לעיתים נדמה כי אין דבר מחרמן ומסקרן יותר מנערות חרדיות תמימות וחסודות בעלות עוד לבנבנן שלא טעם שמש, וגרביונים המתוחים על שוקיהן בקפידה אפילו באמצע אוגוסט. כשמדובר על סודות חדר המיטות החרדי, עיניים מתלהטות ואזניים נפערות. בפאתי ירושלים עוד תמצאו קבוצות תיירים סקרניים הבודקים את חבלי הכביסה בינות לסמטאות, מנסים למצוא סדין עם חור שיעניק להם לילות מלאי פנטזיה לשבועיים פלוס.
מכאן צמחה האופנה של ספרות העוסקת בגילויים של סקס ומיניות היישר מתוך השטעייטל החרדי. בספר החדש "הצדפה שבין ירכי" אנו מתוודעים לרבקי, נערה חרדית בעלת פני אנקור, ממשפחה אדוקה ביותר, שעוברת מסע חיים מפרך ומלא גילויים מרעישים. הכל מתחיל ביום שבו מצאה בשקית התחתונים חסרי הצורה שהביא לה אבא מחנותו, זוג תחתוני משי קטנים ומושלמים שעזרו לה להכיר את הצדפה שבין רגליה.
מכאן יוצאת רבקי למסע מטורף ונועז בעקבות איבר המין הנשי שלה. לאחר רומן כושל אך מלא תשוקה גופנית עם בן הגנן החסון, מגורשת רבקי מביתה, וכמו שמכתיב ההיגיון היא גם מתנסה, איך לא, בחוויה לסבית ראשונה בפנימייה חרדית קיצונית לבנות ששם כלאו אותה. המודל של רבקי מדבר לנערות חרדיות רבות. נערות שעברו, מרצונן או שלא, חוויות מיניות בבתי הספר הסגורים לבנות, ולפעמים עם נשות ההוראה. ילדות שהתחילו להתפתח ובתוכן קראו תיגר על המערכת המשקצת את גופן. בספר רבקי מביטה על אמא שלה, שפתאום נראית לך אפרפרה ומכוערת בגופה חסר החן, בבגדיה המוזנחים ובשיניה הלא-תואמות. רבקי מגיעה בדיוק לשלב שבו חן הנעורים וטבע הבריאה מעניקים לה עיניים בוחנות ושמחת הגוף. חוויה הנקרית על דרכה של כל נערה חרדית, ואז נהרסת בכח ובהתמדה תחת ביגוד חיצוני מכוער וים של כללי צניעות.
אט אט הופך הפרח היפה לאישה מרומה והלומת צער, שמתחילה להיראות ולהישמע כמו אותה אם ממנה נרתעה ואשר על מראיה לגלגה בסתר. וכך היא הופכת לעוד חוליה בשרשרת הדורות. גם היא תעיר במבט אטום ובפנים חתומים לדור הנשים הבא, על כפתור לא רכוס או על חולצה צבעונית מדי, היא לא תיתן לפרץ הנעורים שנלקח ממנה להיות לעולם מנת חלקן של אחרות.
רבקי אכן נמלטת מהגורל הזה , אבל מודעת יותר מדי למיניותה. כשהיא מביטה מהחלון על גופו המשורג והשרירי של העלם, נעות במוחה מחשבות הרחוקות שנות אור מכל הבנה בסיסית של ילדה חרדית רגילה. אין בעולם החרדי שום דבר שיביא מישהי לכדי התובנות הללו, אין ספרים, סרטים, עיתונים, מגע ישיר או עקיף עם גברים, או כל דבר אחד שעוזר להבין מה קורה בגופנו ומה משמעות המשיכה לבני המין השני. והגם שלכאורה מדובר בתהליך טבעי שקורה ללא תיווך של ספרים או מידע, במציאות הוא הרבה יותר עדין ותם, מוצף בפחד עז מגופניות, ונחבא תחת כיסויים רבים מספור. רבקי מתמסרת מהר מדי, היא משתוקקת מדי, היא יודעת בדיוק איזה איבר אמור להיכנס לאן, שזוהי תגלית שאותה נשים חרדיות רבות זוכות לדעת רק ביום כלולותיהן. ראשה הקטן והמלוכלך איננו אופייני בכלל בגיל זה לשום נערה חרדית שאי פעם הכרתי.
בהמשך מתאהבת רבקי בנסיך מוסלמי ומגלה חוויות גופניות מרטיטות וחדשות בהרמונו. כאן היא כבר משתמשת בבירור במילה זין וכל הרוך של הפנטזיה הזו נושר ממנה באחת. רק כעת מסתבר שמדובר כאן בספר מתח לכל דבר, ואפילו סוכן מוסד מצויץ מגיח לרגעים בכדי להוסיף נופך של דרמה ומסתורין.
החוויה הנוגעת ביותר בעלילה היא החיפוש הבתולי אחר אהבה, והטעות הנפוצה שאולי היא תימצא בחיבוקו של גבר מזדקן, או בזיעת עורו של עלם חמודות. המסר הזה, הנכון והאיום, תורם לחשיבותו של הספר, שמלמד אותנו איך מתוך הסתר, בורות, שנאת גוף וחוסר עז במגע פיזי, המאפיינים קהילות חרדיות אדוקות, נוצרים חסכים ודפוסים הרי אסון, שעל אף אחד מהם גיבורת הסיפור איננה מדלגת, ברעב תהומי השמור אך ורק לילדה נערה שאף פעם לא חיבקו אותה .
מצופה שסופרת חרדית מתוך הקהילה, המסתתרת מאחורי שם בדוי ותוך כדי כך נותנת הצצה לסיפור תשוקתי נוגע ללב, תטיס את הדיבידנדים של המכירות לשמי שמיים, אבל כאן אינני יכולה לטעון שהספר נגוע באמינות יתרה. בולט בו השימוש במסתוריות המינית החרדית כדי למכור טוב יותר את תיאורי הסקס. אם נתעלם מעניין פעוט זה, הסיפור עצמו מעורר מתח ועניין, הוא כיפי לקריאה ועומד בכבוד בסטנדרטים של הז'אנר.
שרה איינפלד היא חרדית לשעבר, עיתונאית ומרצה על יציאה בשאלה.