פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סיפור על אהבה ואור: עולם הקולנוע מצדיע לאלון גרבוז עם פרישתו מניהול סינמטק תל אביב

      לאחר יותר מארבעים שנים, המייסד והמנהל של סינמטק תל אביב, אלון גרבוז, עוזב את תפקידו. האנשים שעבדו עמו מספרים למה לעולם לא ישכחו אותו - כמנהל, כאדם וכשוחר קולנוע

      אלון גרבוז (ניב אהרונסון)
      האיש שאוהבים לאהוב. אלון גרבוז (צילום: ניב אהרונסון)

      ירון בן חיים - המקרין של סינמטק תל אביב

      "בשנים האחרונות, מתוך התנגדות לחומה, אני מצטרף כל בוקר להפגנות יום השישי בכפרים בגדה. בבוקר אני מתעד הפגנות, ובערב אני מקרין בסינמטק. מובן שפציעות ועיכובים לא עוזרים לסדר היום, אבל אני עובד במקום עבודה מיוחד. כבר אמרו לי חברים עיתונאים, שזה בכלל לא מובן מאליו שהבוס שלי מאפשר לי לעשות כך באקלים הפוליטי שבו אנחנו חיים. הסינמטק הוא סוג של אקס טריטוריה גם מהבחינה הזאת, וגם זה תודות לאיש שמנהל אותו.

      "לפני כשנה נעצרתי בהפגנה כזו. לאחר שהועברתי למשטרה התחלתי להעביר מסרונים בסתר לכל מי שאפשר כדי שיידעו שצריך מחליף במשמרת. את אחד המסרונים התכוונתי לשלוח לאלון, אבל איך שהגעתי לשם שלו ברשימה, תפס אותי מנהל התחנה. כשראה שאני עומד לסמס ל'אלון גרבוז' שאל מה הקשר שלי אליו וכשהסברתי לו שאני עובד בסינמטק, סינן בזעם, כאילו היה אחד החיילים מ'החיים על פי אגפא' – 'נו ברור, סמולנים'. את התשובה שלי לאותו מפקד אני זוכר מילה במילה, עד היום: 'כן, אנחנו סמולנים ופצפיסטים ואוהבי אדם. ואנחנו מקרינים את כל הסרטים בלי קשר לפוליטיקה שלהם. כל אחד מספר את האמת שלו'.

      "הסינמטק עוצב ברוח אופיו ודמותו של אלון. העקרונות הליברלים שלו מחייבים אותנו לכבד ולהקרין כל יצירה בלי לשפוט או לצנזר אותה פוליטית. כזה הוא גם היחס לעובדים. אין סתימת פיות ואין תכתיבים מלמעלה שלא ניתן לערער עליהם. אפילו אם ביקורת על תכנים מושמעת מצד סדרן, היא מתקבלת בצורה מכובדת".

      אלון גרבוז (יח"צ)
      "הבני בגין של הקולנוע". משה זאבי עם אלון גרבוז (צילום: יח"צ)

      משה זאבי - במאי המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית

      "'עפיפונים של ארמנד', סרטי העלילתי הראשון, היה מנוגד לדעותיו הפוליטיות של אלון. אבל הוא, כאיש תרבות, ידע להפריד בין הדעה לבין הזכות לבטא אותה. גרבוז השמאלני, כמו בני בגין הימני, הם הדוגמה שאפשר להיות בן תרבות תחילה ורק אחר כך איש פוליטי".

      אבינועם חרפק - עד לא מזמן המנהל האגדי של פסטיבל ירושלים ומן הקולגות הצמודות לגרבוז

      "לא אספן זיכרונות כפייתי אני, אבל מובן שהצלחתי לצבור מאות רבות של זיכרונות שקשורים באלון. היריעה קצרה מלהכיל את המעשיות - עלילות שרבות מהן משעשעות, מייסעס שיכולים לשפוך אור על אישיותו המלבבת של אלון, ערכי החברות שלו, אהבת האדם, ההומור וכל השאר.

