דרכה האחרונה: השחקנית אורנה פורת הובאה למנוחות

אשת התיאטרון אורנה פורת, שהלכה לעולמה ביום חמישי, הובאה היום למנוחות בבית העלמין במושב חדיד. עשרות אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה.

"כל אזרח במדינת ישראל מכיר ויודע מי את", ספד לה רן גואטה, מנכ"ל תאטרון אורנה פורת, "אם במשחק על הבמה ואם מיליוני הורים סבים וסבתות שבאים לצפות בהצגות בתיאטרון שהקמת במו ידייך. כל פגישה איתך הייתה חוויה בלתי רגילה, תמיד למדתי ממך עוד משהו. נמשיך את חזונך בדיוק כמו שרצית בשלמות ובכבוד".

"לפני הרבה שנים, כששיחקנו יחד בקאמרי, אורנה באה ואמרה: 'אני רוצה להקים תיאטרון ילדים. אני רוצה שהשחקנים ישחקו לילדים כמו שהם משחקים למבוגרים, אבל יותר טוב', סיפרה נירה רבינוביץ'. "וכך היה".

מוקדם יותר הבוקר נערך בתיאטרון הקאמרי בתל אביב טקס האשכבה של השחקנית ואשת התיאטרון אורנה פורת. ארונה של פורת בת ה-91, כלת פרס ישראל ומייסדת תיאטרון הילדים, הוצב באולם מספר 1, ומאות אנשים הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון. לקראת השעה 12:00 יגיע הארון לבית העלמין במושב חדיד, שם תיטמן פורת לצד בעלה, יוסף זוהר.

"עמדתי על כך שהטקס יתקיים באולם 1 של הקאמרי", אמר נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, לוואלה תרבות, "ושיציבו את הארון שלה במרכז הבמה כשם שהייתה כל חייה".

עוד התייחס סמל להעלאה בתקציב התרבות וביקש לשאול את השרה רגב האם הגידול בתקציב אכן ישרת את מוסדות התרבות התל- אביביים, ביניהם תיאטרון הילדים והנוער ע"ש אורנה פורת, כפי שהיה בעבר. "תוספות כאלה ואחרות יפות מאוד, נהדרות אבל השאלה מה יקרה לנו", אמר סמל לוואלה תרבות.

שרת התרבות מירי רגב השיבה לשאלתו זמן קצר לאחר מכן: "אני מקווה מאוד ואעשה הכל כדי שמוסדות התרבות בתל אביב ובמרכז לא יפגעו אבל אני בהחלט מתכוונת לממש את המדיניות ולהנגיש תרבות וספורט לפריפריה, למגזר הערבי ולמגזר החרדי".

בזה אחר זה עלו על הבמה בני משפחה, חברים ואנשי תיאטרון וספדו לאורנה פורת, בהם השחקנית שרה פון שוורצה, דפנה ארמוני, מיקי ירושלמי, יו"ר תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, ואחרים. מלבדם גם נאמו בשבחה הנשיא לשעבר שמעון פרס ושרת התרבות מירי רגב.

"אני לא יודע אם קם או יקום פעם סופר שיוכל לספר סיפור כמו סיפורה של אורנה פורת", אמר שמעון פרס בהתייחסו לילדותה בשואה. "הסיפור האמיתית של חייה עולה על כל סיפור דמיוני… היא נשאה אמת בוערת. היא הפעימה את הלב שלנו של ההיסטוריה שלנו. אף אחד לא חשב שהיא משחקת אלא מדברת מלבה".

"המוות זה דבר שצריך לקבל אותו בשמחה", ציטטה שרת התרבות מירי רגב את דבריה של אורנה פורת בריאיון עבר. "עצם זה שהחיים חולפים ויש להם סוף נותן להם את הערך שלהם. בדיוק כמו תיאטרון. ההצגה חולפת ואיננה עוד.. אבל היא נשארת רק בזיכרון של הצופים כמו בנאדם שנשאר בזיכרון של ילדיו ואהוביו, ואני הייתי רוצה שישמחו במותי. שירימו כוסית כמו ביוון. כששחקן נפטר מוציאים את הארון והקהל עומד ליד ומוחא כף".

"על כולנו מוטלת החובה למלא את צוואתה של אורנה לשמוח על חייה, על יצירתה ועל הישגיה ולשוב על מה שעשינו פעמים רבות כל כך למחוא לה כפיים כי היא ראויה למחיאות הכפיים האלה" - אמרה רגב ודבריה אכן נענו בתשואות.

