הסופר זוכה פרס ספיר אמיר גוטפרוינד הלך לעולמו אתמול (שישי) בעקבות מאבק במחלת הסרטן והוא בן 52. גוטפרוינד נפטר בביה"ח רמב"ם בחיפה.
גוטפרוינד נולד בחיפה ב-1963 להורים ניצולי שואה. הוא למד מתמטיקה וסיים תואר שני בטכניון במתימטיקה שימושית ובחקר ביצועים. גוטפרוינד שירת כסגן-אלוף בחיל האוויר והשתחרר מצה"ל בגיל 42. דובר צה"ל מנע מגוטפרוינד לעסוק בפומבי בתפקידו. ספרו הראשון "שואה שלנו" זכה בפרס בוכמן בשנת 2001 וספרו השני "אחוזות החוף" זכה בפרס ספיר בשנת 2003. בנימוקי השופטים נכתב כי "גוטפרוינד מביא אל הספרות העברית קול מיוחד ומפתיע. את הקול הזה בנה באמצעות סגנון בשל ומדוייק. שפה פשוטה וגבוהה גם יחד, ובכל דף מדפי ספריו נוכחת אירוניה מדודה ואפקטיווית. בספרו הראשון 'שואה שלנו' הציע דרך ייחודית לעיסוק הספרותי בשואה. ספרו השני, קובץ הסיפורים 'אחוזות החוף', עוסק באנשים שניתקו מהזמן והמקום, ויתרו על אידאל הנורמאליות, והם מקדישים את חייהם לעניין מוזר החשוב בעיניהם, רעיון חתרני או אהבה חסרת סיכוי".
בשנת 2013 זכה גוטפרוינד בפרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש רה"מ לוי אשכול והוציא את הספר "מזל עורב". ספרו האחרון שיצא היה "אגדת ברונו ואדלה". ספריו של גוטפרוינד תורגמו לאנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, צ'כית והונגרית.
בשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו של הבמאי אבי נשר "פעם הייתי", המספר על עלילות חבורת ילדים בחיפה של שנת 1968. התסריט לסרט נכתב בהשראת ספרו של גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". שיתוף הפעולה בין השניים יצא לפועל לאחר שבמשך שנים נמנע נשר מלעבד ספרים לקולנוע שכן הרגיש שלא בנוח לפרוץ לעולמם הפנימי של סופרים.
במהלך כתיבת הספר "מזל עורב" בשנת 2011, נפטרה אשתו ממחלת הסרטן. ההקדשה שמופיעה בתחילת הספר היא "לנטע שמיר ז"ל, אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך". כשלוש שנים וחצי לאחר מכן גילה גוטפרוינד שחלה בסרטן גם כן. גוטפרוינד הותיר אחריו אישה (לה נישא לאחר מות אשתו הראשונה) וחמישה ילדים.
"אמיר היה סופר מבריק", אמר לוואלה! תרבות אבי נשר. "'שואה שלנו' זה אחד הספרים המבריקים ביותר שנכתבו בשפה העברית. עבדתי איתו על פרויקט משותף במשך כשנתיים. הוא היה אדם מבריק, חד, עמוק ומתוחכם. זו ידיעה שמרעישה אותי גם כי אני מאוד מאוד חיבבתי אותו, גם כי אני חושב שהוא היה אחד מהמאורות של הספרות הישראלית, גם בגלל שחוויית שיתוף הפעולה שלנו היתה מאוד פורה, מעניינת וייחודית. אני מזועזע בגלל שהוא עבר מסלול כל כך קשה בשנים האחרונות. בתקופת העבודה על הפרויקט המשותף, נשארתי אצלם לא אחת, ואז התגלה שאשתו חולה. זה ממש מטלטל אותי. רחשתי לו כבוד גדול וחיבה גדולה. 'שואה שלנו' בשורה ראשונה ביחד עם ספרות שואה כמו 'הר אדוני' של ארי דה לוקה וכמו 'הזהו אדם' של פרימו לוי. ועם כל המחלות והקשיים הוא היה אדם עם חוש הומור נדיר. באמת אבדה גדולה".
(השתתף בהכנת הידיעה: שגיא בן נון)