העונה החדשה של "ארץ נהדרת" מגיעה אחרי אחת הטובות בתולדותיה. ב-2015 היתה מערכת בחירות להיטפל אליה, היה הקניון המעולה, היו יובל סמו כקשיש יצחק קרסנטי וסדרה חמודה של ניר וגלי. חלק מהדמויות האלה אף קידמו את העונה החדשה אף על פי שהן בכלל לא צפויות להופיע בה - עד כדי כך הן קנו את אהבת הקהל, ובצדק גמור. כך שחזרתה כעת של תוכנית הבידור הגדולה בישראל לעונתה הי"ג נישאת על גלי הזיכרונות האלה, אבל גם נדרשת לעמוד בסטנדרטים דומים.
נעים להיווכח בפרק הפתיחה שהמומנטום לא אבד. היו כמה חריקות, פאנצ'ים לא תמיד אפויים כדי הצורך, אבל בכללותה מדובר בבכורה מספקת, מבדרת ופיקחית. תצוגת תכלית נאה של "ארץ נהדרת", ששיחקה על כמה וכמה נקודות חוזק מוכרות שלה, וגם התפרסה קצת אל מחוזות אחורי הקלעים והמטא; ראשית עם ביבי נתניהו החרד מאחורי הקלעים, ומאוחר יותר בסיומת המערכון של הצל עם פאנץ' חמוד ומודע לעצמו, שבמסגרתו הוצג הצוות השמאלני שמאחורי המצלמה, משחק לידי משתלחי הטוקבקיסטים.
גם אלה יאלצו להודות שהחיקויים והאיפור של התוכנית מרשימים כתמיד (וואו, אודי כגן כמשה יעלון), ושתענוג גדול לפגוש שוב בנפתלי בנט הגאוני של ערן זרחוביץ', וגם בגבי אשכנזי של אסי כהן שנים אחרי שראינו אותו לאחרונה. אפילו איל קיציס בתור גיא זוארץ היה ממש מוצלח, מפתיע שלא השתמשו בו בפארודיות קודמות על התוכנית.
מעבר לכך היו הברקות לשמן לאורך התוכנית. תעודת בורות, שמות היישובים רמת הוד ובעיקר מעלה חשש, נתב"ג (סליחה, שדה התעופה הדו-לאומי בן ציון) ואיומי הדמוגרפיה ב-2048 - יותר רעיון חכם מאשר מערכון טוב, האמת. אבל העדות הטובה ביותר להצלחתה של התוכנית הראשונה הוא כמות הוואן-ליינרים האקראיים האדירים לכל אורכה, כמו "מעט רוז' אפרסקי" ששטייניץ ממליץ עליו ללחייו של נתניהו, או "צאו מהתבהלה" של בנט, ואחרים שחלקם ללא ספק ייכנס לשיח העברי במהרה.
גם במערכונים לא אחידים ברמתם היו רגעים של השראה. הצל שמשתחל ל"שוברים שתיקה" היה רחוק מלהדהים, והרגע שבו רץ ונתקל בזגוגית החלון הוא לא פחות ממביך, אבל הפתיחה עם אמא על הספפה היתה מצוינת. "כמעט שבת שלום", פינתו החדשה של ראובן האהוב מ"הפרלמנט", נפתחה עם סיפור די צפוי ולא מרשים על האביון ותחנת הדלק, אולם השיחה שלו עם אסתי (ליאת הר לב) לאחר מכן היתה תמצית של כל מה שטוב בטייכר וזרחוביץ', שהמערכון הזה יובא מתוכנית הרדיו שלהם. אפרופו וואן-ליינרים, כאן היתה אורגיה של כאלה. שיבושי הלשון הבלתי נדלים של ראובן ואסתי היו לא פחות ממדהימים -"ישתדרג שמו לעד", "הסברתי לך שוק על ירך", "לא רציתי להפריע למנוחתך עדן", "ברחל בתך הקטנה" - ובכללם כמובן האיחולים המופלאים זה לזה לבסוף, דוגמת "שיהיו לך ישועות רכות", "שישפוט אותך לכף סוכר" ועוד רבים ונפלאים.
הפינה החדשה השנייה שהציגה התוכנית, עם ראש העיר אדי קופל ומשפחתו שמנהלים בשחיתות רבתי את עיריית רמת הוד, היתה שנונה, חדה ועמוסת ניואנסים קומיים חכמים, אבל אם נשווה אותה לקניון מהעונה הקודמת - משהו אינטגרלי חסר בה, והמשהו הזה הוא כנראה לב. השחיתות הנוטפת מכל דבר ומשפחת קופל מלאת האיבה ההדדית אמנם שורטטו ובוצעו ביד אמן, ועם זאת הציניות הגדולה שם - בבואה מייאשת למציאות שלנו - מעוררת געגועים לסלמה ודבורה.
אבל בסופו של דבר זה העניין, יד האמן. תחום תוכניות הבידור והסאטירה נעשה צפוף בחודש האחרון עם חברים כגורי אלפי, אסף הראל וטל פרידמן - כולן הצטרפו אל "גב האומה" שכבר היתה שם. אבל גם עם כל הדם החדש והרעננות הפוטנציאלית של התוכניות הטריות, וגם אחרי תוכנית שלא תירשם כגדולה בתולדותיה של "ארץ נהדרת", תוכנית הבידור של קשת ממחישה שגם בעונת בר המצווה שלה היא עוד בוהקת ומתפקעת מכישרון.
"ארץ נהדרת" משודרת בערוץ 2 בימי חמישי אחרי החדשות