למרות התנגדותם הנחרצת של חבריה לשעבר של להקת נושאי המגבעת להוצאת תקליט הויניל של הקסטה הראשונה שלהם, מפיץ הויניל אומר כי נמכרו כל 120 העותקים שהוקצו למכירה המוקדמת, ולדבריו הצטברו לא פחות מ-1,200 הזמנות לתקליט.
אהד פישוף, מנהיגה לשעבר של נושאי המגבעת, פרסם אתמול (ראשון) פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, עליו חתומים לצדו חברי הלהקה לשעבר ישי אדר, אלון כהן ותמיר אלברט, ובו הם מביעים את מורת רוחם על הוצאת תקליט ויניל של הקלטת הראשונה של נושאי המגבעת על ידי חנות תקליטים בשם בי סייד בתל אביב. זאת ללא ידיעתם, ללא אישורם ובניגוד לרצונם של יוצאי הלהקה המיתולוגית.
"הוצאנו למכירה מוקדמת 120 עותקים, וכולם נמכרו", אומר היום (שני) לוואלה תרבות דין בראון, בעל החנות בי סייד. "בנוסף, הגיעו 1200 בקשות, בין השאר מאנגליה, הולנד, גרמניה, איטליה וצרפת. זה התקליט הכי מבוקש. בינתיים עצרתי את המכירה המוקדמת אבל לא את הפרויקט, כדי להפגש עם חברי הלהקה. התקליט ייצא עוד חודשיים. הפוסט של אהד פישוף גרם לאנשים לטירוף. זה הגיע למצב שאנשים מוכנים לבקש יותר ממה שאנחנו מבקשים, אפילו 400 שקלים".
- אם יוצאי "נושאי המגבעת" יעמדו בסירובם להוצאת התקליט, תרד מהעץ או שתוציא אותו בכל מקרה?
"לי חשוב להיות הוגן איתם. אני מאמין שלכל משבר יש פתרון. אבל אם זה לעמוד בסירובם רק בשביל לעמוד בסירובם? האם הם חושבים על המעריצים שלהם? אני לא פה בשביל הכסף, אין פה כסף. אגב, הם לא מדברים אחד עם השני. ממילא התקליט עומד לצאת אני פה כדי שתהיו מרוצים. לפי איך שזה מסתמן, או שהתקליט ייצא עם תמיכתם האמנותית או שזה ייצא בלי תמיכתם האמנותית, אבל נאמן למקור".
אהד פישוף כתב כך בעמוד הפייסבוק שלו אתמול: "לפני מספר ימים, נודע לנו שחנות תקליטים בשם בי סייד, מרחוב נחלת בנימין בתל אביב, מפרסמת שהיא עומדת להוציא לאור תקליט ויניל של הקסטה הראשונה של נושאי המגבעת. עד לאותו רגע לא שמענו על המקום או על היוזמה. יצרנו איתם קשר ובחור בשם דין בראון, הבעלים, סיפר לנו שחתם על חוזה עם מוטי שהרבני (הנקרא כיום מותקי שרוביני ש.ב), מנהל נושאי המגבעת לשעבר, שמעניק לו את הזכות להדפיס את האלבום. הוא טען שלא ידע שהדבר נעשה בלא ידיעתנו ואישורינו, אבל התקשה להסביר למה לא טרח אפילו ליצור אתנו קשר ומדוע לא חשב שזה מוזר, להוציא מחדש יצירה של מוסיקאים, מבלי לערב אותם בהחלטות האמנותיות הכרוכות בהוצאה (עטיפה, מאסטרינג). עדיין, הוא הקפיד להציג את עצמו כמי שגדל על המוסיקה של הלהקה, ודיבר על הפרויקט במושגים של חלום שהתגשם. היה קשה להסביר לו שהוא מגשים את חלומו על גבם ובניגוד לרצונם של האנשים שאחראים להיווצרו; שהוא פועל באופן שעומד בניגוד לקודים של הגינות בסיסית בין אנשים, לא כל שכן אם אכן מדובר באנשים שיצירתם שהשפיעה על חייו".
