וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בין תשע"ה ל-2666: סיכום השנה בספרות

13.9.2015 / 0:00

זאת היתה השנה שאחרי חוק הספרים שטלטל את תעשיית הספרות המקומית, שנה של ספרי איכות ענקיים שהפכו לרבי מכר, של ספרי צביעה ומותחני מד"ב מפתיעים. שוחחנו עם כמה מהסופרים, המו"לים והעורכים המובילים בישראל על מה שהיה ועל מה שצפוי בעתיד

אילו ספרים בלטו בעיניך השנה?

ישי שריד (סופר): "'2666' מאת רוברטו בולניו (בתרגום אדם רון בלומנטל), 'קו המלח' מאת יובל שמעוני, 'רבי ישראל בעל שם טוב ובני דורו' מאת רחל אליאור".

שהם סמיט (סופרת ילדים, מתרגמת ומבקרת ספרות): "הרומן העברי המרשים והמהנה ביותר שקראתי השנה (ואפילו שלוש פעמים) הוא 'הרומאן המצרי' של אורלי קסטל בלום. מן המתורגמים אציין את 'החברה הגאונה' של אלנה פרנטה ו'ספר הקיץ' של טובה ינסן. המשיכו לבלוט ספרי 'זיקית', הוצאה שכעת אני חרדה לגורלה. בלטו לרעה ספרי הצביעה לבוגרים. הטרנד מטריד אך לא מפתיע. שילוב של תפלות דקורטיבית, בריחה מן המציאות ונסיגה אל הילדות, וחבל שדווקא בגילומה האנאלי - מילוי שטחים בלי לצאת מן הקווים. הספרים האלה מעוררים בי חשק להוציא לאור ספר צביעה ובו תמונות ממבצעי 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן'. אלבום 'עוד ניצחון כזה ואבדנו'".

עמיחי שלו (סופר ועורך): "'הארכיברית' של ענת לוין, 'תמונות עירום' של ענת עינהר, ובתרגום כמובן בולניו, והתרגום של 'זולגות דמעותיי', 'אדוני השוטר' של פיליפ ק. דיק. סך הכל, היתה שנה די מנומנמת".

רון דהן (סופר, משורר ומבעלי אתר אינדיבוק): "'ספר עלטה' שיצא בהוצאת רסלינג מאת מחבר חרדי אנונימי ו'ללכת בשדות הכחולים' מאת קלייר קיגן הם הספרים הבולטים של השנה החולפת לטעמי. 'ספר עלטה' מסמן קצה אחד של שפה מופרעת ועלילה שבורה ואילו 'ללכת בשדות הכחולים' מסמן את הקצה השני, יכולת ליצור עולם שלם בכלים של פרוזה קלאסית ואסתטית. בשירה, הספרים של שלומי חתוכה ודנה לובינסקי הם הבולטים והטובים של השנה החולפת".

ינון ניר (סופר): "תשע"ה הייתה השנה של הספרים הארוכים מדי. '2666' של רוברטו בולניו, 'החוחית' של דונה טארט וכו', או במילים אחרות: אם לא בגלל התוכן אז בגלל המשקל. יכול להיות שזה קשור בחוק הספרים. מדובר בסובלימציה: הקונים התרגלו לקנות ספרים במשקל".

הילה להב (משוררת ומוזיקאית): "'מוזיקת הנתיב הרחב' של שרון אס, 'את כל הילדים בעולם' של טל ניצן, ו'אררט' של נורית זרחי. שלושה ספרים רהוטים ויפים ומפרקי נשמה; נס משולש של השנה הזאת".

רני גרף (בעליה של הוצאת גרף): "שלושה ספרים בלטו בעיני השנה: 'הקוסמים' מאת לב גרוסמן (הקיבוץ המאוחד) - ספר חכם ואינטיליגנטי שהשכיל לקחת את הנוסחה המעט משומשת וההו-כה פופולרית של ספרי נוער על בתי ספר לקסם (שהארי פוטר הוא הנציג הבולט שלה) ולהפוך אותה על פיה באופן שנון ומרתק. הקוסמים של גרוסמן הם אולי בני נוער אבל הספר בהחלט לא מיועד לבני נוער. זהו ספר על הצד האפל של גילוי הכישרון החבוי בכל אדם באשר הוא, ספר שלא מהסס לטפל בצד המדכדך של קסם באשר הוא, תוך כדי שהוא מגולל עלילה מרתקת שלא ניתן להניח מהיד. ספר שהוא הערה על הז'אנר וחלק מהז'אנר בעת ובעונה אחת.

