פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      באזורים הנידחים: ניל האלסטד הפך את הקהל בבארבי לחבריו הקרובים

      סולן Slowdive ו-Mojave 3 הופיע כשרק כמה סנטימטרים הפרידו בינו לבין הקהל. בתור חבר הוא לא התבייש לטעות. כל זיוף או פריטה לא מכוונת הפכו לחלק גדול ממה שהפך את הערב לאותנטי, חוויה אינטימית למשך שעתיים

      ניל האלסטד, גבע אלון (יח"צ , אריאל עפרון)
      חבר. ניל האלסטד (צילום: אריאל עפרון)

      ניל האלסטד תמיד נראה בנוח באזורים נידחים בהם הוא יכול להתחבא ולפרוט את חייו בקצב המתאים לו, מקומות שבהם אפשר ללכת מתוך שינה, לגעת בחלום אחד תוך כדי שהמציאות השקטה נותנת השראה לאחד אחר. כמי שנחשב לאחד מחלוצי השוגייז עם להקתו Slowdive, או זה שהסב את אותן שכבות גיטרות מתוחות בזמן לצלילי פופ וקאנטרי עם Mojave 3, הוא העדיף להושיט את היד אל האקורדים מאשר המיקרופונים של המדיה. גם אחרי סיבוב הופעות שופע שבחים ממעריצים ומבקרים יחד עם להקת האם בקיץ 2014, הוא לא מיהר לקטוף את המחמאות וליהנות מטעמן המתוק. במקום כל זה האלסטד יצא לסיבוב הופעות יחיד, ובחר להעביר את בשורת הפולק האישית שלו, המונה כבר שלושה אלבומים דמויי ג'ון מרטין וניק דרייק. אחת מהתחנות שלו היתה בימת הבארבי אמש, ארבע שנים לאחר שהגיע לפה יחד עם Mojave 3, הוא בא לשיר לקהל הנאמנים שלו סולו כשבידו גיטרה אחת, ולצדו ניגן לפרק זמן קצר גיבור הפולק המקומי - גבע אלון.

      בליל שישי, אחרי יום שבו החורף הפסיק לשחק אותה והטמפרטורות ירדו למעלות מעילים, טיפות הגשם קראו לאנשים להיכנס פנימה, למצוא את הדרך באולם הכמעט חשוך של המועדון ולהתרווח על אחד הכיסאות. היו שם ישבנים שהיו קיימים עוד לפני שהאלסטד עשה את צעדיו הראשונים עם Slowdive, והיו גם כאלה שנראו שנולדו אחרי כן כולם ביחד חיכו בתוך החושך, כשברקע מוזיקה מרגיעה שהנמיכה חלק מהדיבורים לפני ההופעה לכדי לחישות קטנות של תהייה לגבי מי שעתיד לעלות על הבמה. ברגע שעלה האלסטד עם בלורית בלונדינית מנופחת וזקן עבות והתחיל לנגן את "Tied to you" מתוך אלבום הסולו האחרון שלו, החוץ נשכח לגמרי, אצבעותיו כמו מגבים מחקו את זכר הגשם והכניסו עונה מרעננת יותר אל תוך המתחם.

      ניל האלסטד, גבע אלון (יח"צ , אריאל עפרון)
      מזוקנים. האלסטד מארח את גבע אלון (משמאל; צילום: אריאל עפרון)

      גופו של האלסטד, כמו ההופעה, היה שעון לגמרי על גבי גיטרה אקוסטית אחת, ללא גלגלי הצלה בצורת פסנתר או כינור שבהם הוא נעזר באולפן. עם עיניו עצומות, כריות אצבעותיו קיפצו ממיתר אחד לאחר, נעו בטבעיות קסומה שהעניקה להן חיים משל עצמן והיו ישות נפרדת לגמרי. עם "Digging Shelters" ו-"Full Moon Rising" מהאלבום האחרון התחיל האלסטד את ההופעה באווירה צנועה, ואחריהם נשבר הדיסטנס כאשר הזמין את הקהל להתחיל לצעוק לו בקשות לשירים. "In Love With a View" של Mojave 3 התקבל בזרועות פתוחות על ידי האלסטד, שהוסיף לתוך השיר המתוק את המפוחית. מעריץ Slowdive קיבל מחמאה על חולצת סוניק יות' שלו ולאחר מכן גם ביצוע של "40Days". השיר "Dagger" של Slowdive הפך לבדיחה פרטית בין האמן לקהל, ואחרי מתח קצר גם קיבל ביצוע אקוסטי ומיוחד. את השירים של להקות העבר שלו האלסטד הפשיט לגמרי והפך אותם לנוקטורנות גיטרה צנועות הבאות להרגיע עוד יותר את השרירים.