"הבהרנו לדין בראון שהוא עומד להוציא לאור מוסיקה שאינה שייכת לו, בניגוד לרצוננו", מוסיף פישוף, "הוא הביע רצון להיפגש איתנו ולנסות ליישר את ההדורים. הסכמנו ובאופן טבעי הנחנו שמשתמע מכך, שהוא מקפיא כל פעולה בפרויקט עד לפגישה. למחרת יצאה מטעמו הודעה רשמית על הריליס. אין לנו את הממון הנדרש כדי להיאבק בנתיב החוקי. צריך גם להודות בכנות: בצעירותינו חתמנו בפזיזות על הרבה מסמכים רעים, שנישלו אותנו באופנים שונים ומשונים מזכויות כאלה ואחרות במוסיקה שיצרנו או ברווחים ממנה. מידת חוקיותו של המקרה הנ"ל אינה ברורה לחלוטין: יתכן שהוא כשר אבל מסריח, יתכן גם שאינו כשר. לברר את חוקיותו בבית משפט ייקח הרבה זמן ויעלה הרבה כסף".
"מה שכן חד משמעי הוא זה: הריליס הזה נעשה בלא אישורינו ובלא ידיעתינו. לא היינו מעורבים באף אחד משלבי הייצור וההפקה. האספקטים האמנותיים של הריליס - המסטרינג והעטיפה - לא עברו את אישורינו ויש יסוד סביר להניח שלא היינו מאשרים את שניהם לו נתבקשנו לעשות זאת: עד כמה שהבנו, האלבום לא עבר הליך רציני של מאסטרינג מחדש. את העטיפה, שאותה דווקא ראינו, בודאי שלא היינו מאשרים לו נתבקשו לעשות זאת. יש יסוד סביר להניח שלא נראה מהריליס הזה גרוש; שהרווחים יתחלקו בין דין בראון ומוטי שהרבני (כך היה עם דיסק הקטעים הנדירים וחלק הקסטה ששהרבני הוציא ב-1996; שהרבני מעולם לא העביר לנו את חלקנו מהרווחים). לפני שנתיים הוצאנו את הקסטה מחדש, לראשונה בגרסה דיגיטלית. עמלנו רבות על ההוצאה ההיא, שהפיקה חברת אנובה; שכללה מאסטרינג מעולה של שטפן בטקה; עטיפה נהדרת שעיצבו ג'ובוי וטום רזניקוב; אתר שעיצב גוש גולדשטיין; ושורה של אירועים קצת משונים בכיכובינו. אנחנו גאים בהוצאה המחודשת הזו שנעשתה באהבה ומפנים אליה כל מי שהקסטה יקרה לליבו".
"אנחנו פונים ומבקשים מכל חברינו המוסיקאים, להפיץ את ההודעה הזו", כתב פישוף, "מוסיקאים לא אמורים למצוא את עצמם מודרים מהזכות הפשוטה לבחור איפה ומתי תופץ המוסיקה שלהם ובאלו תנאים, כיצד תארז ואיך תודפס. אנחנו פונים ומבקשים מכל אוהבי הקסטה ו/או אוהבי האנשים שיצרו אותה אי שם ב-1988, לא לרכוש את הריליס הזה ולבקש מאחרים לנהוג כמותם. אנחנו פונים ומבקשים מהאספנים להפנות את גבם לריליס שמופץ במודע בניגוד לרצונם של יוצריו. תודה, ישי אדר, אלון כהן, תמיר אלברט, אהד פישוף, נושאי המגבעת".
