בווידאו למעלה: ההכרזה על זכייתה של סבטלנה אלכסייביץ'
זכייתה של העיתונאית והסופרת סבטלנה אלכסייביץ' בפרס נובל לספרות, הפתיעה רבים בעולם המערבי שלא הכירו את פועלה, אולם לא רק אותם; לפי ניתוח של Google Trends, בשעות שלאחר ההודעה על זכייתה של אלכסייביץ' נרשמה קפיצה גדולה בחיפוש שמה בגוגל בשפה הרוסית. הנתון המפתיע ביותר מצביע על כך שדווקא בבלרוס עצמה - המדינה ממנה הגיעה אלכסייביץ' - נרשמה כמות החיפושים הגדולה ביותר. אחד ההסברים האפשריים לקפיצה הזו הוא כי גם בבלרוס רבים לא הכירו את אלכסייביץ' ואת פועלה.
"אלכסייביץ' היא מתנגדת עקבית לדיקטטורה ששולטת בבלרוס, ונאלצה לגלות משם (אם כי היא חזרה להתגורר שם לאחרונה), ומתנגדת עקבית גם לפוטין", מסבירה המשוררת והמתרגמת סיון בסקין, ילידת ברית המועצות לשעבר. "כבר בשנת 1985 היא פרסמה את אחד הספרים החשובים ביותר על מלחמת העולם השנייה, על פי עדויותיהן של נשים רבות מאוד שהשתתפו בה. המבט הנשי על המלחמה היה בגדר חידוש אדיר ואמיץ מאוד. היא כתבה גם ספרים על ילדים במלחמת העולם השניה, על ההסתבכות הסובייטית באפגניסטן, על צ'רנוביל ועל התקופה האפלה של שנות ה-90. והכל מנקודת המבט של האדם הקטן, זה שקולו לא נשמע, זו שקולה נשמע אף פחות. יש לה תרומה אדירה לספרות, לביקורת פוליטית, לכתיבה היסטורית, לפמיניזם".
מאז זכייתה של אלכסייביץ' ביום חמישי נשמעו טענות נגד מתן פרס נובל למי שעבודתה העיקרית היא עיתונאית ולא ספרותית. על כך משיבה בסקין כי כתיבתה של אלכסייביץ' היא בהחלט בעלת איכויות ספרותיות. "זו פרוזה תיעודית. אמנם היא מביאה עדויות, אבל הן נקראות כסיפורת ממש. מלבד זאת, העיתונות פוחדת מדברים כאלה; הסיפור הנשי הזה לא סופר אף פעם לפני כן ולא היה יכול להיות מסופר בכלים שאינם ספרותיים".
אולם למרות השבחים שקיבלה אלכסייביץ' בעולם המערבי, דווקא בחלק מהארצות דוברות הרוסית זכייתה התקבלה בקרירות מסוימת ע"י המוסדות הרשמיים. בחדשות ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ברוסיה, למשל, דיווחו על הזכיה בתחילת המהדורה ולאחר שציטטו את נימוקי ועדת הפרס, עברו מיד לאייטם הבא בלי להעמיק בנושא. גם בהתייחסות הרשמית של הקרמלין נרשם איפוק רב, בעיקר לאחר שבמסיבת העיתונאים המאולתרת שערכה אלכסייביץ' עם היוודע דבר זכייתה, היא ביקרה את ממשלת רוסיה על הפלישה לאוקריאנה ועל רצח חפים מפשע. "כמובן שאנחנו מברכים אותה על זכייתה", מסר דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב, "אבל אני גם בטוח שאין בידה מספיק מידע על מנת להעריך את מה שקורה באוקראינה".
גם נשיא בלרוס, אלכסנדר לוקשנקו, שאלכסייביץ' היא אחת ממבקריו החריפים, התקשר לבסוף לברך אותה ואמר: "אף אחד לא יכול להשאר אדיש לספרים שלך; לא רק קוראים בבלרוס, אלא קוראים בעולם כולו. אני בכנות שמח על הצלחתך. אני מאוד מקווה שהפרס ישרת את המדינה שלנו ואת העם הבלרוסי". למרות ברכותיו של הנשיא, יש לזכור כי מאז שנת 1993 לא פורסם בבלרוס אף ספר של אלכסייביץ', והיא גם לא זכתה באף פרס ספרותי במדינה, אף על פי שזכתה בפרסים בינלאומים רבים.
דווקא סופר בלרוסי בשם אנדריי גרשצ'נקו בחר לוותר על האיפוק וביקר נחרצות את בחירתה של אלכסייביץ' לכלת פרס נובל. "זכייתה של אלכסייביץ' היא ביזוי של פרס נובל ושל ועדת הפרס. רצו לייצר איזושהי דמות אופוזיציונית ללוקשנקו ולכן נתנו לה פרס", אמר גרשצ'נקו. "היא פובליציסטית מקצועית אך בינונית. היא מומחית באיסוף חומרים שמשחירים את ברית המועצות לשעבר. היא אמנם כותבת על דברים שקרו באמת, אך זאת אמת צרה, כי מלכתחילה היא בוחרת רק בחומרים כאלה שלא מאפשרים לראות את התמונה הכוללת. במערב היא לא רואה דברים בעייתיים ולכן המערב נתן לה פרס". גלושצ'נקו אף טוען כי פרסי נובל לא מוענקים לרוסים כבר עשרות שנים וכי לעולם הרוסי אין עניין בו. "זה לא הפרס שלנו", הוא אומר, "אנשי מערב מחלקים אותו אחד לשני. אני יכול לברך את אלכסייביץ' רק על שעשתה יחסי ציבור עצמיים מוצלחים".