"'שחקן מספר אחת' מאת ארנסט קליין (עם עובד) - מה שנראה בתחילה כמותחן עתידני מרתק (והוא אכן כזה) מתברר מהר מאד גם כמבט חודר וביקורתי אל התרבות הדיגיטלית הפושה ברחבי עולם, תרבות במסגרתה אנשים מסתגרים יותר ויותר בבתיהם ומנהלים חיים שלמים מבלי לצאת מארבע אמותיהם. עלילת הספר מביאה את המצב הזה לקיצוניות מטורללת, תוך כדי פריסת עלילת מתח מהמעלה הראשונה. ספר שלא רק שלא ניתן להניח מהיד אלא גם כזה שישאר בראש זמן רב לאחר הקריאה.

"'יושרה שניונית' מאת אן לקי (סיאל) - מדע בדיוני במיטבו. אופרת חלל שגורמת בעזרת אמצעים ספרותיים מרתקים (ובראשם שפת הסיפור עצמו) לבחון את העולם והחברה שלנו באופן אחד. ספר שהוא בה בעת סיפור סוחף והרהור חכם ונבון על מגדר, מלחמה וטבע האנושי באשר הוא. נדיר שספר שמתרחש בגלקסיות רחוקות ומספר עלילה מדע בדיונית קלאסית מצד אחד, מצליח לומר כל כך הרבה על הכאן ועכשיו שלנו, וכל זאת באופן חודר נבון וחכם. העובדה שמדובר בספר ראשון של סופרת לא ידועה בכלל מעוררת השתאות".

האם צריך לבטל את חוק הספרים או להשאיר אותו על כנו?

ישי שריד: "צריך לתקן את החוק כך שיחזיר את הקונים לחנויות, אבל בלי לפגוע במטרה החשובה של הגנה על שכר הסופרים. דרך אגב, בשקט בשקט מחירי הספרים כבר ירדו. מחיר הספר 'השלישי' שכתבתי הוא 59 שקל, כמו מחיר של מנה במסעדה".

שהם סמיט: "לא ולא. צריך לנשום עמוק, להדק את החגורה (אצלי היא מהודקת ממילא), לזכור ולהזכיר את ביזיון הארבע במאה ולחנך את הציבור מחדש (סליחה על המורתיות) להכיר בערך הספר. כמובן, חובה להכניס בחוק את התיקונים הנדרשים שכולנו יודעים לדקלם מתוך שינה".

עמיחי שלו: "גם לפני חוק הספרים היה גרוע וגם אחרי חוק הספרים גרוע, לכן אם עושים משהו חדש, צריך לחשוב עליו טוב טוב, לא להיכנע לקבוצות אינטרסים, ולייצר מציאות בה הוצאות ספרים מצליחות להחזיק את עצמן,וסופרים מצליחים להרוויח מעט יותר - זאת נראה לי שאיפה ריאלית ראשונית".

עוד באותו נושא

הכי רחוק מהוגוורטס: "הקוסמים" שובר את מוסכמות עולם הפנטזיה

לכתבה המלאה

רון דהן: "אין צורך לבטל את חוק הסופרים לדעתי אבל יש חובה לבצע בו שינויים, כמו להגביל את עמלת הרשתות ולאפשר למו"לים למכור את ספריהם בהנחה גדולה באתר שלהם".

