פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדורה שחורה: הסיפור של "עסק שחור" מהדהד עד היום

      ההגשה המיוחדת של לירון תאני וקוואמי הצליחה להכניס את ההיפ הופ בדלת האחורית עבור לא מעט אנשים, שהגיעו בשביל העסק ונשארו גם בשביל השחור. לכבוד מסיבת האיחוד מחר (רביעי) מספר תומר גרשנמן כיצד השפעת התוכנית חרגה מגבולות זמנה

      עסק שחור, לירון תאני, אייל פרידמן, קוואמי (יח"צ , רם ברכה)
      קוואמי ולירון בשידור, תחילת המילניום (צילום: רם ברכה)

      כל סטודנט לתקשורת יודע לדקלם את המונח "מדורת השבט" ולהסביר שמדובר בגורם שמאחד סביבו אנשים רבים, כשהכוונה בימינו היא בעיקר לטלוויזיה (ובישראל מיוחס כיום בעיקר לערוץ 2). את המדורות הרדיופוניות נוטים לייחס לשנים שקדמו לפני הופעתו של המסך הקטן בחיינו (כ"ט בנובמבר, מישהו?). עבור קבוצה לא קטנה (גם אם לא ענקית) של אנשים, אני ביניהם, הן המשיכו להתקיים עד שנת 2007. הזמן: חמישי בחצות. המקום : גלגל"צ. "עסק שחור", בהנחיית לירון (פטריק) תאני וקוואמי דה-לה-פוקס (שפינה את מקומו בשנת 2004 לגורי אלפי) היתה הבסיס ל"סצנת ההיפ הופ" המקומית, הקרקע שאפשרה לשמות כמו נצ'י נצ' וטונה לפרוח ולהגיע למעמד בו הם נמצאים היום.

      בימים בהם ההיפ הופ בקושי התקיים בישראל ובטח שלא נתפס כז'אנר לגיטימי, קוואמי ולירון היו שם בשביל לייבא לישראל את מה שבארצות הברית היה קשה להתעלם ממנו. הם היו הראשונים לנגן הרכבים כמו הפוג'יז וה-וו טאנג קלאן, לא בגלל שהיפ הופ היה הז'אנר האהוב עליהם ביותר, אלא פשוט מכיוון שכמעט ולא היה לו ייצוג ברדיו הישראלי. קוואמי ולירון ידעו לזהות את אותו חוסר-ייצוג וייסדו את "עסק שחור" כדי לתת לו מענה. ספק אם הם ידעו אז, ב-1996, שאותו זיהוי יהפוך אותם לדמויות קאלט.

      חובבי ההיפ הופ בישראל לא היו המאזינים היחידים של "עסק שחור". קהל רב שלא התעניין במיוחד בסגנון (חלקו אפילו לא סבל היפ-הופ) האזין גם הוא ללירון וקוואמי בשביל הדינמיקה המטורפת, בדיחות העסק וכמובן, הסלנג של התוכנית. "הטלמייסר של העייסק", עם הספרות שכל מאזין יודע לדקלם בעל פה, ומילים כמו "ט-עים", הפכו למטבעות לשון השגורים בפי המאזינים הקבועים. ההגשה המיוחדת של לירון וקוואמי הצליחה להכניס את ההיפ הופ בדלת האחורית עבור לא מעט אנשים, שהגיעו בשביל העסק ונשארו גם בשביל השחור.

      עסק שחור, לירון תאני, אייל פרידמן, קוואמי (יח"צ , הדר בסת)
      מודל 2015 (צילום: הדר בסת)

      ההאזנה של סוגי קהל שונים ל"עייסק" עוזרת להדגיש את אחת מהנקודות היפות והחשובות באופי התוכנית: המבנה הפתוח והליברלי של התוכנית. מעבר לקשר הכמעט בלתי-אמצעי שניהלה "עסק שחור" עם מאזיניה, היוותה התוכנית בית לכל אמני ההיפ הופ הישראלים. ראפרים מכל ספקטרום ההיפ הופ הישראלי היו מבקרים באולפן – החל בסאבלימינל (לפני ואחרי הפריצה הגדולה שלו), דרך הרכבים שעדיין זכורים בסצנה כמו "פיזדה פמילי" ועד הרכבים שנעלמו כלא היו כמו "מאך 4".

