הצד האפל: כך הפך ג'ורג' לוקאס ליוצר השנוא בעולם

אם מסיבה כלשהי יחליטו ההיסטוריונים של העתיד לחפש את הנקודה הספציפית בזמן שבה אדם סנדלר היה אחד האנשים הפופולריים ביקום, החקירה תיקח אותם אל ה-20 בנובמבר 1998. "נער המים", הקומדיה בכיכובו של סנדלר, פתח את סופ"ש הבכורה שלו בבתי הקולנוע עם הכנסות של 40 מיליון דולר (כמעט כפול מעלות ההפקה). מאות אנשים נראו עומדים בתורים ארוכים שהשתרכו הרחק אל מעבר לבתי קולנוע בלוס אנג'לס, ניו יורק ובערים רבות נוספות בארה"ב, מחכים שעות ארוכות כדי להספיק להגיע לאולם בהקדם. מה שסנדלר ינסה לזכור פחות מהסיפור הזה היא הסיבה להצלחה האדירה של סרטו, ואת כמות האנשים שצפתה בו בסופו של דבר.

ההיסטריה הזאת נצפתה גם מחוץ לאולמות שהקרינו לראשונה באותו סוף שבוע את "לפגוש את ג'ו בלאק" ו"המצור". המכנה המשותף לכל הסרטים הללו היה הקרנת בכורה עולמית של הטריילר ל"מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" - סרט "מלחמת הכוכבים" הראשון מזה 15 שנים. האולמות התרוקנו משמעותית דקות לפני תחילת הסרט, מותירים צופים מבולבלים שחזו בתופעה יוצאת דופן: צעירים ומבוגרים, נרגשים וקולניים, יצאו ברעד מהאולם. הם בכו מאושר, התחבקו ארוכות ושיחזרו שוב ושוב את שברי הסצנות שבהן חזו זה עתה. הרבה לפני שהמילים "יוטיוב" או "פייסבוק" באו לעולם, הציג "מלחמת הכוכבים" את אירוע הפריוויו הגדול והמוצלח ביותר אי פעם. וכראוי לאימפריה כלכלית עצומה, הוא עשה זאת תוך הזרמת מיליונים של דולרים לתעשייה.

מעריצים רבים של "מלחמת הכוכבים" מגדירים את היום הזה כאחד המאושרים והמרגשים בחייהם. את מה שיקרה כחצי שנה לאחר מכן הם יגדירו בתור הרגע שבו נפלו עליהם השמים.

טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" הפכה את ג'ורג' לוקאס לאלילם של מיליוני מעריצים ברחבי העולם. היקום העצום והמסעיר שבנה עבורם והדמויות האייקוניות שהתגוררו במרחביו, הציתו את הדמיון ושימשו השראה לדורות חדשים של קולנוענים ויוצרים. עבור יתר המעריצים "מלחמת הכוכבים" הפך לתנ"ך של ממש. הם צפו בסרטים מאות פעמים, חקרו כל דמות משנה וכל כוכב נידח, ניהלו דיונים סוערים, רכשו כל פרט שקשור לסדרה והגיבו אליה בגרסאות משלהם. נערים ונערות מדוכאים חברתית ברחו אל גלקסיות רחוקות רחוקות בדמיונם, התחברו עם נערים חולמניים אחרים ומצאו שייכות. אבל גם אם ברחבי הגלקסיה שררו השלום והשלווה, סכנה חדשה החלה להיווצר.

