להחביא צוות שלם בתוך טיולית צבאית כדי לקצר את זמן הצילומים, למנות את אחראית הארט במקום שף שהבריז ואפילו ללבוש כאפייה ולהיות אחד הניצבים כדי לקצץ בעלויות הם חלק משגרת יומו של גל גרינשפן העומד בראש חברת ההפקה "greenproductions" שמביאה לקולנוע בחל ממחר (חמישי) את קומדיית האימה "מסווג חריג".
לא הרבה ילדים רוצים להיות מפיקים כשיהיו גדולים אבל גל גרינשפן (34) רצה. כשהשתחרר מיחידת ההסרטה בצה"ל, שם פגש את רועי קורלנד שלימים הפך לשותפו לחברה ואת תום שובל שאת סרטו "הנוער" שהוקרן בפסטיבלים בארץ ובעולם הוא מכנה ה"בייבי שלי", הלך גרינשפן ללמוד בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה והיה לאחד מתלמידי המחזור הראשון להפקה יוזמת. כותרת שמאפיינת את העשייה שלו עד היום כמי שעומד מאחורי פרויקט 48 שעות ומיזם הסרטים הקצרים "מנה ראשונה" שבמסגרתו מוקרנים סרטים קצרים לפני הסרטים הארוכים בסינמטקים ברחבי הארץ.
"אני אוהב לחשוב על רעיון ולגרום לו לקרות" מסביר גרינשפן. "אני לא אהנה מלביים אותו, אני לא אהנה מלשחק אותו ואני לא אהנה מלצלם אותו אני אהנה פשוט מלהרים אותו".
את "מסווג חריג", סרט באורך מלא שצולם ב-12 ימים ובתקציב מצומצם המתאים לדרמה הרימו גרינשפן וקורלנד בשתי ידיים. "ליאור לדרמן התסריטאי בא אלינו עם תסריט ואנחנו ניסינו לחשוב מי מתאים וצרפנו את בועז (ארמוני ט"ק) כבמאי". הוא מתאר את תהליך התגבשות הקאסט מתוך מחשבה שכל חבר הוא בעל תפקיד מוגדר. "ברגע שבמאי מצטרף בסוף כתיבת התסריט או בשלב מאוחר יחסית אז יש לו פרספקטיבה יותר טובה על העשייה של הסרט. אני חושב שהעובדה שבועז היה נפרד מהתסריט הקפיצה את הסרט".
"מסווג חריג" הוא סרט שיגרום לכם לקפוץ מהכיסא יותר מפעם אחת. קומדיית האימה מתמקדת בדמותו של מתן (איתי זבולון), רל"ש מהקרייה שמגיע, יחד עם שלושה חיילים קרביים שלא מפסיקים להקניט אותו ולהסתלבט עליו, לעשות אבט"ש בבסיס שכוח אל שבמרכזו אנטנה רדיואקטיבית מאיימת ומפקד ביזארי עם שן שבורה.
רבות דובר על תחייתו של ז'אנר סרטי האימה בקולנוע הישראלי שמתרחשת בשנים האחרונות עם סרטים, שכמו "מסווג חריג", מתרחשים בבסיסים צבאיים מפוקפקים. סרטים כמו "מורעלים" (2011) ו"בשר תותחים" (2012) כבר נמצאים ברשימה שמרכיבה את הז'אנר. גרינשפן מרגיש שלא מדובר בגל של ממש אלא יותר בכוס תה פושרת. "לדעתי כל סרט הוא נישה בודדה. לא נראה לי שיש גל נראה לי שזו עוד דרך להראות את מה שקורה פה", הוא חולק תפיסה שנכונה לדבריו לכל הסרטים שאותם הוא בוחר להפיק. "אנחנו מנסים לבחור סרטים שאנחנו מתחברים מאוד לנושא שלהם, שאנחנו חושבים שמאוד חשוב שהם יהיו על המסך ושאנשים יראו אותם. סרטים שיתנו לאנשים נקודת מבט חדשה או יפתחו לאנשים את הראש ואני חושב שחלק מהחשיבות בקולנוע זה לפתוח איזשהו דיון ולהעלות נושא לסדר היום. כמו ב"הנוער" לתת מראה על הנוער שלנו על החברים שלנו שבצבא וגם פה ב"מסווג חריג" לשאול ממי אנחנו מפחדים בעצם?
איזו מראה מציב בפנינו "מסווג חריג"?
הקטע שהכי צחקתי בו ב'מסווג חריג' זה שאסף בן שמעון נכנס עם איתי לחדר ושואל אותו "מה, אם היית בורח ממסעדה בתל אביב אז היו רוצחים אותך? זה בגלל שהם ערבים? אתה לא חושב שאתה גזען?" בשבילי זה זה. זו הנקודה אולי הכי חזקה בסרט. הפחד שהם משליטים פה במדינה כלפי האחר.
אני שואלת מי זה "הם" וגרינשפן ממהר להסתייג. "אני לא יודע אם זה הממשלה אבל זה רחב. אתה חושב שהאחר מסוכן בשבילך שכל מי שהוא אחר ממך רוצה לפגוע בך".