      אחד מהשיאים של ההופעה היה "Driving With Bert" מהאלבום "Sleeping on Roads", שפתח חלון אל כבישים ארוכים וחסרי יעד בחלל זר וחם, ובעוד האלסטד שר על ההרפתקאות הלפעמים דורסניות שלו עם חברו, המקום התחמם עוד יותר. כיאה למסורת הפולק, הדוגלת בהופעות צנועות שבהן האמן המופיע הוא בעצם אחד מהחבר'ה, גם האלסטד השתלב והתקבל כשרק כמה סנטימטרים הפרידו בינו לבין חבריו, שבאו ללמוד קצת מחכמת החיים הקטנה שיש לו לשתף. בתור חבר הוא לא התבייש לטעות, הוא שכח את השורה הראשונה ל-"Starlight No. 1", המשיך ל-"Sarah" ואחרי שמעריץ נחמד הזכיר לו איך מתחיל השיר, חזר לאותה פנינה של Mojave 3. מעריץ אחר הצטרף בצעקת "Who do you love" בשיר הנושא את השורה, ובתמורה קיבל צחקוק מבוייש מתחת לשערות הפנים, וכל זיוף או פריטה לא מכוונת הפכו לחלק גדול ממה שהפך את הערב לאותנטי, חוויה אינטימית לזמן של שעתיים.

      ניל האלסטד, גבע אלון (יח"צ , אריאל עפרון)
      העונה של האלסטד (צילום: אריאל עפרון)

      בשלב מסויים האלסטד הציץ במכשיר הנייד שלו כדי לבדוק מה השעה, וכשהבין שכבר שעה וחצי עברו, הוא הזמין את גבע אלון לסט של שלושה שירים מתוך אלבום הסולו האחרון של היוצר הבריטי. גבע אלון היווה תוספת משלימה, בנגינתו הוא הוסיף חום של קאנטרי אל השירים העגמומיים של האלסטד, ובקול שני וגבוה יותר השתלב אלון בטבעיות בתוך המלודיה של השני. בלי להחליף יותר מדי מילים ביניהם, שני הגיטריסטים ביצעו את "Bad Drugs and Minor Chords", "Spin The Bottle", ונתנו סיומת מרשימה עם אולי שיר הפולק היפה ביותר של האלסטד, "Wittgenstein's Arm", המספר את סיפורו האמיתי של פסנתרן שאיבד את ידו במלחמת העולם הראשונה ונאלץ לוותר על הנגינה לכל חייו. בניגוד לגיבור השיר, האלסטד ואלון ביחד היו ההפך הגמור, והיוו גוף אחד שלם שנתן לסיפור עוד שכבה של יופי. בהדרן ביצע האלסטד את "Alison", אולי השיר המבוקש ביותר באותו ערב, והתקבל במחיאות כפיים שהמשיכו כדי לתת קצב לשיר, אך האלסטד לא ויתר על הרגע והוסיף כמה אפקטים לגיטרה כדי להזכיר כי מקורו של השיר בשוגייז.

      עונת האלסטד הסתיימה, הגיבור של הערב נותר אהוד אף יותר על סחבקיותו ונדיבותו. קולו העדין סיים לאלחש את תנועות הגוף והראש נאלץ לחזור ולנדוד אל החניות הסמוכות והמוניות שיחזירו את הקהל הביתה. על הראש טפטפו שאריות מן החורף של היום, בשעה שבתוכו המשיכו להתנגן אותן פריטות שהפכו את הנתיבים ארוכים יותר ואת האופק דק מתמיד.