לוקאס הגיע לסיום פרויקט חייו באפיסת כוחות. עם סיום העריכה הסופית של "שובו של הג'דיי" ב-1983 אשפז את עצמו בבית חולים ונמצא סובל משלל סימפטומים של תשישות ומתח נפשי גבוה. היוצר העצמאי הצעיר שחלם לייצר סרטים דוקומנטריים חשובים, איבד את הדרייב אחרי שלושה סרטים בלבד באורך מלא כבמאי ("THX 1138", "אמריקן גרפיטי" ו"מלחמת הכוכבים"). הוא נשבע לא לשוב עוד לכיסא הבמאי. ההצלחה העצומה של "מלחמת הכוכבים" הפכה גם לקללה גדולה עבור לוקאס. האיש שתיעב תאגידים, שסלד מבעלי ממון, שהבטיח לאביו שלא יהפוך לעולם לאיש עסקים, הפך לבעל התאגיד המשפיע והחזק ביותר בתעשיית הבידור. את השנים הבאות הקדיש לניהול האימפריה החדשה שלו ולפרויקט החדש של "לוקאס פילם" בבימויו של חברו הטוב, סטיבן ספילברג: הרפתקאותיו של ארכיאולוג ציני בשם אינדיאנה ג'ונס.

על אף המהפכה שחולל, לוקאס לא היה מעולם שבע רצון באמת מ"מלחמת הכוכבים". כל הכסף, הפרסים ואהבת המעריצים שבעולם לא הצליחו לשכנע אותו שהפשרות שנאלץ לבצע כדי להביא את הסרט לאקרנים היו נסלחות. ואז, כשחברת האפקטים שלו ILM הקפיצה שוב את התעשייה קדימה ב-1994 עם ההישג המרשים של הדינוזאורים ב"פארק היורה", הטכנולוגיה הגיעה סוף סוף אל המקום שבו נמצא חזונו. באותה השנה לוקאס התיישב מול מחשבי ההמרה הדיגיטלית, העלה את החומרים המקוריים מ-1977 והחל בעבודת עריכה אינטנסיבית.

המטרה המקורית של לוקאס היתה פרקטית לחלוטין: רצון לשמר את הסרט (שחומריו המקוריים היו כבר במצב ירוד) בפורמט שיאפשר לו להיות נגיש ורלוונטי לדורות הבאים. הוא ביצע תיקוני צבע, חידד סצנות דהויות ושיפר את איכות הצפייה. אבל אז השינויים החלו להפוך מורכבים הרבה יותר. אחרי השיפוצים הקוסמטיים החל הבמאי לערוך שינויים של ממש ביצירתו המקורית. הוא הוסיף חיילי סער דיגיטליים לסצנות מסוימות, הוסיף סצנה עם ג'אבה ההאט שכלל לא הופיעה בסרט המקורי (הקטע נגנז ב-1977 מאחר ולא נותר כסף בתקציב), הוא שינה את שם הסרט ל"פרק 4", שינה את הפיצוצים המקוריים שנוצרו ב-ILM לאפקטים ממוחשבים, ואז הגיע לסצנת הקנטינה.

הסצנה שהציגה את האן סולו לעולם ב"מלחמת הכוכבים" המקורי התרחשה בקנטינה האפלה והמפוקפקת של מוס אייסלי. האן, מבריח סחורות שכיר, נראה משוחח בה עם צייד ראשים בשם גרידו שהגיע לחסל אותו. בסצנה המקורית של הסרט, האן יורה בגרידו אחרי דין ודברים קצרים ומסתלק. הסצנה הזו הגדירה במובנים רבים את האופי של האן כאדם מסוכן וקר רוח, כזה שיעשה כל שנדרש כדי לשרוד ומי שמעוניין בטובתו האישית בלבד. הגרסה החדשה של לוקאס שינתה סדרי עולם. גרידו נראה בה יורה ראשון בהאן ומצליח לפספס מטווח אפס. בתגובה האן יורה בו והורג אותו. לכאורה מדובר כאן בסוגיה אזוטרית, בפועל התיקון הזה הציג את האן בעיני מעריצים רבים באור שונה. דמות שמגיבה ולא יוזמת, מנסה לפייס את אויביה וכמעט רכרוכית. המושג "האן ירה ראשון" (Hun Shot First) נולד ומלווה את מחאת המעריצים כלפי הגרסה של לוקאס מאז ועד היום.