      "זה יכול להיות סיפור על אלון המתנדב להתייצב בשעת לילה מאוחרת בחדר ההקרנה הצפוף של בית מפעל הפיס כדי להקרין בעצמו ועל חשבון שעות הפנאי המעטות שלו את 'הקונפורמיסט' עבור יוצר צעיר המקווה כי מברנרדו ברטולוצ'י תבוא ישועת ההשראה - הרפתקאה מבושמת שבמהלכה המקרין הלא מדופלם נקבר תחת סליליו המתפוררים של מחציתו השנייה של הסרט.

      "אלון יכול למצוא עצמו בסיומו של לילה ארוך אחד במועדון יווני בברלין, משלים בלי להניד עפעף חלק ניכר מהחשבון העצום שהותירו כמה מחבריו לבקבוק, כולל טיפ שמן, ולא לפני שקנה אצל מהגר פקיסטני שלל מצתים משונים, משונים לא פחות מאלו שרכש ממנו שנה קודם לכן - והוא בכלל לא מעשן.

      "והיו עוד אירועים, כמה מהם יותר מתוקשרים, שבהם מנהל סינמטק תל אביב הוכיח עצמו כמקדש חופש הביטוי, בלי מורא ובלי משוא פנים, תקריות שהעמידוהו במרכזן של סערות ציבוריות רעילות בהן ידע לעמוד על שלו אל מול עסקניות ועסקני צמרת שפעילותם נובעת מתוך אופורטוניזם צר, בורות וחוסר הבנה בסיסי של הערכים לאורם צריכה לפעול חברה חפצת חיים.

      "לפני קצת יותר משנה טבעו ב'וואלה' את הסלוגן 'קודם כל ישראלי'. אלון גרבוז הוא אכן ישראלי: הפרקים הקדומים בחייו, מפעילות בסניף בורוכוב של הנוער העובד והלומד ועד השירות בנח"ל, ההיכרות הקרובה עם איצטדיון המכתש בגבעתיים, העברית הרהוטה, הבקיאות הרבה בקולנוע ובספרות הישראליים או בנתיבי הזמר העברי לדורותיו. לבטח, מעל מורשתו מרחפת רוח לא פחות ישראלית מזו המנשבת מן הפופוליזם הזול של שרות התרבות לדורותיהן. הוא גם יהודי, יהודי לא פחות מנשות ואישי ציבור שבסולם הערכים שלהם נמוגים אידיאלי הדמוקרטיה נוכח המושג האמורפי 'מדינה יהודית'. אלון הוא איש העולם הגדול, אנין אבל לא סנוב בטעמיו האמנותיים והקולינריים. אבל לפני כל דבר אחר הוא בן אדם, ואם רוצים לדייק עוד טיפה: אלון הוא מענטש".

      אלון גרבוז (יח"צ , סינמטק תל אביב)
      המרים האולטימטיבי. אלון גרבוז בברלין עם השחקן הטורקי (במרכז) טונג'ל קורטיז ז"ל והעיתונאי הגרמני ברנרד לובובסקי ז"ל (צילום: יח"צ)

      רחלי ניר - אשת יחסי הציבור הוותיקה של הסינמטק, שמשרדה צמוד לזה של אלון

      "סיפור על קולנוע וסיפור על אוכל:

      "לפני כחמש שנים, תחנת טלוויזיה של סינים גולים שיש לה נציגות בישראל ביקשה להקרין אצלנו סרט נגד המשטר הסיני. ברגע שלשגרירות הסינית נודע על כוונתנו להקרין אותו, הגיעה משלחת של דיפלומטים בכירה בדרישה לבטל את ההקרנה. אלון נכנס למשרדו עם אנשי המשלחת, והיינו בטוחים שמשבר בינלאומי בדרך.

      "אך תוך כמה דקות, מה שנשמע מהחדר לא היו צעקות, אלא פרצי צחוק רמים. התברר שאלון הסביר לסינים שככל שיעשו יותר 'רעש' סביב הסרט, כך הוא ומתנגדי המשטר יקבלו יותר חשיפה תקשורתית, ולכן עדיף להם להנמיך פרופיל ופשוט לא להתייחס להקרנה. ההיגיון ההפוך על הפוך הזה היה כל כך זר ומוזר להם, שהם התפקעו מצחוק למשמע העצה של אלון, אך בסופו של דבר גם קיבלו אותה, וכך נמנעה התקרית הדיפלומטית.

