(בסרטון: הקרנת הבכורה של "אליס בארץ הפלאות" בלונדון בשנת 2010)
בוקר אחד עולמו של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון חרב עליו. בגיל 19, יומיים לאחר שהחל ללמוד בקולג' כרייסט צ'רץ' היוקרתי באוקספורד, קיבל לחדרו מכתב שהודיע לו כי אמו האהובה מתה במפתיע משבץ בגיל 47. הוא ועשרת אחיו כולם מתחת לגיל 20 נותרו ללא הדמות המרכזית בחייהם. עבור דודג'סון, צעיר מופנם ומבריק שלימים יתפרסם בשם העט לואיס קרול, מותה של אמו סימן את קץ תור-הזהב של חייו ומכאן והלאה הילדו?ת התקבעה בתפיסתו כגן העדן האבוד, שלאחר הגירוש ממנו החיים רק מתדרדרים עד לקצם הבלתי נמנע.
וכך, במקביל להצלחתו בלימודים (תוך שנים ספורות סיים בהצטיינות תואר במתמטיקה ובלימודים קלאסיים ומונה למרצה מן המניין ולכומר בכרייסט צ'רץ'), ועל מנת לנסות ולהתקרב אל הילדו?ת הנחשקת, החל קרול לחפש באובססיביות אחר חברתם של ילדים, ולמעשה בעיקר אחר חברתן של ילדות (או כפי שביטא זאת בעצמו: "אני מחבב ילדים, מלבד בנים"). במחיצתן של הילדות הללו הוא הרגיש חופשי ונינוח ואף הצליח להיפטר מהגמגום שסבל ממנו. הוא נהג למשל להסתובב על שפת הים כשהוא חמוש בשקית שחורה ומלאה בצעצועים ומתנות שיעזרו לו לחזר אחרי ילדות (או "ילדות-ידידות" כפי שקרא להן); הוא מדד את הצלחת החופשות שלו על פי מספר הילדות-ידידות שקנה לו, ולשם כך נסע לאורכה ולרוחבה של אנגליה; והסב חלקים מדירת מגוריו בכרייסט צ'רץ' לכדי חדר ילדים מלא בצעצועים, שאיפשר לו לארח את הידידות שרכש לו.
אבל שום דבר מאלה לא הכין אותו למפגש הרה גורל עם ילדה בת 3 - מפגש שישנה את חייו וישפיע עמוקות על התרבות המערבית העתידית.
כשלואיס פגש את אליס
ערב אחד בחודש מרץ 1856 הוזמן קרול לארוחה בביתו של דיקן קולג' כרייסט צ'רץ', הנרי ג'ורג' לידל. חיבתו הגדולה של קרול לילדות קטנות והיכולת שלו לכבוש את לבן גרמה לו להתחבר מיד עם שלוש בנות המשפחה לורינה, אדית ואליס. מאותו ערב ואילך החל קרול לבלות זמן רב במחיצתן של בנות משפחת לידל, יצא איתן לטיולים, צילם אותן, ואף עקב אחר משחקיהן מחלון ספריית כרייסט צ'רץ' שצפתה על גינת ביתו של הדיקן. בתחילה היתה זאת דווקא לורינה, הבכירה בבנות לידל, שמצאה חן בעיני קרול יותר מכל, אך תוך זמן קצר תפסה אליס את מקומה והפכה לילדה-ידידה האהובה עליו ביותר. "אני רואה בעיני רוחי בבהירות רבה, את זו אשר במשך שנים כה רבות, היתה הילדה-הידידה האידיאלית שלי", כתב קרול לאליס שנים רבות לאחר מכן, כשכבר היתה נשואה. "היו לי המון ילדות-ידידות מאז, אך הן היו דבר אחר".