ינון ניר: "התשובה האינסטינקטיבית שלי היתה: לבטל ויפה שעה אחת קודם, אבל במהלך כתיבת התשובות לשאלון הזה גיליתי את יתרונות החוק. החוק מחייב את ההוצאות לכתוב על הכריכה את התאריך שבו הספר ראה אור, כך שבזכות החוק הצלחתי להפריד בין הספרים שראו אור השנה ובשנה שעברה. אלמלא החוק הייתי ממליץ על הספר הארוך מדי שיצא בספטמבר של שנת תשע"ד ונזכר לדיראון עולם".

הילה להב: "בטוח צריך לשנות אותו מהיסוד כך שיחזק את מי שזקוק לו במקום להפך. כרגע ההדף שלו גורם טרדה ונזק לפחות במידה שבה הוא מועיל למישהו".

רני גרף: "ודאי שאסור לבטל. כבר כיום, שנה וחצי בדיוק מאז נכנס לתוקפו, חל שיפור במכירות ובהכנסות המו"לים. ההכנסות האלה, יש לזכור, הן אלה שמניעות את מעגל התשלומים לכל מי שעבד על ספר: הסופרים, המתרגמים, העורכים, המגיהים ובתי הדפוס. המצב הקודם בו רשתות חנויות הספרים שדדו את המו"לים ואת כל מי שהיה תלוי בהם הביא לסגירת הוצאות ספרים בינוניות וקטנות, חיסל את רוב חנויות הספרים העצמאיות בארץ, וצימצם את התחרות. החוק אינו מושלם: ישראל היא עדיין המדינה בה שיעור העמלה שמשלמים המו"לים לחנויות הוא הגבוה ביותר בעולם, ובאופן לא פרופורציונלי. אבל כבר עתה, עוד לפני הכנסת הסעיף הכה נחוץ שמגביל את עמלת החנויות, חלה מגמת שיפור שהתבטאה היטב בשבוע הספר האחרון".

יש סופר שאת/ה מחכה שיצא ספר חדש שלו?

ישי שריד: "אני תמיד מחכה לספר חדש של יואל הופמן. יש בספרים שלו מקוריות ויופי מעוררי השתאות".

שהם סמיט: "לשני חלקי הטרילוגיה המובטחים של אלנה פרנטה, ל'ספר החורף' של ינסון, בתקווה שהוא נפלא כמו 'ספר הקיץ', ולרומן של נגה אלבלך, שקראתי כי עתיד לראות אור בהוצאת 'עם עובד'" .

עמיחי שלו: "יש לא מעט, אני יודע שספר חדש של דרור בורשטיין ייצא בקרוב, מעבר לזה, אין ל הרבה מושג מה הולך לצאת. כרגע אני מחכה דווקא להוצאת 'כתר' שתמשיך להוציא תרגומים מחודשים של פיליפ ק. דיק, בעיקר לספרים שעדיין לא תורגמו כמו 'יוביק', 'סימולקרה' וכו'".

רון דהן: "אני מאוד מחכה לספרים של עידו אנג'ל ונגה אלבלך, שניהם אמורים לצאת בקרוב מאוד. יהיה מעניין".

ינון ניר: "אני עדיין מחכה שאילנה המרמן תתרגם את 'מוות באשראי' של סלין".

הילה להב: "פטריק רותפס, יאללה. עידו אנג'ל שספרו החדש נמצא בשלבים אחרונים ושאני מחכה לו בנשימה עצורה. שירה סתיו, שתוציא את התרגומים של שרון אולדס כבר. שיהיו על דף".

רני גרף: "טוב, אני עומד להיות מאד לא אובייקטיבי ולהמליץ על שני סופרים שאחד מהם יצא בעברית בהוצאת הספרים שלי. רוברט צ'רלס וילסון הוא לטעמי מהסופרים החשובים שפועלים כיום. חד, חכם, ואינטיליגנטי שכותב עלילות חובקות עולם מאידך אך מצליח לספר סיפורים אינטימיים עם דמויות אנושיות ומלאות להפליא. סופר שמצליח להביט קצת מהצד על המהומה שנקראת הקיום האנושי מזויות חדשות ומקוריות תוך שהוא מצליח לדחוף את גבולות המעטפת שבין הז'אנרים.
אן לקי (שעל ספרה 'יושרה שניונית' כבר המלצתי כאן למעלה) מביטה גם היא, אך מנקודת מבט שונה לחלוטין, על אותה מהומה אנושית תוך שהיא דוחפת את גבולות המעטפת של נושאים כמו מגדר, גזע ואנושיות באשר שהיא. קשה היה בזמן הקריאה שלא לחשוב על כתיבתה של אורסולה לה גווין שטיפלה גם היא בנושאים הללו באופנים מרתקים. אן לקי, כך נראה, יכולה להיות ממשיכת דרכה של לה גווין, וטוב שכך".

