היה היה ב-1991 סרט אקשן חמוד של במאית אלמונית למדי בשם קתרין ביגלו (אז ידועה יותר בתור אשתו של ג'יימס קמרון, לפני שהפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שזוכה באוסקר על בימוי ולאחת מהיוצרות המוערכות בתעשייה) בשם "נקודת פריצה". במרכזו עמדה חבורת גולשים מסוקסים שמעבירים את חייהם בחיפוש אחר הגל המושלם, בראשותו של מנהיג מסוקס במיוחד בשם בודי (פטריק סווייזי). חקירה של ה-FBI אודות חבורת שודדים יעילה במיוחד, שפושטת על הבנקים ברחבי המדינה ומנקה סכומי כסף גדולים כשחבריה עוטים מסכות של נשיאי ארה"ב לשעבר, מובילה לחשד שהשודדים הם למעשה הגולשים. חוקר מתחיל וספורטאי מצטיין לשעבר בשם ג'וני יוטה (קיאנו ריבס) תחת פיקוחו של הסוכן הותיק אנג'לו פאפאס (גארי ביוסי) נשלח להסתנן לשורות החבורה כדי לנסות ולהביא הוכחות לתיאוריה אודותיהם. מכאן הוא מסתבך, מתאהב, נקרע בין זהויותיו ונאמנויתיו, יש אקשן כיפי ומצולם היטב, ושם פחות או יותר נגמר הסיפור.
פלאש פורוורד 24 שנים קדימה. קיאנו ריבס מככב בסרט אימה קאמפי בשם "נקישה בדלת" (או התרגום המילולי הנהדר "טוק, טוק"), פטריק סווייזי אינו איתנו עוד וכל היודע פרטים על הימצאו של גארי ביוסי מוזמן, ובכן, לעשות עם המידע הזה מה שנראה לו לנכון. אבל זה לא אומר שהסרט החמוד-וזה-הכל שלהם, נעזב במנוחה לספיישלים נוסטלגיים בערוצי הסרטים. מישהו חשב שיהיה ממש נחמד לתת לאיקסון קור, הצלם של "מהיר ועצבני" המקורי ו"דרדוויל" (!) לביים רימייק. וכך הפכו השודדים הגולשים בגרסת המקור לספורטאי אקסטרים, ג'וני יוטה הוא ספורטאי אקסטרים בעצמו שהתגייס ל-FBI כי חברו מת (זאת באמת הסיבה שהסרט מספק) ופאפאס הוא סבאל'ה חמוד ומיותר לגמרי בגילומו של ריי ווינסטון, שמסיע אותו למקומות ומקנא בו על "הכוסיות" שהוא פוגש במסיבות שבו חבריו החדשים מבלים.
התסריט של "נקודת פריצה" כל כך הזוי, טיפשי ומכעיס, עד שהתקווה הגדולה היא שהשתלשלות אירועים של כוח עליון גרמה לו להיות כזה, ולא שבאמת אושר על ידי אנשים שתפקידם לעסוק בקולנוע. נניח שהחתול של אחד התסריטאים קפץ על המקלדת, הוסיף המון ג'יבריש, מחק קווי עלילה ושלח במקרה גם מייל לחתול של כותב אחר שקפץ בדיוק באותו זמן על המקלדת שלו, וגרם לה להוציא רצף של דיאלוגים שבמדינות מתוקנות ראויות לעונש מוות. זאת לא הגזמה. "נקודת פריצה" הוא באמת שיא של רדידות וטמטום.
טיילר (לורי פטי), הגולשת היפה שמלמדת את יוטה לגלוש בסרט המקורי ובכך מקלה עליו להסתנן לחבורת הגולשים, תוך שהוא מתאהב בה ומתחיל להתבלבל בנאמנויתיו - הוחלפה כאן בדמות בשם סמסרה (תרזה פאלמר). מערכת היחסים שלה עם יוטה בנויה ממפגש רנדומלי על סיפון ספינת תענוגות, רביצה על סלע כשהם מכוסים בשמיכה וצופים בשקיעה ואז סקס. וזהו. פאלמר מזוקקת כאן לטייפקאסט הכי מכוער של דמות שכל כולה גוף ביקיני פוטוגני. וזה מכעיס נורא גם כי לדמות שעליה היא מבוססת היתה חשיבות מכרעת בסרט המקורי וגם כי היא כבר הוכיחה שהיא יודעת לשחק בכלל לא רע ("מת עליה"), ובעיקר כי איכס.