אחד הבילויים האהובים על קרול ובנות לידל בחודשי הקיץ היה יציאה לפיקניק בסירה על נהר האיזיס, אחד מיובלי התמזה. בטיולים הללו נתבקש קרול לספר סיפורים לידידותיו הקטנות, סיפורים שלדבריו "נולדו ומתו כיבחושים של קיץ", ושכל מטרתם היתה שעשוע לרגע. בתוך שגרת הבילויים הזאת אירע רגע מכונן: שש שנים אחרי אותה ארוחת ערב בבית הדיקן, ב-4 ביולי 1862, סיפר קרול סיפור כל כך מוצלח, עד שאליס לידל, שהיתה הדמות הראשית בסיפור, הפצירה בו שוב ושוב להעלות אותו על הכתב למענה.
באותו טיול על נהר איזיס נכחו חמישה אנשים: שלוש בנות לידל, הכומר רובינזון דאקוורת, עמיתו של קרול מקולג' שכן, וקרול עצמו. על פי עדותו של דאוקוורת, ישב קרול כל אותו לילה והעלה את פרטי הסיפור על הכתב, ואף הרחיב אותו למחרת, כשנסע ברכבת לביקור בתערוכה הבינלאומית בלונדון.
כך נולד אחד הספרים המפורסמים בעולם: "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הגירסה הראשונית של הספר סיפרה על ילדה סקרנית שרצה בעקבות ארנבון בעל שעון ואפודית, נופלת למחילה שלו ונוחתת בארץ הפלאות, שבה חוקי הזמן והחלל שונים מאלה שלמעלה. במקום הזה גובהה משתנה שוב ושוב, זהותה מתערערת וזכרונה משתבש; היא פוגשת שם יצורים מוזרים ולא נעימים שמתעלמים מנימוסיה הטובים, ומשתמשים בשפה באופן שונה מהעולם המוכר שלמעלה. לבסוף מתגלה לה גן מופלא שבו שולטת חפיסת קלפים ובראשם מלכה אלימה הפועלת בשרירותיות.
את הגירסה הזו כתב קרול בכתב ידו והוסיף לה איורים פרי עטו, וכשהיתה מוכנה הניח אותה בביתו של הדיקן; היא נכתבה תחת הכותרת "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" ולא נועדה לפרסום. אולם ידידים ועמיתים של הנרי לידל שהגיעו לביתו וקראו בסיפור (ביניהם סופרי הילדים ג'ורג' מקדונלנד וצ'רלס קינגסלי), דחקו בקרול להדפיס את הספר להנאתם של ילדים רבים יותר. קרול נענה לבסוף להפצרות, הרחיב את כתב היד, הכניס בו שינויים משמעותיים ושכר את המאייר הנודע ג'ון טניאל שיאייר את הטקסט.
אליס יוצאת לאור
וכך, ב-4 ביולי 1865, בדיוק שלוש שנים אחרי אותו שיט על נהר האיזיס, יצאה לאור המהדורה הראשונה בת 2,000 עותקים של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (קרול סבר שהשם "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" יטעה קוראים שיחשבו שמדובר בספר על מכרות, ועל כן השם שונה). אולם תוך זמן קצר גילו קרול וטניאל כי נפלו פגמים בהדפסת המהדורה, וקרול החליט להשמידה מיד ולספוג את ההפסדים הכרוכים בתיקון הטעויות. כעבור ארבעה חודשים, ב-26 בנובמבר, יצאה לאור המהדורה המתוקנת, וזו המהדורה המוכרת לקוראי הספר מאז ועד היום.
בשלוש השנים שעברו מאז אותו שיט החלו היחסים בין אליס וקרול להתקרר. כשביקש קרול מאמם של בנות לידל לצלם אותן, נתקל לפתע בסירוב (עד אז נהג לצלמן לעיתים קרובות, לא פעם בעירום). חוקרי קרול אינם יודעים בוודאות מה קרה באותן שנים, כיוון שהדפים ביומנו שמתעדים את פנייתו לגברת לידל נתלשו ויד זרה ניסתה לאחות את החסר על מנת לשוות ליומן מראה אחיד. רבים מן החוקרים סבורים כי הדפים האלה מתארים מריבה שאירעה בין קרול לבני הזוג לידל, ותיאורה פגע במושגי המהוגנות הויקטוריאניים דבר שהביא לתלישת הדפים. ישנה סברה כי קרול ביקש את ידה של אליס והוריה סירבו, מפני שייעדו לה גבר עשיר ומכובד יותר (הבדלי הגילאים בין אליס לקרול לא היוו מכשול בתקופה הויקטוריאנית ליצירת קשרי נישואין - קשרים שיתממשו כשהילדה תגיע לפרקה). עם זאת, אנחנו יודעים שקרול נפגש עם אליס ב-1865 על מנת לתת לה את הספר המורחב והמודפס בכריכת עור מיוחדת; לאחר הפגישה הזו כתב ביומנו: "היא השתנתה מאוד וכלל לא לטובה מן הסתם עוברת את שלב המעבר המביך הרגיל". קרול היה אז בן 33 ואליס בת 12; הידידות ביניהם לא חודשה יותר לעולם.