"מסווג חריג" עולה לאקרנים בימים שבהם הכותרות מבשרות לנו על עוד ועוד נפגעים בכל רחבי הארץ וגרינשפן מתייחס ללוקיישן שבו מתרחשת העלילה ולדמויות החיילים כאלמנט שצריך להבליט בשיווק ובהפצה של הסרט כדי להגיע לקהל במדינה שבה אין שוברי קופות. "אני חושב שצריך ללכת למקום שסרט הוא מוצר", אומר גרינשפן שחברת ההפקה שלו גם מפיקה פרסומות. "הקהל העיקרי של הסרט הוא חיילים. אני חושב שהם מאוד יתחברו לזה. יש רפרנסים לשירותים שכולנו עברנו לאבט"שים שכולנו עשינו זה סרט שפונה לכולם זה לא סרט שמאלני וגם לא סרט ימני", אומר גרינשפן שלאורך כל הריאיון שוקל מילים כדי לא לדרוך על בהונות של איש מן הלקטורים האפשריים שיושבים בקרנות הקולנוע החורצות את גורלם של סרטים בישראל.
לקראת פרסום הקריטריונים לקבלת תמיכות ממשרד התרבות והספורט שאלתי את גרינשפן, חבר בהנהלת איגוד המפיקים בהווה ובלקטורת קרן גשר בעבר, אם יש לו בכל זאת תובנות לגבי התנהלותן של קרנות הקולנוע. "יהיה טוב שכל אחד יעשה את המקצוע שלו בצורה הכי טובה ואם יש מנהלי קרנות ונותנים בידיהם את המנדט לנהל את הקרנות צריך לסמוך עליהם ולא להתערב להם בעבודה. אני כן חושב שצריך לבוא ולחשוב בצורה יותר ברורה, נגיד ב-CNC בצרפת (הגוף המופקד על תמיכות ושימור המורשת בתחום הקולנוע בצרפת ט"ק) באים ואומרים יש מסלול תמיכה לבמאי של סרט ראשון ושני ומסלול נפרד לבמאי של סרט שלישי ורביעי. אני חושב שיהיה טוב לשני הצדדים לייצר את המסלולים האלה. הרי לא קל להתפרנס פה במדינה. אז זה יכול להיות טוב לבימאים הוותיקים שלא צריכים להיות כל הזמן בלחץ לעשות סרט. הם הבימאים של מדינת ישראל והם צריכים להמשיך לביים. זה לא אחראי שפתאום תום שובל יחליף אותם. צריך לתת לבנאדם לעבוד".
בדבריו מתייחס גרינשפן לתקרית שהתפרסמה בוואלה! תרבות לראשונה כשהבימאי רועי הורנשטיין שעבד עם "Greenproduction" על סרטו "קרב אוויר" פנה לשרת התרבות והספורט לאחר שהקרן הישראלית לקולנוע סרבה לתמוך בסרטו, לטענתו מכיוון שהסרט הוא פרו ישראלי.
"לא היה לי מושג מהסיפור הזה אני יכול לספר לך מה שאני קראתי בוואלה. אנחנו לא ידענו מזה וכשראינו את זה בוואלה ביקשנו שיורידו את השם שלנו".
למה?
"כי אנחנו סומכים על קרנות הקולנוע ועל לקטורים. זה עובד בצורה הגונה".
אז הסרט נפסל כי הוא פשוט לא מספיק טוב?
"לא כי הוא היה לא מספיק טוב אלא כי יש המון סרטים. מגישים בערך 200 סרטים בכל מועד. סרטים בודדים מקבלים כסף וזו לא עבודה פשוטה להיות לקטור וראש קרן ואתה צריך לבחור את הכי טובים. אלה שהכי טובים היום לאו דווקא יהיו הכי טובים בפעם הבאה וכשאתה מתמודד נגד שמות כמו יוסף סידר, שמי זרחין ובימאים ותיקים אחרים לא פשוט לקבל פה תקציבים לסרטים".
"אני לא חושב שהלקטורים בקרנות שופטים את הסרטים על פי נטייתם הפוליטית", ממשיך גרינשפן, "אני חושב שהם שופטים את הסרטים על פי איכות הסרטים. הלקטורים זה אנשים שעובדים בתעשיית הקולנוע. אף אחד לא יבוא ויגיד הסרט הזה הוא פרו ישראלי ולא יקבל תקציב".
"תמיד יש את השאלה האם להזרים יותר כסף לפחות סרטים או להזרים פחות כסף ליותר סרטים. אני חושב שנכון להיום עדיף להשקיע בפחות סרטים ושיהיה יותר תקציב לכל אחד כי מעטים הסרטים שנעשים בתקציבים נמוכים ומגיעים להישגים. אנחנו יכולים לראות את זה בהצלחות של הקולנוע הישראלי בהצלחות בקופות. אני מקווה ש'מסווג חריג' יהיה יוצא דופן".
גרינשפן וצוותו לא משאירים את הצלחת הסרט דל התקציב שלהם ליד הגורל. לקראת הבכורות בבתי הקולנוע, יצרו ב"greenproductions" טיזרים בעזרת בועז ארמוני הבמאי ובכיכובו של איתי זבולון שמגיע אל התפקיד הראשי ב"מסווג חריג" ואל המסך הגדול בפעם הראשונה אחרי הצלחות ויראליות כמו "יניר האחמ"ש" והקליפים ההזויים של הלהקה שלו "ויתרתי".
"אנחנו מעלים את הטריילר ויש לו 80,000 צפיות כשסרטים אחרים שהיתה להם איזשהי הצלחה, מבלי שאזכיר שמות, לא הגיעו אפילו ל-20,000 צפיות. וכבר עבר זמן. אז אני חושב שבזכות איתי, בזכות הנושא, זה משהו שכן יכול להביא קהל". אומר גרינשפן.