מה המשאלות הספרותיות שלך לשנת תשע"ו?

ישי שריד: "שיקראו את ספרי מה שיותר קוראים, בישראל ובעולם, ושהספרים יותירו בהם חותם. אני גם מקווה שתצלח עלי בקרוב הרוח לכתיבת ספר חדש".

שהם סמיט: "אך לפני חצי שנה נדרשתי לספק לאתר זה את 'הפנטזיה שלי לגבי ספרות הילדים בישראל'. הנה 'קופי-פייסט' של עיקרי הדברים: שיקרה הבלתי אפשרי והקריאה תשוב להוות לילדים מה שהיתה לי ולרבים מבני דורי - צורך פנימי חיוני ונושא שלא בושה לדבר בו. הייתי רוצה שגם מורים ומחנכים יגלו התמצאות בשטח. שיהיו יותר במות - ובמות רציניות ומקצועיות - לדיון בספרות ילדים, ושכותבי הביקורות יהיו בעלי טעם, ידע ופרספקטיבה רחבה ולא כתבנים מזדמנים. הייתי רוצה שלעורכים יהיה את הכוח להגיד לא לספרים חסרי ערך הנכתבים בידי ידוענים וידוענים למחצה ושלמאיירים יהיו הכוח והיכולת לסרב ולא לרומם, בכוח כשרונם, טקסטים שאינם ראויים לראות אור".

עמיחי שלו: "שתהיה שנה פחות מנומנמת, שהוצאות יפסיקו לפחד ולהוציא בדיוק את אותם ספרים מסחריים בכמויות, כי הרי לא כל ספר מסחרי הופך לרב מכר, חלק נכשלים כישלון חרוץ, ולפעמים, כמו במקרה של בולניו, גם איכות הופכת לרב מכר".

רון דהן: "אני מאחל לספרות הישראלית שתמשיך לחפש את עצמה בשוליים ובקולות חדשים. שהספרות העצמאית והדיגיטלית תפרוץ עוד ושפחות ספרות משעממת תצא לאור".

ינון ניר: "שהקונים יפסיקו ללכת כצאן לטבח וירכשו מדי פעם גם ספרים שכבר לא מונחים על השולחנות בסטימצקי וצומת ספרים".

הילה להב: "להצליח לעבוד כמה שצריך על פרויקט התרגום החדש שלי, רפורמה מטורפת בתקציב התרבות וחלוקתו, עוד 20 שעות ביממה לקרוא בהן, מלא ספרים מעולים למלא בהם את שעות הקריאה האלה ואז עוד כמה שעות והשראה אלוהית בשביל לכתוב".

רני גרף: "המשאלות הספרותיות שלי לשנה החדשה הן כל כך בסיסיות שבעולם טוב יותר לא היה צורך לנסח אותן. המשאלה העיקרית שלי היא ששוק הספרים בארץ יינתק מלפיתת החנק של התאגידים הענקיים כדי שניתן יהיה להוציא לאור מבחר כמה שיותר גדול של ספרים לכל נישה שהיא. כי מבחר גדול יותר פירושו קוראים נבונים יותר, וקוראים נבונים יותר פירושו חברה הומנית יותר, כפי שמדינת ישראל שאפה להיות אבל נכשלה קשות בדרך לשם. כצעד ראשון חובה עלינו לפטור את התחום הזה מהידיים הליברטיאניות שמאיימות לאחוז בו. ולא רק את התחום הזה: מה שנכון לגבי שוק הספרים נכון גם לגבי תחומים רבים נוספים במדינה שלנו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully