בישראל, שובר הקופות של סוף השבוע האחרון היה "המתמחה" עם רוברט דה-נירו. בגרמניה, הלהיט מספר אחד היה גם כן קומדיה, אבל מסוג אחר לגמרי "תראו מי חזר" ("Er Ist Wieder Da"), בה מככבת דמותו של אדולף היטלר. הודות להכנסות של 7.3 מיליון יורו, מהתלה זו נרשמת כאחת ההצלחות הבולטות של הקולנוע הגרמני בחצי העשור האחרון וכאחד השוסים הקולנועיים הגדולים של העונה ביבשת כולה.
סרטים כאלה, בכיכובו של היטלר, הם כמובן לא דבר חדש; אפילו קומדיות המציגות את דמותו של הצורר הן כבר מזמן לא טאבו, גם לא בגרמניה. כך, למשל, "הפיהרר שלי" פרי עטו של דני לוי יצא לאקרנים במדינה לפני שמונה שנים. עם זאת, "תראו מי חזר" לוקח את הז'אנר המשופם צעד אחד קדימה, שכן הוא לא רק יצירה קולנועית, אלא סוג של ניסוי חברתי בהתבסס על ספר בשם זהה שהיה רב-מכר לפני כמה שנים, יצר כאן הבמאי דוד וננדנט מעין חצי סאטירה בדיונית-חצי מוקומנטרי סטייל "בוראט", בו מנהיג העבר שב לחיים, מטייל ברחובות ברלין, בכפרים בווארים וכיוצא בכך, ומנהל שלל אינטרקציות עם הנקרים בדרכו, המשוכנעים כי מדובר בחקיין מוצלח במיוחד של מי שהיה שליטם בעבר.
בריאיון לסופי אלברס למגזין הנפוץ "שטרן", אמר וננדנט כי מטרתו היתה להציב מראה בפני החברה הגרמנית. הבבואה המשתקפת, לפי הסרט, אינה יפה במיוחד: רוב העוברים והשבים אינם נרתעים מן הגלגול המודרני של היטלר וגם לא מוחים נגדו, אלא משועשעים ממנו, צועקים לו קריאות עידוד ואיך אפשר שלא - מבקשים לעשות איתו סלפיז. אחד מן המתועדים אף נשמע אומר "תחזור ותחזיר איתך את מחנות העבודה".
את הפיהרר מגלם בסרט אלברט מאסוקי, שבריאיון ל"בילד" הודה כי חווית הצילומים היתה מערערת מבחינתו. "הבחנתי שאנשים רואים בהיטלר דמות אב", סיפר, "הם ממש חשו צורך לשפוך את לבם למצוא אצלו אוזן קשבת. הקלות שבה התחפושת שלי גרמה להם להיפתח היא בהחלט נקודה למחשבה".
בשעה שהשחקן מצא את זה כדבר מטריד למדי, הקהל הגרמני תופס את "תראו מי חזר" כמהתלה משעשעת ותו לא. כך לפחות לפי הדיווחים בתקשורת הגרמנית וגם לפי ההתרשמות של סופי אלברס, שבשיחה עמי מספרת על צחוקים רמים ובלתי פוסקים בהקרנה בה נחכה, דבר שהיה בעייתי בעיניה. "גם את הספר לא אהבתי, אבל בגרסה הקולנועית התחושה עוד יותר לא נעימה", אומרת העיתונאית. "הסרט הופך את הכל לעוד יותר מוחשי ואמיתי, ולכן הצפייה קשה מנשוא, בעיקר כשהתגובות של הציבור הן כאלה. אנשים רואים בקומדיה הזו סיפור 'דג מחוץ למים' קלאסי, במקרה זה על נאצי משנות הארבעים שמוצא עצמו בגרמניה של 2014, והם מעדיפים להתמקד באספקט הזה ולהתעלם מכל הממדים המחרידים שיש כאן".
עם זאת, אלברס לא מופתעת מן ההצלחה של הסרט "הרי היטלר מוכר טוב יותר מכל דבר אחר, וזה תמיד היה ככה. אין יום שהתקשורת הגרמנית לא מתעסקת בו", כדבריה. הבמאי, לעומת זאת, לא מודאג. בריאיון לה אמר כי יש לו אמון בקהל, בעיקר בצעירים ובתיכוניסטים. "הם יבינו שאני משקף להם את צמיחת האנטישמיות ושנאת הזרים לא כדי שישתעשעו מהן", הכריז, "אלא כדי שיעשו משהו בנידון". המראיינת, כמו עיתונאים אחרים, מסויגת יותר. "לא צוחקים פה על היטלר; צוחקים איתו", היא אומרת.
אז מי מהם צודק? עד כה, הופץ הסרט רק בגרמניה ובחלק הגרמני של שוויץ, כך שטרם היתה לי הזדמנות לשפוט, ולא ברור מתי זו תגיע: עושה רושם כי "תראו מי חזר" נתפס בידי המפיצים הבינלאומיים כבדיחה פרטית של הגרמנים, והם לא ממהרים לרכוש את הזכויות עליו. גם בישראל, כמעט מיותר לציין, לא נרשמת הסתערות המונית, ואפשר רק לדמיין את התגובה של מירי רגב אם איזשהו סינמטק יחשוב אפילו להקרין אותו.
חבל שכך: יכול להיות שהסרט מקומם, אולי הוא בעצם מבריק וייתכן כמובן כי מדובר בכלל בסערה בכוס פריץ קולה. רק דבר אחד בטוח: לאור תכניו והצלחתו, "תראו מי חזר" הוא תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, וגם אנחנו צריכים לתת מבט במראה שהציב הלהיט בפני הצופים במדינתו. לבטח נלמד כך כמה שיעורים חשובים על החברה הגרמנית ומי יודע, אולי גם נלמד משהו על עצמנו.