אם השם סמסרה גרם לכם להרים גבה, זה לא מקרי. הרוח החדשה של "נקודת פריצה" מלאה בבולשיט ניו אייג'י מכל כיוון. בודי וחבריו הם כבר לא סתם אנשים אתלטים שזקוקים לכסף, אלא ספורטאים ש"מעניקים מנחות לאמא אדמה" ולכן שודדים כדי להעניק את השלל לעניים. איך זה קשור? זה לא, אבל מה זה חשוב? יש מיליארדר מוזר שמוכן לממן להם את כל זה ולא שואל שאלות. ובכלל, המטרה האולטימטיבית של כל החבורה היא להשלים אתגר עתיק של גורו איכות סביבה, ששם לעצמו למטרה להשלים שמונה מסלולים בלתי אפשריים (באוויר בים וביבשה) של התמודדות עם איתני הטבע. הייתם חושבים שזה בגלל האנדרנלין או בשביל התהילה, אבל לא, זה הכל כדי לחגוג את המתנה שהיא הטבע, להחזיר אהבה לעולם ושאר שלשולים מילוליים נוראיים שעליהם לא נחזור.
ועדיין, למרות שמדובר בחבורה כל כך אוהבת ומחוברת, כשחבריה נופלים בזה אחר זה במסלולים השונים, לוקחת להם בדיוק דקה כדי להתעשת ולהיזכר שיש עוד מסיבת ביקיני לתפוס, אז שיהי זכרו וכו'. ההסתננות של יוטה אל שורות החבורה נעשית בקלילות כמעט מופרכת, כמו גם הבונדינג הבלתי מוסבר שמתרחש ביניהם בן רגע. ולגבי האופן שבו הסרט מסתיים - בואו נקווה שלא תצטרכו להגיע עד לשם כדי לחזות בפלא הזה.
על המשחק ב"נקודת פריצה" אין צורך להרחיב יותר מדי את הדיבור, הבעיה היא שהוא כל כך צורם ביחס למקור (שכאמור ממש לא היה יצירת מופת בפני עצמו). בודי של פטריק סווייזי היה גולש קשוח עם אטיטיוד ומסתורין ובמקומו קיבלנו חתיך גנרי עם מבטא, לדמות של ביוסי היתה משמעות בעלילה ואלוהים יודע שקיאנו ריבס הוא לא מודל למשחק איכותי, אבל ליוטה שלו היו רגשות ולבטים ואמוציות אנושיות, במקום אוסף הריבועים המסותת שמחליף אותו כאן.
אז מה בכל זאת יש ב"נקודת פריצה"? ובכן, כיאה לסרט שהבמאי שלו הוא צלם, זה כנראה סרטון האקסטרים הכי ארוך ש"רד בול" צילמה אי פעם. יש כאן סצנות על גבי סצנות של גלישה מסוכנת במדרונות שלג תלולים, נסיעת אופנועי אקסטרים מרהיבה בין מצוקים במדבר, גלישה בתוך גלי ענק וצניחה חופשית מטורפת. החלקים האלה מצולמים נהדר, בחלקם יש אפילו את אפקט ה"גו פרו" שמאפיין את הז'אנר. אבל יש עם העניין הזה שתי בעיות: הראשונה היא שתוכלו למצוא אינספור כאלה ביוטיוב. השנייה היא שלאורך זמן מדובר פשוט בלקט ספורט אקסטרים שממצה את עצמו מהר מאוד.
כמו המון רימייקים אחרים גם "נקודת פריצה" פשוט לא היה צריך לקרות, לא היתה שום סיבה שבעולם לחזור עליו. ואם כבר רימייק, אז למה כל כך מגוחך, טיפשי וסקסיסטי? למה עם דמויות כל כך הזויות ומניעים כל כל מטומטמים? בכלל, אם אתם רוצים אמ;לק לכל מה שנאמר כאן הוא יכול להסתכם פשוט בזה: "נקודת פריצה - למה?"