עוד לפני שנאמר מילה אחת על "הלילה שלפני" צריך להוריד את הכובע בפני אולפני סוני על עצם קיומו. האולפן שספג רק לפני שנה מתקפה קשה על ידי האקרים מצפון קוריאה בעקבות "ראיון סוף", בתקרית שהיוותה פגיעה כלכלית קשה ופגיעה כואבת לא פחות ביוקרתו, היה יכול להרחיק את עצמו מאוון גולדברג, סת' רוגן וקומדיות הסטלנים שלהם. מי שנכווה עם קים ג'ונג און ייזהר גם עם בדיחות על המיניות הגבולית של ג'יימס פרנקו. וכך, עצם העובדה שתוכלו לצפות בסרט הזה - בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע - היא כבר סוג של ניצחון קטן. וזה לא שהפעם גלריית החברים הפרועה שמככבת דרך קבע בסרטיהם של השניים צנזרה את עצמה, או נהגה בזהירות עם תחומים נפיצים (הדת למשל). בימים שבהם כולם מדברים על הצורך להמשיך קדימה למרות הטרור, דווקא קומדיה שלוחת רסן עושה זאת טוב מכל נאום גימיקי של מנהיגים.
"הלילה שלפני" מתמקד במסורת חג המולד של שלושה חברי ילדות: אייזק (רוגן) הוא הנשוי הטרי, כריס (אנתוני מקי) הוא כוכב הפוטבול שהחל להתרחק עם גלי ההצלחה והפרסום, ואית'ן (ג'וזף גורדון לוויט) הוא המוזיקאי הכושל שמעולם לא הצליח להגשים את עצמו מקצועית או רומנטית. מדי שנה הם נפגשים למסע פרוע ברחבי ניו יורק ומפנטזים להיכנס יחד למסיבה אקסקלוסיבית סגורה. דווקא בשנה שבה הם מחליטים לקיים את המסורת בפעם האחרונה, מצליח אית'ן להניח את ידיו על כרטיסים שיכניסו את השלושה אל קודש הקודשים של המסיבות בתפוח הגדול.
כמיטב המסורת של סרטי הסטלנים, "הלילה שלפני" הוא, כאמור, מפגש חברים לכל דבר. מינדי קיילינג, אילנה גלייזר ("ברוד סיטי"), טרייסי מורגן, מיילי סיירוס, ג'יימס פרנקו, נייתן פילדר ("Nathan For You") וחברים נוספים מפציעים לאורכו בהופעות קצרות יותר או פחות. כמעט כולם שומרים על הדמות הפיקטיבית שלהם, כך שהאפקט של הסרט הוא כפול. מי שלא מכיר את כמות הרפרנסים שיורה גלייזר ב"ברוד סיטי" או את הנוירוזות החמודות של קיילינג, יתוודע אליהם כחלק ממכלול של טיפוסים מוזרים ומצחיקים. מי שלמדו להכיר ולאהוב אותם יאהבו עוד יותר את ההשתלבות הטבעית והמצחיקה מאוד של כל אחד בתחומו בתוך העלילה. ואם כבר אמרנו עלילה זה המקום לציין ש"הלילה שלפני", כמו הרבה קומדיות סטלנים, היא הרבה יותר אוסף של סצנות מטורפות ששולבו יחד מאשר מתווה סיפורי מסודר. וזה בסדר, כי המבנה הזה מאפשר להתעלם מהחלקים הפחות טובים שלה ולהתמקד באלו שהם באמת כיף טהור.
יותר מכל דמות אחרת זהו אייזק של רוגן שהופך את "הלילה שלפני" לקומדיה שחייבים לראות. נשוי טרי שמחכה לילד ראשון ומקבל מזוגתו אישור לקרוע את העיר בפעם האחרונה, פלוס בונוס: חבילה ובה מגוון סמים מכל הסוגים והמינים. העובדה שהוא צורך את כולם יחד מובילה לאחד הטריפים הכי מצחיקים שנראו על מסך קולנוע אי פעם. הדבר הכי קרוב שעולה לזיכרון הוא ליאונרדו דיקפריו וג'ונה היל ב"הזאב מוול סטריט". הטירוף הזה של רוגן, בעודו לבוש סוודר רקום של מגן דוד, סוחף את הסרט לשורה של סצנות מופלאות. אחת מהן מתרחשת בכנסייה שבה אייזק היהודי מתקשה לשמור על איפוק ומחליט לפתור את המתיחות עם ישו, אחרת במקרה שבו הוא מחליף בטעות טלפונים עם דמותה של קיילינג, וזורם עם הצעה מגונה מפתיעה במיוחד. גם הדינמיקה של שלושת הכוכבים יחד, בסצנות המשותפות, נהדרת כשכל אחד מהם מוסיף שכבה ייחודית משלו לטירוף הכללי.
דמות מבריקה נוספת שמלווה את הסרט היא מר גרין (מייקל שאנון הנהדר), סוחר סמים ופילוסוף, שפוגש את שלושת החברים שוב ושוב לאורך המסע המטורף בליל הכריסמס. הוא אף מצליח להציל את הסרט מהצלילה למחוזות הקיטש הכריסמסיים המיותרים בחצי השנה האחרונה שלו. זה לא שקיטש הוא מילת גנאי, בטח בקומדיית כריסמס, אבל הפתרונות למשברים של כל אחד מאנשי החברה והלחיצה החזקה מדי על כפתור "רוח החג", עושה קצת עוול לשני השלישים המבריקים והלא דופקים חשבון שקדמו לו. ועדיין, למרות שהסיום לא מענג כמו הדרך אליו, "הלילה שלפני" הוא קומדיה נהדרת ומצחיקה, פרועה ומפתיעה, כזאת שלא הייתם מצפים לקבל בתקופה כזו של השנה. איזה כיף שסנטה וסת' רוגן נפגשים לפעמים.