פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סטטוסים מעייפים: "חדשות התנ"ך" מזלזלת בצופיה הצעירים

      הסדרה החדשה של החינוכית מנסה "לעשות שימוש בשפת הרשתות החברתיות" כדי לגרום לתנ"ך להיראות אטרקטיבי יותר לבני נוער. בדרך היא רק חושפת כמה מיושנת ושגויה היא תפיסת הלימודים בישראל

      סטטוסים מעייפים: "חדשות התנ"ך" מזלזלת בצופיה הצעירים

      הצד החיובי בפרשות פרק הסקס של "המתבגרים" והוצאתו של "גדר חיה" מתוכנית הלימודים של משרד החינוך, היא שלפחות עכשיו החינוך נמצא סוף סוף על השולחן. עקום, מתלהם ומדיף ריח חזק של אינטרסים, ועדיין על השולחן. בפתח הקטן הזה שנפער לרגע בתוך ברברת איראן-דאעש-שוברים שתיקה, אפשר להכניס רגל ולהביט במהירות על המתרחש. "חדשות התנ"ך" של החינוכית מזמנת הזדמנות כזאת בדיוק. מוצר שמסמל את התפישה הנוכחית לגבי האופן שבו מידע אמור להיות מועבר למי שנולדו אל תוך העידן הטכנולוגי.

      "חדשות התנ"ך" מגדירה את עצמה כ"סדרה שבה סיפור התנ"ך נארזים לפורמט חדשותי, בשפה עכשווית וצעירה, תוך שימוש בשפת הרשתות החברתיות כדי לחבר את העבר אל שפת ההווה". בין המילים המרשימות הללו, מסתתרת הבנה לקויה לחלוטין של החומר שאותו מבקשת הסדרה להעביר (סיפור התנ"ך) ואף יותר מכך של קהל היעד שלה: בני נוער. הטעות הזאת נפוצה כי היא תוצאה של הליך מחשבתי ממסדי שטחי (גם משרדי ממשלה אחרים פונים כך אל בני הנוער) שקבע שבני הדור הצעיר אינם מסוגלים לעשות דבר מלבד להעלות שטויות לרשתות החברתיות. פייסבוק ומכשירי הסמארטפון מסכמים את הווייתם, ומכאן שכל מסר המופנה אליהם ימוסגר בדאחקות מבוגרות על סלפי ופייסבוק וציוץ, כי ווינק, ווינק, אנחנו "מבינים" אתכם.

      חדשות התנ"ך (יח"צ , שרונה גיא)
      ואז אלוהים עשה פוק ליהושע (צילום: שרונה גיא)

      זאת, למרבה הצער, גם נקודת המוצא של "חדשות התנ"ך". צביקה הדר ונלי תגר המקסימה מאוד, מתפקדים כמנחה מהדורת חדשות וכתבת חרוצה, העוסקים מדי פרק בנושא מרכזי אחרי מתוך התנ"ך. הדר מנהל את הדיון מהאולפן ותגר מגוללת את "ההתרחשויות בשטח" בדמות סטטוסים ושיחות צ'אט של דמויות כמו דוד, שאול ואפילו אלוהים בכבודו ובעצמו. כך מוצגת פרשת המרגלים כשיחת וואטסאפ בין יהושע והמרגלים, ואיש בושת בן שאול מוכתר למלך באיוונט בפייסבוק.

      ההשפעה של "החפרנים", סדרת המדע המצליחה והשנונה של החינוכית, מרחפת כל העת מעל "חדשות התנ"ך". ניכר מאוד שנעשה כאן ניסיון לשחזר את הנוסחה שהופכת מידע קר לאטרקטיבי באמצעות הומור ואמצעים טכנולוגיים. ההבדל הוא ש"החפרנים" מכבדת את קהל היעד שלה מספיק כדי להעביר את המידע שלה בדרכים יצירתיות, חכמות ומגוונות ובעיקר בעזרת הומור שגורם לצופיה להרגיש בוגרים. הגישה של "חדשות התנ"ך" יוצאת מנקודת ההנחה שרק מסך סטטוסים ורפרנסים של רשתות חברתיות, יצליחו לחדור את מעטה השעמום של צופיה. הצרה היא שדווקא ההפך הוא הנכון. החזרה על אותם מוטיבים של הומור והניסיון להשטיח את כל לרמת תגובה בפייסבוק, הופכת צפויה מדי מהר מדי ולכן גם גורמת לאיבוד עניין.

      החיסרון הזה בא דווקא בסתירה ליכולת של הסדרה ללמד תנ"ך בדרך קלילה ומהנה. ברגעים שהיא לא מנסה להתחכם או לעשות ניים דרופינג לעוד מושג "מגניב בעולם הצעירים", יש ל"חדשות התנ"ך" את היכולת לפרק סיפורים מורכבים ולהציג אותם בדרך ברורה ומובנת. כך למשל בפרק המצור על יריחו, כאשר תגר והדר מסבירים בפשטות את הסיפור הסבוך שהוביל אל האירוע.

      הרעיון של "חדשות התנ"ך" כפלטפורמה להנגשה של סיפורי התנ"ך נכון וחיובי. גם הבחירה בנלי תגר, שמצליחה לעורר בעזרת כישרון והרבה חן את צביקה הדר העייף משהו, מוכיחה שאפשר היה להוציא מהתוכנית הרבה יותר. בפער שבין לימוד מיושן של הקראה מספרי פרשנויות לבין ההיצמדות לקלישאות פייסבוק מבוגרות ושטוחות, יש גם דרך ביניים אינטליגנטית שרואה בבני הנוער אנשים חכמים ומורכבים. "החפרנים", כאמור, מוכיחה שבחינוכית יודעים לעשות טלוויזיה כזאת ומבינים ש"צעיר ומגניב" ממש לא בהכרח שווה "סלפי". הגיע הזמן ליישם את הגישה בתוכניות נוספות.