לוקאס לא היה הבמאי הראשון שמבצע תיקון לסרטיו שנים אחרי שיצאו לקולנוע. במאים רבים בהוליווד מאמינים שהגרסה הקולנועית היא תמיד אוסף של פשרות וויתורים מול האולפנים, ולעולם לא משקפת את החזון השלם שאליו כיוון היוצר. מוסד "גרסת הבמאי" שכולל סצנות נוספות, תיקונים ופרשנויות שמגיעות בגרסת ה-DVD, נועד בדיוק בשביל יוצרים פרפקציוניסטים שכאלה. אלא שלוקאס לא הסתפק בחשיפת הגרסה המלאה שלו לעולם. בניגוד לגרסאות במאי אחרות, זו של לוקאס לא כללה בנוסף גם עותק של הסרט המקורי. במקום זאת כינה לוקאס את "מלחמת הכוכבים" המקורי במילים "סרט פשרני", "30 אחוז ממה שהתכוונתי להציג" והסביר כי הגרסה החדשה היא היחידה הרלוונטית. רשתות שידור שביקשו להקרין את הסרט קיבלו את הגרסה המחודשת בלבד, חנויות ההשכרה הוצפו בגרסה הזו, וכש"מלחמת הכוכבים" חזר לסיבוב נוסף בקולנוע ב-1997 הוצגה באולמות הגרסה הדיגיטלית. כיאה למי שרגיל לשנות את העולם, לוקאס היה כעת בעיצומו של קמפיין אימתני חדש: שכתוב ההיסטוריה.

זעם המעריצים היה עצום. הסרט שעליו גדלו ושהיה עבורם עולם ומלואו נמחק מעשית מקיום. הם פנו אל לוקאס וביקשו שישחרר את הגרסה המקורית ללא תיקונים לשימוש חופשי, אך הוא סירב ואף הגדיל לעשות כשהסביר שהחומרים המקוריים למעשה אינם קיימים יותר. הטיעון של הבמאי היה שהסרטים שייכים לו ומשקפים את חזונו ולכן הוא זכאי לקבוע את המורשת שלהם. המעריצים טענו בתגובה שמרגע שיצירה יוצאת אל העולם והופכת לרכוש הכלל, אין גם ליוצר שלה זכות לשנות את העבר. האירוניה הגדולה היא שלוקאס האמין בעצמו בהשקפה הזו בדיוק רק מספר שנים קודם לכן.

בשנות ה-80 החל להתגלגל בהוליווד הרעיון לצבוע את סרטי השחור-לבן על מנת להתאים אותם לעידן החדש. הסוגיה חוללה סערה והגיעה עד לדיון בקונגרס במרץ 1988, אליו הגיע להעיד לא אחר מאשר ג'ורג' לוקאס. "אני מאמין שכדי שנוכל להיות חברה גדולה באמת עלינו לגבש לעצמנו עוגן מוסרי ולהגן על המורשת התרבותית והרוחנית של יצירות", הטיף הבמאי המוערך בלהט, ודרש את הגנת המחוקקים כנגד שינוי יצירות עד שיהפכו לנחלת הכלל. "העבודות האלה שייכות לציבור האמריקאי ומהוות חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו. אסור לאיש לשנות אותן".

הדרישה הזאת לא הפריעה ללוקאס לעשות בדיוק את זה פחות מעשור לאחר אותו דיון. לאורך השנים יצאו גרסאות מתוקנות נוספות לבלו-ריי, לכבוד הטרילוגיה החדשה ולכבוד 30 שנים לסרט המקורי. הן כללו שורות טקסט חדשות לדארת ויידר, מחקו את יודה המקורי (שהיה שחקן בתחפושת) והפכו אותו ליציר מחשב, קטעי קישור חדשים נוספו ואפקטים קוליים שונו. מעבר לתחושת הבגידה החמורה שחשו המעריצים מצדו של האיש שהעריצו כל כך, נראה היה שהמהלך כולו נעשה כדי ליצור רווח כלכלי על גבם. כל גרסה חדשה לוותה בקמפיין שיווקי אגרסיבי וסחטה עוד ועוד כספים מהמעריצים כדי לצפות באותו סרט בדיוק עם שינויים קלים. כיום נראה "מלחמת הכוכבים" שונה משמעותית מהסרט המהפכני של 1977, ולמורת רוחם של רבים זו גם המורשת שתישאר לדורות הבאים.