"מהמקום שבו את נמצאת עכשיו", הוסיפה השרה רגב, "אני מקווה שאת מביטה על הילדים האלו שלא ישכחו לעולם את המרחבים שחשפת בפניהם. אלפי החברים והפרטנרים שהגיעו לכאן היום, האנשים האלה הם העדות הטובה ביותר להצלחתו של מפעל חייך. במרכז ובפריפריה, יהודים וערבים כאחד, כי כמו ששבת ואמרת - לילדים שלנו מגיע הטוב ביותר".

"אמא היא אדם כל כך מיוחד ומדהים", אמרה אתמול בתה ליטל פורת לוואלה תרבות. "אני לא מדברת רק על העבודה שלה על במות ולעבודה שלה מאחורי הקלעים, כמייסדת ומקימת תיאטרון לילדים שהיא ראתה בו באמת מטרה ושליחות. אני מדברת על הבנאדם שהיא היתה, בין החזרות ובין ההצגות. בתורים הקטנים בבנק ובקופת חולים, אנשים אמרו לה: בבקשה, תיגשי קדימה, והיא אמרה: לא, טוב לי לעמוד מאחוריך. איזה צניעות ואיזה אדם בלתי רגיל. היא באמת היתה בלתי רגילה. היא שמעה שמישהי פה איבדה את הבת שלה באיזו תאונה נוראית לפני שנים, מישהי שהיא לא ממש הכירה, ומאז כל איזה זמן היא היתה מביאה לה פרח מהגינה שהיא גידלה בעצמה, והיא אמרה לה: זה בשביל שתרגישי את האהבה. זה מה שאנשים לא יודעים על אמא, ויש עוד סיפורים כאלה במאות. אמא הגיעה לגיל מופלג. היו לה חיים טובים והיא נהנתה מכל רגע. היא התגעגעה לאבא שלי כל השנים".

פורת נולדה ב-6 ביוני 1924 בגרמניה, למשפחה גרמנית נוצרית, ושמה היה אירנה מולר. אביה של פורת היה קתולי ואמה פרוטסטנטית, אך גידלו את פורת כאתאיסטית. ב-1934 הצטרפה אירנה (על אף מחאות הוריה) לנוער ההיטלראי כמו מרבית חבריה בני גילה. פורת התעניינה בתיאטרון מגיל צעיר ומייד לאחר לימודי התיכון שלה, החלה ללמוד משחק בבית הספר לתיאטרון בעיר קלן. אז החלה מולר הצעירה להבין מה חוללה גרמניה במלחמת העולם השנייה ליהודים, וכאשר הגיעו אל התיאטרון בו עבדה עדויות מן התופת, החליטה שאינה יכולה להישאר עוד בגרמניה.

לאחר המלחמה, כאשר ביקשה להגר לרוסיה, רואיינה פורת על ידי קצין הצבא הבריטי, מחיל הבריגדה היהודית. חייל בשם יוסף פרוטר, השניים התאהבו, ופורת שינתה את תוכניותיה להגר לרוסיה, ועברה עמו לישראל, שם עיברתה את שמה. פורת הפכה לאוהבת ישראל מובהקת, והחליטה להתגייר. היא הצטרפה לתיאטרון הקאמרי זמן קצר לאחר שעלתה לארץ, ושיחקה בתיאטראות נוספים כתיאטרון הבימה, בית ליסין, באר שבע כמו גם על הבמות בחו"ל. בין היתר כיכבה בתפקידים בהצגות: "ז'אן דארק" ,"הנפש הטובה מסצ'ואן" "הלילה השנים-עשר", "חתונת הדמים", "ביקור הגברת הזקנה", "נשות טרויה" "בית ברנרדה אלבה", "הנהג של מיס דייזי" "מירל'ה אפרת" ו"שיינדלה".

פורת ביימה כמה הצגות בתיאטראות שונים, ובעיקר זכורה כמי שפיתחה את תחום התיאטרון לילדים ונוער. כבר משנות השישים הקימה את תיאטרון הילדים של הקאמרי, ולאחר מכן את התיאטרון לילדים ונוער על שם אורנה פורת שפעל משנות השבעים ועד היום. עד לימיה האחרונים שימשה פורת כנשיאת התיאטרון. פורת עשתה כמה גיחות לקולנוע הישראלי, ב-1997 שיחקה בסרט "אהבה אסורה" וב- 2010 שיחקה ב"התפרצות X".

פורת זכתה על פעליה השונים לפרסים והוקרות רבים, בין היתר היתה כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1978), זכתה בשלושה פרסי כינור דוד, בפרס ברנר‏ ועוד פרסים ועיטורים רבים אחרים בארץ ובחו"ל. כמו כן קיבלה פורת תארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב.

(עדכון אחרון: 13:00)