כל מי שהיה נוכח אי פעם בארוחה משפחתית יודע שחוקי הג'ונגל מתקיימים בה באופן מושלם. יש בה טורפים דומיננטיים ומי שמסתפקים בשאריות., אנשים שקוראים תיגר על מוקדי הכוח ואלה שמנסים להסוות את עצמם כך שלא ירגישו בקיומם. ההרכב הנפיץ הזה של אינדיבידואלים שבאותה מידה קרובים וגם רחוקים להחריד זה מזה, מתקשה לעתים לשרוד שלוש שעות משותפות. מתחים, עקיצות קטנות וגדולות ורכילות מוצאים את עצמם מהר מאוד במרכז הבמה, דווקא בין אנשים שמכירים טוב כל כך אלה את אלה. עכשיו קחו את החבילה הנפיצה הזאת ונסו לגרום לה לבלות יחד יום-יום, מבוקר עד ערב, כשפרנסת כולם עומדת על הכף. לא לחינם נפתחת "עסק משפחתי" בנתון שקובע כי רק 5 אחוזים מהעסקים המשפחתיים שורדים להגיע אל הדור השלישי. האמת? לא ברור איך הם שרדו את השני.
במוקד "עסק משפחתי" עומד סיפורם של שלושה עסקים המועברים מאב או אם לבן או לבת. את אביזרי החשמל שמייצרת חברת "וייסבורד ובניו" ניתן למצוא בכל בית שני בישראל. אלא שלאחר מותו של מרדכי וייסבורד, מייסד החברה, נמצאים שלושת ילדיו בסכסוך מתמיד שהסתעף בינתיים גם לדורות ההמשך שנכנסים לעמדות מפתח בחברה; לורן וקארין סמיונוב, דור רביעי לאחת המשפחות הוותיקות בתחום המצבות בישראל, מנסות לסחוב על גבן את העסק הגווע, ואת אביהן שנראה גווע יחד איתו, ולהמציאו מחדש; מוצרי הקוסמטיקה הרפואית של חוה זינגבוים הפכו אותה לגורו בתחום בישראל ובעולם. כשבעלה ויד ימינה מוטי מנהל את העניינים מאחורי הקלעים, אין מנוס לאף אחד מששת ילדיהם (על חתניהם וכלותיהם) מלמצוא את עצמו בחברה, עמוק בצל האם והפרזנטורית הדומיננטית.
צביקה בינדר ("הטוקביקסטים", "חיים באשליות"), יוצר הסדרה, פגע כאן בול בבחירת העסקים המשפחתיים. כלפי חוץ "עסק משפחתי" מספקת תיעוד של שלוש חברות והדינמיקה שבתוכן, אבל היא בעצם מקפלת בתוכה את המודלים הנפוצים ביותר של התא המשפחתי: הורה דומיננטי שמנתב את דרך בני המשפחה כולם, הורים כבויים שמאפשרים לילדיהם להובילם ועימות חזיתי וממושך בין דור הורים לילדים. הבחירה הזאת מבטיחה שכל מי שיצפה בסדרה בת שלושת הפרקים ימצא את עצמו מזדהה ישירות עם לפחות אחת מהן. הזהות הזאת חשובה כי בלעדיה "עסק משפחתי" היתה רק עוד הסתכלות מהצד על תופעה (ניהול עסק במקרה הזה) שמי שלא חווה אותה לא יבין את מורכבויותיה לעומק. בזכות הזהות הזו יכול כל אחד מאיתנו לראות איך היתה נראית משפחתו אם היתה מתקבצת יחד למטרה עסקית משותפת.
הגישה הדוקומנטרית של בינדר מינימליסטית וקלילה. הוא לא משתמש בוויס-אוברים, לא טורח על ראיונות ארוכים מדי וכמעט שלא עוסק בעניינים הטכניים הפנימיים של כל אחת מהחברות. "עסק משפחתי" היא אוסף של רגעים מצחיקים, מביכים, עצובים ומתסכלים שבונים יחד את הפאזל של הדינמיקה המשפחתית. כך, למשל, נשלחת ספיר זינגבוים לייצג את החברה בטקס "מלכת היופי" היוקרתי ברגע שנראה כמו חילופי דורות היסטוריים מול אמה הדומיננטית. אלא שבמקום שהצעירה החכמה והיפה תקבל את הקרדיט, היא מתקבלת באדישות ומחממת את הכיסא עד שחוה מגיעה בסוף הערב כדי לגנוב את הפוקוס של המצלמות ואנשי התעשייה. במקרה אחר, בני הדור השני של חברת "וייסבורד" לוגמים בירה בשיחה שמסכמת את התסכול מהעימות הנצחי עם הוריהם שמסרבים לשחרר את המושכות. בינם לבין עצמם הם משתעשעים שההורים ימשיכו להתווכח עוד הרבה אחרי שהם עצמם יפרשו.
המסקנה הכמעט מתבקשת מ"עסק משפחתי" היא שמשפחה ועסקים ממש לא הולכים יחד. הערבוב הזה מעצים פערים של דומיננטיות, תסכולים ומקבע את מיקומו של כל תא משפחתי גם בחייו הפרטיים והמקצועיים. אבל הרבה יותר מזה "עסק משפחתי" מציעה מבט מסקרן על האופן שבו הדינמיקה המשפחתית משפיעה על הדורות הצעירים. הרצון לרצות ולשאת על הגב את הציפיות של ההורים כבד גם כך עבור כולנו, אבל כשמצטרפות לכך גם ציפיות מקצועיות ההשפעות עלולות להיות הרסניות הרבה יותר. בפרפרזה על לב טולסטוי "עסק משפחתי" היא ההוכחה שהדורות הראשונים במשפחה אולי דומים זה לזה, אבל הדורות השניים אומללים כל אחד בדרכו.