אחרי אליס
למרות הנתק בין אליס לבינו, קרול עשה מאמצים גדולים כדי שהספר יזכה לתהודה. הוא שלח יותר משבעים עותקים למבקרים אולם לא זכה להכרה משמעותית - הביקורות היו חיוביות ברובן, אך לא ראו בספר חדשנות מיוחדת. בכל זאת זכה הספר להצלחה משמעותית עם פרסומו, כשבשנים הראשונות נמכרו ממנו כ-13 אלף עותקים. אחת מהקוראות שאהבו מאוד את הספר (ואולי מי שתרמה לפופולריות שלו) היתה המלכה ויקטוריה, שעל פי אגדה אורבנית ידועה כתבה לקרול על חיבתה לספר וביקשה שיקדיש לה את ספרו הבא עם פרסומו; בתגובה קרול אכן שלח לה את ספרו הבא עם הקדשה - ספר מתמטיקה שפרסם במסגרת עבודתו בכרייסט צ'רץ' שנקרא "חיבור בסיסי על דטרמיננטים".
שש שנים לאחר מכן פרסם קרול את חלקו השני של הסיפור "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", וכעבור 30 שנים, כששני הספרים כבר הפכו לקלאסיקה ונמכרו במאות אלפי עותקים, הוא פרסם גרסה נוספת שנועדה לילדים בגיל הרך ונקראה "אליס של חדר הילדים"; אולם גרסה זו חסרה את המורכבות והייחוד של שני הספרים הקודמים, וזכתה להצלחה פחותה.
בשנת 1880 נישאה אליס לבעל קרקעות אמיד בשם רג'ינלד הרגריבס, וקרול ראה אותה לעתים רחוקות מאוד. אחיינו של קרול, ומחבר הביוגרפיה הראשונה שלו, כתב שנישואיה של אליס להרגריבס נראו לקרול כטרגדיה הגדולה של חייו. כאשר אליס ביקשה מקרול לשמש כסנדק לבנה, הוא סירב.
עד סוף ימיו המשיך קרול לכתוב לילדים, אך לא הצליח לשחזר את ההצלחה הספרותית והמסחרית של שני ספרי "אליס". הוא לא נישא מעולם ונפטר בגיל 65 מדלקת ריאות, בבית אחיותיו. קרוב לוודאי שגם בימיו האחרונים המשיך לחשוב על אליס הילדה, שנעלמה לבלי שוב.
מבריטניה לאמריקה ובחזרה - גורלו של כתב היד
אליס לידל עצמה הקימה משפחה וחיה את חייה הרחק מעיני הציבור. לימים התחתנה וילדה שלושה בנים, שניים מהם נהרגו במלחמת העולם הראשונה, השלישי, קריל, שרד. לידל הכחישה כי יש קשר בין שמו של בנה לבין שם העט של צ'ארלס דודג'סון.
כתב היד של "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" הונח בחדר הכניסה של ביתה הכפרי, וכמעט שנשכח. אולם שנתיים אחרי שבעלה נפטר, בשנת 1928, נקלעה אליס למחסור במזומנים והחליטה למכור את כתב היד שכבר איבד ממשמעותו הרגשית עבורה - קרול עצמו כבר לא היה בן החיים למעלה משלושים שנה. כתב היד נמכר בסכום של 15,400 לירות שטרלינג הסכום הגבוה ביותר שהוצע אי פעם במכירה פומבית בריטית בעבור ספר. הוא נמכר לאספן בשם ד"ר רוזנברג מפילדלפיה ועשה את דרכו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, החליף ידיים רבות ונמכר לבסוף לאספן אלווין ריבס ג'ונסון ששיכן אותו בספרייתו.
