בשבת שלפני חג המולד, בשעה שהערפל ממסך את שעות בין הערביים הצוננות של האינרה שטאדט בווינה, מאפיר ומעגים את ירקרקות המדשאות וצבעוניות הפרחים של הפולקסגרטן, כאשר תצאו אל הרחוב בדרככם אל החשמלית ינסו המוני הנברשות ועיטורי האורות של העיר לרכך את הערב, לעשות את דרכם אליכם. הענן השוכן על הרובע ינסה לשבור את מסלולם, אבל הם יוכלו לו, יתפזרו בעדו באופן שמפחית מעט מבוהקם אבל מעצים את יופיים.
הערפל מגביר את הנופך הקסום השורה גם ככה על המחוז העתיק של וינה, ואין מושלמת מהתפאורה הזו, ואין הולם מהלך הרוח הזה, כדי לצלול אל מרכיביה המוזיקליים וההיסטוריים של העיר שכמו נלקחו מסיפורי אגדות. העיר שברחובותיה תמצאו את בתיהם של מוצרט ושל שושלת שטראוס, שבה עדיין מתקיימים בחוגים מסוימים נשפי ואלס עם כל התלבושות והטקס. בירתה של האומה שמדי ליל שנה חדשה בדיוק בחצות, מקדישים את זמנם כל ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו הממלכתיים שלה ל"הדנובה הכחולה" של שטראוס.
וינה ויוהאן שטראוס השני הם סיפור אהבה שמגולם מאז אפריל 1874 ועד הנצח, והאופרטה "העטלף" היא מכתב האהבה האולטימטיבי לשילוב הזה. הפארסה הזו מתארת לילה אחד של ריקודים, שתייה לשוכרה, תחפושות וקומדיה של טעויות: גבר נשוי החומק מן הכלא לטובת הנשף ופיתוי נשים, אשתו במסכה שמגלה על ניאופיו ומנסה להפיל אותו בפח, משרתת המתחזה לשחקנית, ומעל הכל ד"ר המושך בחוטים כדי לנקום ברעו. היתה ביקורת חברתית ב"העטלף" כאשר נוצרה והיא יוצקת עניין גם ברגעיה המטופשים, אבל המהות והעיקר בה הם המוזיקה הממוגגת ומרוממת הרוח של שטראוס, ששימרה אותה כחלון לעידן שאיננו, כיצירת מופת, כברק בבקבוק. האופרטה - אמו הורתו של ז'אנר המחזמר - לכדה את החדווה, העליצות והנהנתנות של הנשפים הוינאיים, ששטראוס היה ספק המוזיקה העיקרי שלהם לאורך עשורים בשלהי המאה ה-19. רק האזינו כאן למעלה לאוברטורה הכל כך מלבבת שפותחת אותה.
גיחה אל וינה ובודפשט כאורחים של לשכת הקנצלר האוסטרי ותיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט היא ללא ספק דרך מוצלחת במיוחד לצרוך את "העטלף", וכך זה היה עבורי כחלק ממשלחת עיתונאים ישראלים שהגיעה אל הנכר לקראת הגעתה של האופרטה אל ארץ הקודש (עם ישראל קטורזה בתפקיד מפתח, ראו לינק מימין). נתקלנו באתגר מסוים בצפייה כי משהו השתבש בתרגום המחזה: במקום שהדיאלוגים יתורגמו במלואם מהונגרית לאנגלית, קיבלנו רק תיאור כללי של כל סצנה ורק השירים זכו לתרגום מלא. בזמן שהקהל ההונגרי צחק תכופות לאורך המחזה, אנחנו יכולנו רק לנחש איזו הלצה פספסנו.
אבל יש בכך גם יתרון - באופן הזה קל יותר היה לקלוט את היקף ועושר ההפקה. במקום להעביר את העיניים לסירוגין בין המתרחש על הבמה לבין מסך הכתוביות שמעליו, ניתן היה להתרכז כליל בעיבוד העדכני המצודד ובכישרון הגדול שניכר בכל היבט בו. הבמה המסתובבת, התפאורה, התלבושות, השחקנים, הזמרים, הרקדנים, המקהלה, תזמורת הבית של תיאטרון האופרטה ההונגרי; וגם מריקה אוסוולד בת ה-63, שגונבת את ההצגה בתפקיד אידה הקטנה והשמנמונת, אחותה של המשרתת, ומפגינה אתלטיות חיננית שלא תבייש נשים הצעירות ממנה בעשרות שנים.
ההפקה הזו, המונה 150 איש, תגיע במלואה גם לישראל (בגרמנית עם תרגום לעברית ואנגלית). זוהי הגיחה השלישית של תיאטרון האופרטה לישראל, אבל הראשונה עבור התזמורת שלו. הפקות קודמות של בית האופרטה הממלכתי נעזרו בתזמורת מקומית כשהיו בישראל, אולם דווקא הוואלסים השופעים והקלילים של "העטלף" דורשים מיומנות יוצאת דופן שקשה יהיה ללמד את התזמורת בישראל בזמן קצר. המשמעות היא שהקסם הווינאי של שטראוס יגיע כמו שהוא גם לכאן, ארוז עם החדווה, העליצות והנהנתנות, עם הילת האורות והצבעים, ורק בלי הערפל והטמפרטורות הקפואות. סך הכל נשמע מצוין.
האופרטה "העטלף" תעלה באופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה, במסגרת עונת 2015-16, בין התאריכים 11-20 בפברואר.