      "זו דוגמה אחת מני רבות ליכולתו המופלאה של אלון לנהל דיאלוג אנושי וחכם עם כל אחד, תהא דתו, מינו או תפיסתו הפוליטית אשר תהא.

      "ועכשיו, לא פחות חשוב, סיפור על אוכל:

      "כל שיחה שלי עם אלון ולא משנה באיזה נושא, הסתיימה בהמלצה על מסעדה או בתיאור של מאכל כלשהו.

      "הוא מוכן להתאבד על התואר של בשלן הגפילטע פיש הטוב ביותר, ויחד עם שאר העובדים, יצא לי לטעום מניסיונותיו המוצלחים להוכיח את היותו כזה. לא מעט פעמים, הזדמן לי גם להתלוות אליו לארוחות עם אורחי הסינמטק. אלון לא אוכל באירועים אלו, מהסיבה שהוא עסוק כל הזמן במלצרות ובהוספת עוד ועוד מנות לתפריט. כל איזכור אקראי של מנה מסוימת, מביא בעקבותיה את כל התקרובת. אין אושר גדול יותר לאלון, מאשר לראות שנהנים מהאוכל. צריך לשמוע ולראות אותו מדבר על אהבתו לבוטנים, ופלות ודג מלוח כדי להבין שפזוליני, פליני ודה סיקה בבעיה גדולה".

      אלון גרבוז (נמרוד סונדרס)
      מפיק נסים. אלון גרבוז (צילום: נמרוד סונדרס)

      יאיר הוכנר - במאי ומנהל הפסטיבל הגאה בסינמטק

      "בשנת 2004 העברתי לפיני שץ ואלון גרבוז קלטת וידאו עם גרסה לא סופית של סרטי הראשון 'ילדים טובים'. מאותו רגע קרה לי נס. אדם אחד האמין בי ושינה את חיי באופן מוחלט.

      "לאדם הזה קוראים אלון גרבוז. לפעמים מספיק אדם אחד שייתן לך הזדמנות ואתה רק צריך לדעת לקחת אותה. במודע או לא, אלון גרבוז עשה זאת לאורך כל אותם ארבעים שנים וקצת שבהן הוא ניהל את הסינמטק. הוא נתן לאלפי נשות ואנשי קולנוע את ההזדמנות הזאת. אני מאמין שאימצתי בחום בשתי ידיי את ההזדמנות ומיציתי אותה עד תום: המשכתי ליצור קולנוע בשעה אני יודע שיש לי בית להציג בו את הסרטים שלי. אני ממשיך לנהל את הפסטיבל לקולנוע גאה שהפך תוך עשור לאחד מפסטיבלי הקולנוע המצליחים בארץ. אנחנו מקיימים מועדון סרטים חודשי להט"בי, ועוד שלל פעילויות.

      "אלון נתן לי את החופש להעז ולאתגר את הקהל מבחינה אמנותית תוך אמונה שלמה במעשיי. הסינמטק תחת ידיו הפך לאחד מן המוסדות התרבותיים הכי פלורליסטיים בישראל, בכלל ובפרט וכלפי קהילת הלהט"ב בישראל.

      "לאחר היכרות של כמעט 13 שנים ועבודה צמודה אחד עם השני, עם אין ספור רגעים של שפל ושל אושר, מה שאני הכי אוהב ומעריך אצל אלון דווקא בכלל לא קשור ישירות לעבודה המשותפת שלנו. מה שיהיה לי הכי חסר הם אותם רגעים שיכולתי להיכנס למשרד לשאול משהו שקשור לעבודה ולשבת חצי שעה נוספת ולדבר על קולנוע או לשמוע סיפורים מההיסטוריה של תל אביב והבילויים בפבים המיתולוגיים שכבר לא קיימים. סיפורים על מסיבות שערורייתיות אצל גליה אלבין או סיפורים מהשרות הצבאי. דווקא הרגעים הללו הכי יחסרו לי. הם הפכו את אלון מבחינתי לאדם שאני באופן אישי כל כך אתגעגע לנוכחות שלו בסינמטק, ואני מקווה שנוכל להמשיך אותם גם לאחר עזיבתו".