בשנת 1932, כשאליס היתה בת 80, היא הוזמנה לניו יורק לחגיגות ה-100 להולדתו של לואיס קרול ולקבלת דוקטור של כבוד מאוניברסיטת קולומביה על היותה המוזה של קרול. היא חזרה לאנגליה כשעל ספינתה מתנוסס דגל חתול צ'שייר מחייך.
אליס הלכה לעולמה בשנת 1934, וכעשור אחרי מותה, בשנת 1945, הוחזר כתב היד לבריטניה, לאחר שהוצע שוב למכירה פומבית והפעם נקנה ע"י ספריית הקונגרס האמריקאית שהתעקשה להחזיר אותו למולדתו, "למען העם הבריטי כאות הוקרה צנוע על כך שהוא הצליח להדוף את היטלר, בעודנו נערכים למלחמה". כיום נמצא כתב היד במוזיאון הבריטי בלונדון, ועותקים מודפסים של הספר ממשיכים להתפרסם מדי שנה ברחבי העולם.
וכך, תם ולא נשלם סיפור תולדותיו של הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" סיפור שנולד באחר צהריים שמשי בשנת 1882, וממשיך להעסיק ולהלהיב את החוקרים ואת הקוראים גם 150 שנים לאחר שראה אור בפעם הראשונה.
ועוד כמה עובדות על אליס בארץ הפלאות
* ישנה תסמונת רפואית על שם "אליס בארץ הפלאות" (Alice In Wonderland syndrome - AWS) שהסובלים ממנה חשים שחלקים מגופם משנים את גודלם. התסמונת, שלואיס קרול עצמו סבל ממנה בזמן התקפי מיגרנה וככל הנראה השפיעה על אלמנט שינויי הגובה של אליס בספר, אובחנה בשנת 1955 ע"י הרופא האנגלי ג'ון טוד.
* קרול לא רצה לזהות את עצמו ככותב ספרי "אליס", וכשהיה מקבל מכתבים על שם לואיס קרול (ולא על שם צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון), נהג להחזיר אותם לשולחיהם עם החותמת "כתובת לא ידועה".
* אחיו של לואיס קרול, ווילפרד לונגלי דודג'סון, התחתן ב-8 באוגוסט 1871 עם אישה בשם אליס.
* העיבוד הקולנועי הראשון של "אליס בארץ הפלאות" נעשה בשנת 1903. מדובר היה בסרט בריטי אילם, כשאת אליס גילמה השחקנית מיי קלארק.
* בשנת 1931 הוחרם הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" בסין. הסיבה הרשמית: "אסור שחיות ידברו בשפה אנושית".
* "אליס בארץ הפלאות" תורגם לכ-176 שפות, ומאז יצא לאור לראשונה מעולם לא הפסיקו להדפיס עותקים ממנו.
* אוסקר וויילד העריץ בצעירותו את ספרי "אליס בארץ הפלאות".
* עותק אישי של לואיס קרול מהמדורה המודפסת הראשונה של הספר (אחד משישה הידוע על קיומם) נמכר בשנת 1998 ב-1.54 מיליון דולר.
* כשקרול הבין שהשם "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" אינו מתאים לספר ילדים, הוא חשב לקרוא לו "אליס בין הפיות", אך לבסוף מצא את השם המוכר לנו כיום.
* קברו של קרול מצוי בעיירה גילפורד באנגליה, ואילו קברה של אליס בעיירה לינדהרסט. 81.2 ק"מ מפרידים בין שני הקברים.
לכבוד ציון הדרך נקדיש ל"אליס" מספר כתבות לאורך השבוע כאן בוואלה! תרבות. היו עמנו, אם כי כל מי שגובהו מעל קילומטר וחצי ייאלץ להישאר בחוץ.