      פינת הפריסטייל היתה הרבה מעבר להופעת אורח מגניבה – היא היתה במה חשובה וטבילת אש משמעותית עבור הראפרים המקומיים. לפני שכל אמן היה יכול להפיץ את המוזיקה שלו ברשתות החברתיות ולהגיע לכמות גדולה של אנשים בקלות יחסית, "עסק שחור" פתחה מיקרופון – בתחנת המוזיקה המואזנת ביותר בישראל! - לכל עוסק במלאכה, אנונימי ככל שיהיה. גם אותם ראפרים שלא הצטיינו בהופעתם הראשונה בתוכנית ידעו כיום לספר לכם על חשיבות ההופעה לקריירות שלהן. רק תשאלו את נצ'י נצ', שסיפר בכמה ראיונות על ההופעה הקטסטרופלית-אך-מחשלת שלו בתוכנית עם הרכבו פרודוקס.

      באופן אישי "עסק שחור" השפיעה על חיי ביותר מאופן אחד. התוכנית העשירה את הטעם המוזיקלי שלי על בסיס שבועי, כאשר חשפה אותי מדי שבוע לאמנים ו/או שירים שלא הכרתי ושלחה אותי לחקור ולהתעמק בהם. מעבר לאותה תרומה ישירה, התוכנית עיצבה באופן עקיף את מעגל החברים שלי עד היום. עוד בהאזנה הראשונה שלי לתוכנית, אזכור מקרי לפורום "מוזיקה שחורה" ב-IOL המנוח הוביל אותי לגלות אותו, ודרכו את הסצנה המקומית שבה הכרתי כמה מחבריי הטובים ביותר.

      עסק שחור, לירון תאני, אייל פרידמן, קוואמי (יח"צ , רם ברכה)
      נתנו את הייצוג להיפ-הופ ברדיו הישראלי (צילום: רם ברכה)

      כבר אז הורכבה הסצנה מזרמים שונים, אבל "העייסק" היה המקום אליו כולם התנקזו. כולנו היינו שם לצפות כאשר לירון וקוואמי העלו את "גיוועצ'", הגרסה הטלוויזיונית של "עסק שחור" בימיו הראשונים של ערוץ "ביפ". סערנו כאשר לירון תאני הושעה מהתוכנית וכמובן שהיינו שם להאזין לתוכנית הסיום המפוארת ב-2007. למרות העובדה שבמקביל אל העסק פעלו תוכניות נוספות ומוצלחות כמו "מוזיקה שחורה היום" של מומי לוי או "המעבדה" של סאבלימינל ושי 360, לאף אחת מהן לא היתה ההשפעה התרבותית שהייתה לתוכנית ששודרה בחמישי בחצות בגלגל"צ.

      שנים לאחר מכן מצאתי עצמי באותה פלטפורמה. זה חמש שנים שאני מגיש תוכניות היפ הופ ברדיו. אמנם הפורמט שונה מאוד מזה של "העסק", אבל קשה לי להאמין שללא ההיכרות עם התוכנית ומגישיה כף רגלי היתה דורכת באולפן. מעולם לא שאפתי "להחליף" את העסק או להיכנס לנעליהם של קוואמי ולירון, אבל הם תמיד היו שם כנקודת התייחסות. מחר (רביעי) הם מתאחדים למסיבת הפתעה בבארבי, בה יופיעו דורות שלמים של מחזיקי מיקרופונים תוצרת ישראל - טונה, כהן@מושון, תאמר נאפר, פלד, לוקץ', אורטגה ועוד.

      בכל ערב אחר היה תופס הליין אפ החלומי את מירב תשומת הלב, אבל בערב של "עסק שחור" גם רשימת המופיעים המכובדת תופסת מקום משני. כשם שהאמנים המופיעים חייבים חלק גדול מהקריירות שלהם ל"עסק", כך גם גם הקולגות הנוכחיות שלי ואני לא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים היום, אם לירון וקוואמי לא היו מבעירים את המדורה וסוללים לנו את הדרך. לכן לערב הזה אני לא מגיע כעמית. לערב הזה אני מגיע כדי לתפוס שוב את מקומי ליד המדורה ולהגיד בפשטות "תודה".