      אלון גרבוז (יח"צ , סינמטק תל אביב)
      עכשיו הזמן להרים אותו על כתפיים. אלון גרבוז עם צנזורית הקולנוע סוניה דוד (צילום: יח"צ)

      ארנון גולדפינגר - במאי "הדירה", מן הלהיטים הגדולים של הסינמטק בשנים האחרונות

      "כשאתה במחיצת אלון, אם זה אצלו במשרד ואם זה רק לכמה שניות במעלית בין קומת קרקע לקומה ראשונה בסינמטק, מיד שורה על הלוקיישן אווירת נועם מחויך ספוגה בתרבות. לא פעם ראיתי בו ג'אגלר מבריק שמצליח ללהטט בין ביורוקרטיות כדי להגשים את החזון שלו, שחיבר ומחבר אותנו, אוהבי הקולנוע, לעולם הגדול.

      "כשאתה שואל אותי עליו, הדבר הראשון שקופץ אלו זוג העיניים הסקרניות שלו, המקרינות תבונה, אומץ ופתיחות, ומסגירות שובבות, לעיתים אפילו ביישנות, זוג עיניים שצפו באלפי סרטים, ועדיין יכולות להתרגש מסרט חדש.

      "זכורה לי אנקדוטה שמעידה על עוד תכונה יוצאת דופן שלו כמנהל - היכולת שלו להודות בטעויות. כשהצעתי לו להקרין את 'הדירה' בסינמטק, הרהר ואמר שלא יבוא הרבה קהל, אבל בכל זאת ייתן צ'אנס של כמה שבועות, כי נותרו עוד כמה יקים בארץ.

      "לאחר שהסרט הוקרן במשך חודשים ארוכים בפני אולמות
      מלאים, והיה ברור שהוא טעה בתחזית שלו, פנה אלי אלון יום אחד, בחיוך מעט מבויש, ואמר 'אני חייב להודות בטעות שלי, לא תיארתי לעצמי שיש כל כך הרבה יקים בארץ'.

      "וכאן טמונה דוגמה טובה למה אלון חדר לכל כך הרבה לבבות – בגלל ההומור הזה, והיכולת האלגנטית לקחת כל דבר בפרופורציה".

      משפחת גלעד - העומדת מאחורי "סרטי נחשון", המפיצים את רוב סרטיהם בסינמטק בהצלחה רבה

      "אלון ניחן בטעם משובח בקולנוע ועין חדה, המבחינה בפרטים הקטנים ביותר, הן על המסך והן מחוצה לו, בדיוק כפי שניתן לצפות ממי שחולק את חייו עם טלי כהן-גרבוז, צלמת עתירת הצלחות ורבת חן.

      "לבו של אלון גדול ורחב, והמוסריות והמצפון שלו מתווים יחד דרך ייחודית ברורה ואמיצה. במשך עשרים וחמש שנים, האולם המסחרי של הסינמטק בניהולו שימש נמל הבית שלנו, ובכל זאת הוא תמיד שמר על מנהל תקין, ונמנע מן המחווה הקטנה ביותר

      "לא רק בקולנוע מבין אלון. הוא איש אשכולות, ונוסף לכך, אדם יקר ורגיש, מי שלא ראה אותו בהתנהלותו עם ילדים, החמיץ מעשה קסמים.

      "אין ספק, כי אלון הוא מי שנתן לנו מוטיבציה להישאר בתחום ההפצה הקולנועית למרות כל התמורות האדירות שחלו בתחום. כל מעיינינו בפסטיבלים ובשווקים היו נתונים לבחירת הסרטים הטובים והמתאימים לסינמטק ולעזור במיצוב המקום כבית לאוהבי קולנוע, ה-בית לאוהבי קולנוע".