הקרע בין המעריצים לאביהם הרוחני לא מנע מהם לעצור את נשימתם בציפייה לטרילוגיה החדשה ב-1999. אחרי שסיים לערוך מחדש את הטרילוגיה המקורית, התפנה לוקאס להציג לעולם את שרשרת האירועים שהובילו את אנאקין סקייווקר להפוך לדארת ויידר ואת תהליך היווצרותה של האימפריה הגלקטית. כמו ב-1977, גם הפעם הצריך הסיפור שלושה חלקים. הזמן שחלף שיכך את הטראומה והוביל את לוקאס לחזור בו מהשבועה שנשא רק 16 שנים קודם לכן - הוא החליט להיות הבמאי של שלושת הסרטים החדשים. "מלחמת הכוכבים" מעולם לא הפסיקה להיות אימפריה כלכלית גם עשור וחצי אחרי הסרט האחרון בטרילוגיה, אבל שובה למסכים הזניק שוב בצורה חדה את המכירות. מכונת המרצנ'דייז היתה כעת משומנת ומנוסה ודאגה לספק לכל דורש את מקסימום המוצרים שיכול היה להרשות לעצמו לרכוש, ואף יותר. אירוע השקת הטריילר והציפיות האדירות שנבנו בעקבותיו רק העצימו את התחושה שהטרילוגיה החדשה תאפיל בהשפעתה על היצירה המקורית. זה ממש לא מה שקרה.

ג'ורג' לוקאס חזר אל "מלחמת הכוכבים" לא רק ממרחק 16 שנים, אלא ממעמד של נשיא תאגיד ענק, יוצר אגדי ומוערך וכמיליארדר. יותר מכל השפיעו על לוקאס השינויים בחייו האישיים: ב-1977 הוא היה רווק שהתעניין בעיקר במה שחבריו הבמאים חשבו על יצירותיו, ב-1999 הוא היה גרוש ואב לשלושה ילדים מאומצים שנקודת מבטו על העולם השתנתה משמעותית. האיש שעמד מאחורי המצלמה לא היה עוד בעל חזון צעיר, רעב, כעוס ומרדן, אלא גבר אמיד ומפויס בן 58 שרצה לשמח את ילדיו (שזכו כולם להשתתף בתפקידים קטנים בסרטים). סוף השבוע הראשון של "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום" בקופות היה באופן לא מפתיע הרווחי ביותר של 1999 עם הכנסות של כ-65 מיליון דולר. אולם המעריצים שיצאו מהאולמות הרגישו שחזו בתופעה שכלל לא נתפסה כאפשרית עד אז: סרט "מלחמת הכוכבים" גרוע. חלקם סירבו להאמין לעיניהם ושבו לצפיות חוזרות רק כדי להשתכנע שלא היה מדובר בטעות, שג'ורג' לוקאס יכול היה לביים סרט שיגרום להם בושה.