ישי אדר, חבר הלהקה לשעבר, אמר אתמול לוואלה תרבות: "יש דרך משפטית ויש דרך ארץ. כאן לא הלכו בדרך ארץ. זה אקט פוגעני, מעליב וכמעט ביריוני להוציא אלבום של להקה מבלי בכלל לערב אותה. גילינו את זה במקרה. מי עושה דבר כזה? ועוד בנאדם שיש לו חנות של וינילים, איזה סוג של סמל מפוקפק של רומנטיקה ונוסטלגיה מוזיקלית מחנות תקליטים קטנה בנחלת בנימין עושה כזה דבר? אני דיברתי עם דין, בעל החנות, כדי להבין במה מדובר, והבהרתי לו איך אנחנו רואים את הדברים שזה ללא ידיעתנו, שאנחנו בהלם מוחלט מזה, שאנחנו לא מעורבים בזה, ושאנחנו מבקשים ממנו לעצור כל הליך שקשור בזה. הוא הגיב ואמר שישמח לערב אותנו שנפגש ושנבחן אפשרויות. (בציניות) באמת תודה רבה! קבענו שנפגש ונדבר. אמרנו, בוא נראה מה יהיה, לאחר כמה שעות הוא מודיע בפוסט בפייסבוק שסופסוף חלומו מתגשם. החלום שלו, אתה מבין? על מוטי שהרבני אני לא מתפלא, זו דרכו. גם אם חוקית זה כשר, ולא בטוח שזה כשר, אבל גם אם זה כשר, זה פוגעני. כשהיינו צעירים שהרבני החתים אותנו על חוזים וניירות, שבהם הוא נישל אותנו כמעט מכל זכות על מוזיקה. אבל הוא לא נישל אותנו באופן חוקי מהקניין הרוחני שלנו. עכשיו הוא טורח לעשות גם את זה, לנשל אותנו מהקניין הרוחני, להחליט מה, מתי ואיך ייצא, ולהשתמש בשם הלהקה מבלי בכלל לעדכן אותנו, בצורה הכי פוגענית שיש. אנחנו יוצאים בקריאה ובבקשה לקהל של נושאי המגבעת להדיר רגליים מהרליס הזה, להתרחק ממנו ולא לרכוש אותו. אנחנו לא חתומים עליו בשום צורה".
דין בראון, בעל החנות בי סייד, אמר אתמול בתגובה לוואלה תרבות: "אני מאוד מאוכזב מהתגובה של נושאי המגבעת. היא לא היתה אמורה להיות ככה לדעתי. אני נמצא פה באמצע סכסוך מאוד ישן בין נושאי המגבעת לבין המנהל שלהם. היום אין להקה שקוראים לה נושאי המגבעת, יש את אהד, ישי, אלון ותמיר, שלפני 30 שנה היו נושאי המגבעת, והיה בחור שניהל אותם בשם מוטי. אם אתה רוצה להוציא תקליט אתה מחפש את נושאי המגבעת, אבל אין כזה דבר. מוטי מחזיק בזכויות להוצאה לאור של נושאי המגבעת, הוא מחזיק את המאסטרים המקוריים של הקסטה. כאשר רצינו להוציא תקליט הלכנו לבנאדם היחיד שאפשר לדבר איתו. עשינו הסכם חוקי והוגן לנושאי המגבעת. חמישים אחוז הולך לחברי הלהקה. שילמנו תמלוגים כנדרש, השגנו אישור אקו"ם ויצאנו לדרך עם המאסטרים המקוריים שעברו רימאסטרינג, באיכות הכי טובה. ויצאנו לדרך בידיעה שהכל בסדר. התחלנו את המכירה המוקדמת לפני שבועיים, ולא ידענו על הסכסוך שקיים ביניהם לבין מנהלם מוטי. לפני פחות משבוע מתקשר אליי ישי, ואומר לי 'תשמע, למה אתה מוציא את התקליט שלנו בלי שאנחנו יודעים על זה?' ואני אומר, 'מה אתה מדבר, אנחנו מדברים מול מוטי'. ואז עלה כעס. כעס של שנים, שאני מבין אותו, כעס מוצדק. הזמנתי אותו להיפגש לראות איך מהלימון הזה עושים לימונדה. קבענו להיפגש שבוע הבא. אהד כתב (בפייסבוק) שהניח שעצרתי כל פעילות, אבל את זה לא הבטחתי. הם פירשו אותי לא נכון, וזה חבל. אני רוצה להדגיש שהפוסט הזה עשה ההפך, אנשים מצביעים ברגליים ותומכים בקניית את התקליט. בשעה האחרונה מכרנו כשבעים עותקים. אני קורא לנושאי המגבעת לשתף פעולה עם ההוצאה שבמילא יוצאת, זה במילא יקרה, אנחנו רוצים שיהיו חלק מזה. את הרווחים הם בכל מקרה יקבלו, אם ישנאו אותנו או אם יאהבו אותנו. את החלק שלהם יקבלו, נקודה".
מותקי שרוביני (לשעבר מוטי שהרבני) אמר אתמול לוואלה תרבות בתגובה: "החברים לשעבר של הלקה לשעבר יקבלו את כספם מהרווחים של המכירה".