברנדון פלאוורס, שהימר על אלבום אייטיז שלם, וגם סימפל ללהיטו האחרון "I Can Change" את הקלאסיקה של ברונסקי ביט "Smalltown Boy", ואת להקת הרוק פול אאוט בוי שסימפלה ללהיטה "Centuries" את "Tom's Diner" של סוזן וגה שיצא בשנת 1984 והיה אחד הלהיטים הגדולים של תחילת העשור ההוא, ואף סגר אותו בגרסת הרמיקס שיצאה לו בתחילת הניינטיז.
עוד אחד שטיפל בקלאסיקה של וגה לאחרונה הוא המפיק האגדי ג'ורגיו מורודר, שכמו רוג'רס, אחראי לסאונד הפופי של האייטיז והוציא בשבוע שעבר אלבום שיתופי פעולה בשם "Deja Vu" עם אמנים שונים כמו סיה וקליס, כשאת הקאבר לדיינר של וגה מבצעת לא אחרת מאשר בריטני ספירס, שגם היא ניסתה לא מזמן לרכב על האייטיז בקליפ ל"Pretty Girls", אבל כשלה כי השיר היה פשוט רע.
גם בהיפ הופ האמריקאי מתחילים להגיב לדיבור החדש (או החדיש) ובינתיים נרשמו לפחות שלושה קטעים בולטים מהתקופה האחרונה: "Somebody" של הזמרת העולה נטלי לה רוז (שמסמפלת את ויטני יוסטון), החבר'ה מסדרת ההיפ הופ הממכרת "אימפריה" עם הגרסה שלהם ל "Money For Nothing" של דייר סטרייטס וכמובן "Fun" החדש הטרי והמדבק של פיטבול וכריס בראון שכולו מחווה ל'מיאמי סאונד מאשין וגלוריה גיינור.
אז אין ספק שמדובר בכמות מרשימה למדי, אבל באמריקה כמו באמריקה לא ירפו עד שלא יסחטו כל טיפה של דולר מהטרנד הנוכחי, כך שמדובר למעשה רק בתחילתה של תקופה שבסופה נחזור לתעב שוב כל מה שמריח מאייטיז. עד לסיבוב הבא.