בניגוד לטרילוגיה המקורית, אז בחר בשחקנים אלמוניים כמעט לחלוטין, ליהק לוקאס לטרילוגיה החדשה כוכבים מוכרים ומוערכים (נטלי פורטמן, ליאם ניסן, סמואל ל. ג'קסון). אלא שמשהו בדינמיקה ובחיבור עם הדמויות היה פגום. אף אחד מהם (למעט יואן מק'גרגור בתפקיד אובי וואן קנובי הצעיר) לא הצליח לשכנע בתפקידו, ורובם נראו כאילו הם מדקלמים טקסטים חסרי כל משמעות עבורם. הלקוניות הזאת עמדה בקו אחד עם התסריט המשמים של הסרט. אחרי טרילוגיה שהציגה "כוכבי מוות", חרבות אור וקרבות חלל עצומים, עסק מרבית הסרט הראשון בפוליטיקה, ביורוקרטיה וענייני מיסוי. הדיאלוגים נשמעו מגוחכים, רציניים להחריד ונטולים את התחכום והשנינות של הטרילוגיה המקורית. ג'ק לויד שגילם את אנאקין סקייווקר הצעיר נתפס בקרב צופים רבים כמעצבן ולא אמין ביחס לאייקון הרשע שהוא עתיד להפוך אליו. היידן כריסטיאנסן שבר שיאים של משחק יתר בתפקיד אנאקין המתבגר, אבל מעל כולם עמד הסמל הידוע לשמצה של כישלון הטרילוגיה החדשה: ג'אר ג'אר בינקס.

נוסחת הקסם של "מלחמת הכוכבים" היתה שילוב מושלם של מאבק רציני לחלוטין בין טוב ורע וקלילות קומית נפלאה. הדמויות היו ציניות מספיק כדי לא ליפול לקלישאות, אבל אהובות ורגישות מספיק כדי להיכנס אל הלב. ג'אר ג'אר היה ההפך הגמור מההגדרה הזאת. לוקאס סיפר שההשראה לג'אר לג'אר הגיעה מדמותו של גופי בסרטי דיסני עליהם גדל, והוא חשב שיוסיף הומור וקלילות לטרילוגיה החדשה. אלא שהגאנגאן המגושם והצווחני הפך לסמל הגדול של שנאת המעריצים כלפי הסרט. עבורם זו היתה ההוכחה שהבמאי זנח את מעריציו הנאמנים וכיוון את הסרט החדש לילדים. בינקס הגחיך כל סצנה שבה השתתף, הואשם בגזענות כלפי ג'מייקנים (דמויות אחרות בסרט הואשמו בגזענות גם כלפי איטלקים, יהודים ואסייתים), וגרוע מכל: הוריד את רמת ההומור לדרגה של נפיחות ודריכה על צואה. אם זה לא מספיק, התפקיד שקיבל בעלילת הסרט הראשון היה מרכזי וקריטי, כאילו כדי להתעמר עוד יותר באוהדי הסרט.

התגובה כלפי ג'אר ג'אר היתה אגרסיבית כמו כלפי מעט מאוד דמויות בהיסטוריה של הקולנוע, במידה רבה בשל העובדה שהאינטרנט המהיר היה בתחילת דרכו באותה תקופה. עשרות אתרי שנאה כלפי הדמות נפתחו כמו "590 דרכים שבהם ג'אר ג'אר צריך למות", מעריצים העלו גרסאות של הסרט בהן נחתכו כל הסצנות בכיכובו, עם עלייתה של יוטיוב הועלו סרטונים רבים שמתעדים מעריצים מתעמרים בבובות של הדמות. עוצמת התרעומת גרמה ללוקאס לצמצם משמעותית את נוכחותו של ג'אר ג'אר בשני הסרטים הבאים (למרות שדאג לעקוץ גם אז), אבל הנזק כבר נעשה.