      אלון גרבוז (יח"צ , סינמטק תל אביב)
      "מי שלא ראה אותו עם ילדים, הפסיד מעשה קסם". אלון גרבוז על סט "הקיץ של אביה" (צילום: יח"צ)

      גילה אלמגור - יו"ר דירקטוריון הסינמטק

      "כשחתולת רחוב אימצה לעצמה את הסינמטק והתנחלה בו, היו מי שרצו לסלק אותה, אבל אלון אמר שאם היא החליטה שטוב לה אצלו, היא תישאר שם ואף אחד לא ייגע בה. זה סמל לכבוד שיש לו לכל יצור חי, לפתיחות ולסובלנות שלו, לרגישות שלו, ולאהבת וקבלת האחר.

      "אני מעריצה את אלון. הוא הקים במו ידיו את הסינמטק ובו בזמן גם שם אותו על המפה הבינלאומית וגם הפך אותו לבית של הקולנוע הישראלי. כל יצירה מקומית קיבלה חשיפה, גם אם הביקורת קטלה ואפשר היה להגיד 'מי כבר יבוא לראות את זה?' אלון הבין שאם יוצרים טרחו והתאמצו, אז צריך לכבד אותם ולתת להם את ההזדמנות, כי אף פעם אי אפשר לדעת, אולי מישהו שיראה את הסרט דווקא כן יאהב אותו וימליץ לחבר וכך הלאה.

      "כל אורח מעבר לים שהגיע לסינמטק, נפרד ממנו לאחר מכן בעצבות ואמר שישמח לבוא שוב אם רק יקראו לו. אלון מילא את המקום בחום, וידע איך להתנהל עם כל אדם ואדם שהגיע אליו, מאושיות בינלאומיות חשובות, ועד אנשי הניקיון או מנויים ממורמרים שעומדים בתור ומשתגעים מכך שהוא לא זז. אני כבר הייתי מתפוצצת, אבל אלון פותר הכל ברוגע ובנועם הליכות, בין אם זה עניין אמנותי-פוליטי ובין אם זה דליפת מים.

      "אלון תמיד העניק בית חם לכולם. לחתולת רחוב, לחסרי בית שישנו ברחבת הסינמטק, לכל הצדדים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בזמנו, לאחר 'צוק איתן', הוא איפשר לפורום ההורים השכולים, ובו ישראלים ופלסטינים, להתכנס ברחבה. עוברי אורח, גיבורים גדולים למיניהם, עברו וצעקו קריאות שטנה. זה לא עשה עליו רושם. הוא איפשר לאנשים האלה לדבר יחד, להתחבק יחד, להיפרד יחד בכאב.

      "אני בטוחה שאלון לא הולך לבית כדי לסרוג מקרמה, ועוד ניהנה מתרומתו לקולנוע הישראלי בדרכים אחרות. לא פלא שכולם כל כך עצובים מפרישתו מן הסינמטק, אבל לא ניתן שימחקו את המורשת שלו".

      גור בנטביץ' - במאי "הכוכב הכחול", מסרטי הפולחן הגדולים בתולדות הסינמטק

      "הסינמטק איפשר לי להתחרבש במשך שנים עם עריכת 'הכוכב הכחול' ואף פעם לא העיר לי על השעות, הרעש, הבלגן, החפלות בהקרנות הניסיון וערימות קליפות הגרעינים והבירות שהותרתי בסיום כל משמרת. מקום שמאפשר דבר כזה, חייב להיות מוסד מאוד מאוד פלורליסטי.

      "הפלורליזם הזה בא לידי ביטוי גם בהקרנות של הסרט, למענו פתח אלון משבצת הצגות חצות. בלי למצמץ, הוא השאיר את דלתות הקולנוע פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה. התנהלות זו כמובן כלל לא הולמת מוסד מכובד שכזה, ולכן הפך הסינמטק של גרבוז למוסד הציבורי האהוב עליי.

      "אז אמנם, גם אחרי שנים של שיטוטים במסדרונות הסינמטק, לסירוגין כצופה וכבמאי, אני לא כל כך מכיר את אלון באופן אישי ואף פעם לא החלפתי איתו יותר משתי מילים במעלית. אבל נדמה לי כי הטענה שפני מוסד כפני מנהלו נכונה במקרה זה, כך שאת כל החופש הזה אנחנו חייבים לו.

      "בקיצור, תודה רבה לך, אלון גרבוז היקר, ושתהיה פנסיה פרועה לחלוטין!".