גם הסופר הרוסי אדוארד לימונוב ביקר את מתן פרס לאלכסייביץ' בראיון שנתן לעיתון הרוסי איזווסטיה. "אם פעם לפחות נתנו פרס נובל משיקולים פוליטיים, אז היום נותנים אותו לכל אחד", אמר לימונוב. "אתה זוכר לפחות שם בולט אחד של זוכה נובל לספרות ב-20 השנה האחרונות? זה יותר מזכיר תחרות מיס עולם, רק שכאן בקדמת הבמה נמצאים מלכים בחליפות טיפשיות וחנונים מחבר השופטים. אלכסייביץ' היא סתם עוד עקרת בית לא מזיקה שקיבלה את הפרס. היה לה ספר אחד שגרם לאיזשהו התרגשות 'ילדים מכוסי אבץ' - אבל גם הוא התיישן, כי זה ספר שיצא בסוף שנות ה-80". לימונוב טוען כי אלכסייביץ' התמתנה עם השנים והיא כבר לא מתנגדת רדיקלית לשלטונו הדיקטטורי של לוקשנקו כפי שהייתה בעבר. "אני חושב שלוקשנקו ישתה לחיים לכבודה. בכל זאת, פרס נובל ראשון לבלרוס. שמעתי שיש להם יחסים לא רעים - היא הרי חזרה משוודיה לבלרוס. אולי היה איזה הסכם ביניהם. היום אלכסייביץ' לא יוצאת יותר מדי נגד השלטון. היא דומה יותר לאמהות הרחמניות של האגודה למען החייל".
במערב אין כל חדש
במדינות המערב, ובעיקר בארצות דוברות האנגלית, קיבלו כאמור במבוכה את זכייתה של אלכסייביץ', וכמו במקרה של הזוכה מהשנה שעברה הסופר הצרפתי פטריק מודיאנו גם הפעם הודו רבים כי הם שומעים את שמה של אלכסייביץ' בפעם הראשונה. כתוצאה מכך הורגשה שתיקה רועמת מצד סופרים מפורסמים שנוהגים לצייץ ולכתוב סטטוסים בנושאים שונים; המעטים מביניהם שהתוודעו לכתביה של אלכסייביץ', כתבו בשבחה. "ספרה של סבטלנה אלכסייביץ' על אסון צ'רנוביל הוא אחד הספרים העצובים והיפים ביותר שאי פעם תקראו", צייץ הסופר אואן קינג, בנו של הסופר סטיבן קינג. "שוב לא נתנו לי נובל!", צייץ בהומור סופר המדע הבדיוני ג'ון סקאלזי. "רגע, בשביל מי דילגו עלי? אה. טוב. נוותר להם הפעם".
גם בעולם דובר הרוסית היו סופרים ועיתונאים שבירכו את אלכסייביץ' על זכייתה ושיבחו את ועדת הפרס על הבחירה. כך למשל הסופר גריגורי שלבוביץ' צ'חארטישווילי, הידוע גם לקוראי העברית בשם העט "בוריס אקונין", שחי בשנים האחרונות בצרפת. "רוסית או בלרוסית - זה לא משנה", כתב צ'חארטישווילי בעמוד הפייסבוק שלו, "זאת ספרות רוסית אם היא כתובה ברוסית. נברך את סבטלנה אלכסייביץ' - ואת עצמנו. בראבו לוועדת הפרס!".
העיתונאית והסופרת מאשה גסן כתבה מאמר לניו יורקר ובו הסבירה את חשיבותה של אלכסייביץ'. "באמצעות הספרים שכתבה ויחד עם פעילותה הציבורית", כתבה גסן, "אלכסייביץ' הצליחה לשקף את המצב הפוסט-סובייטי באופן העמוק והרהוט ביותר, וכעת האקדמיה השבדית מאפשרת לחוויה הזו להגיע לקהל גדול יותר לאין שיעור".
אפילו העיתונאית נטליה רדולבה, שנחשבת לתומכת במשטרו של פוטין, שיבחה בבלוג שלה את בחירתה של אלכסייביץ'. "סבטלנה אלכסייביץ' זכתה בפרס נובל", כתבה רדולובה, "ואני רוצה להזכיר לכם את מה שעשתה - אילו זיכרונות היא אספה, איך כתבה אותם בווירטואוזיות ואיך ביטאה דרכם בגאונות את מה שרצתה להגיד".
* תודה לאלכס וסרמן על הסיוע בהכנת הכתבה