את המסמר האחרון תקע לוקאס עם מושג שהומצא במיוחד לצורך הטרילוגיה החדשה וסתר לחלוטין את אחד מהיסודות החשובים בעולם הסרט - מידיכלוריאנים. בבסיס "מלחמת הכוכבים" עמד הרעיון הפשוט של הכוח: יש אנרגיה בעולמנו, שקושרת ומחברת את העולם יחד. אבירי ג'דיי ואדוני סית' יודעים לרתום ולהשתמש באנרגיה הזאת, לטוב וגם לרע. ההסבר הזה הותיר את הכוח כמיתוס נהדר, קצת רוחני וקצת פילוסופי, אבל בעיקר מספיק מעומעם כדי שיישאר מסתורי. בטרילוגיה החדשה החליט לוקאס שהוא מוכרח להרחיב את ההסבר, וכמו בהרבה גימיקים מדעיים שחופרים עמוק מדי, הצליח להרוס את הקסם. ב"אימת הפנטום" הוגדר הכוח כמדד של אנזימים מזעריים הקרויים "מידיכלוריאנים". ככל שכמות המידיכלוריאנים בדמו של אדם גדולה יותר, כך גדלה גם יכולתו לשלוט בכוח. כל המיתוס של הלימוד ההדרגתי והסיזיפי של דרכי הכוח בטרילוגיה המקורית, הדרך הארוכה שבה מי שמבקש להפוך לאביר ג'דיי צריך ללכת, כל אלה נזרקו לפח. כעת כל מה שהייתם צריכים כדי לדעת אם אתם ראויים מספיק לתפקיד מגן הגלקסיה היא בדיקת דם.

שני הסרטים הבאים בטרילוגיה החדשה היו טובים מעט יותר מ"אימת הפנטום", אבל עדיין סבלו ממרבית המחלות שנראו בסרט הראשון: שימוש יתר באפקטים ממוחשבים, עלילה משעממת ומלאה בדיוני סרק, משחק יבשושי וחסר אמינות (בעיקר של היידן כריסטיאנסן שגילם את אנאקין הבוגר) ונבלים נוסחתיים.

הקסם של הסדרה אבד, יקום הסרט כולו נראה מתאמץ מדי, רציני מדי וחסר ברק. המעריצים התמודדו עם מפח הנפש בשלל דרכים. חלקם התעלמו לחלוטין מקיומה של הטרילוגיה החדשה, אחרים הפכו אותה לטרנד של צפיית שנאה, אבל הביקורות והתלונות לא השפיעו על השורה התחתונה. סרטי הטרילוגיה החדשה הניבו רווחים של למעלה מ-2.5 מיליארד דולר מכרטיסים בלבד. השינוי המשמעותי באמת של הטרילוגיה החדשה היה שבירת המיתוס של ג'ורג' לוקאס. מי שנחשב לאליל, לגאון, לאיש שהפיח תקווה במיליונים, נתפס כעת כבעל תאגיד חמדן וגאוותן. במובנים רבים הסיפור של לוקאס הקביל בצורה כמעט מבהילה למסלול של גיבוריו ב"מלחמת הכוכבים". הוא החל בתור צעיר אלמוני ועני שביקש להילחם באולפני הענק ולהזכיר להם את הטוב שבקולנוע, הסתנוור מההצלחה וגדל להיות הסמל של "אימפריית רשע" ממוקדת מסחור, דורסנית ומנוכרת. כשם שההערצה אליו היתה עזה בימי הטרילוגיה הראשונה, כך הפכה אותו הטרילוגיה השניה לאחת האנשים השנואים בעולם.

בדצמבר 2012 צהלו מיליוני מעריצי "מלחמת הכוכבים" בעולם לאחר פרסום עסקת הענק שבמסגרתה רכשה דיסני את "לוקאס פילם" תמורה 4 מיליארד דולר, והכריזה על יצירתה של טרילוגיית סרטים חדשה. על אף שמדובר באחד התאגידים החזקים והדורסניים ביותר בעולם, רבים מצאו נחמה בכך שלוקאס לא יהיה עוד חלק מהעולם של "מלחמת הכוכבים" ולא יוכל להמשיך ולקלקל את הסיפור שהם כל כך אוהבים.

לוקאס עצמו הצהיר שלא טרח לצפות בטריילרים של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", שאינו מודע לקו הסיפורי ושניתק את עצמו לחלוטין מהמותג שבנה במו ידיו. בדצמבר הקרוב הוא יתיישב לראשונה בחייו באולם קולנוע ויחכה כאחד האדם למילים "לפני זמן רב בגלקסיה רחוקה רחוקה", מבלי לדעת כיצד המסע הזה יסתיים עבורו.