פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשוב מאוד 125: אלבום ההופעה של דניאל סלומון ודנה עדיני מוציא מהם את המיטב

      גם מי שלא בקיא בדיסקוגרפיה של סלומון יזהה בקלות את הרוב המוחלט של שירי האלבום, שאפשר למצוא בו הרבה יופי. כלי המיתר מאפשרים לסלומון להוציא את המיטב מהשירים שלו, ואלה כנראה הגרסאות הכי יפות שלהם מעולם

      קשוב מאוד 125: אלבום ההופעה של דניאל סלומון ודנה עדיני מוציא מהם את המיטב

      היה איזה רגע לפני קצת יותר מעשור שדניאל סלומון היה הדבר הכי מתקתק בסביבה, והכוונה במילה סביבה היא לכל הסביבה, בכל מקום ובכל זמן. "רבות הדרכים", "עדיף", "בא מכאב", "אהבה", "הייתכן", "אין כמו האהבה שלך" - אינספור שירי אהבה מאת הדון ז'ואן הרגיש, תלמיד ונגן לשעבר של מאסטר הקיטש אביב גפן. לפתע, בבת אחת, זה כבר לא כל כך הצליח. הרדיו לא פירגן, והשירים החדשים של סלומון, שהוציא מאז לא מעט חומרים, נעלמו. הרבה מים עברו מאז בקישון: מנהיגים מתו, אופנות התחלפו, כוכבים נולדו והתרסקו, ובכל זאת, "רבות הדרכים" ממשיך להתנגן.

      כמעט 15 שנה אחרי האלבום הראשון שלו, סלומון יצר את "המיטב Live", אלבום הופעה ממיטב להיטיו בעיבודים חגיגיים לכלי מיתר, יחד עם השותפה הוותיקה ליצירה ולדואטים דנה עדיני. באלבום 18 שירים, בחלקם עדיני מצטרפת לשירה או לקולות רקע, ואת כולם - אם צפיתם בערוץ 24 בתקופה הרלוונטית - אתם מכירים מצוין. לסט הלהיטים הקבוע הצטרפו כמה הברקות והפתעות, כמו שיר הנושא של הסרט "מישהו לרוץ איתו", או "מיתר קרוע" - מחווה נשכחת לענבל פרלמוטר שמגובה בצ'לו פנטסטי של מאיה בלזיצמן, שגם היא וגם סלומון מיוצגים על ידי מי שהייתה המנהלת של המכשפות, ליליאן שוץ, שהיתה לה יד גם בניהול האמנותי של המופע.

      שווה לשים לב גם לשני קאברים מעניינים - שניהם דואטים מפורסמים - שבחרו סלומון ועדיני לבצע יחד. "שוב (חזרת פתאום)" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ ו"לשיר איתך" של בעז שרעבי ושושנה דמארי. אלה לא בחירות של מה בכך, אלא מחווה ברורה לצמדים גדולים של הזמר העברי בשנות ה-70 וה-80. "שוב" נכנס ישר אחרי "רבות הדרכים" בקרוס מתבקש, וקשה שלא לתהות אם האחרון נכתב תוך התכתבות עם הראשון. "לשיר איתך" מגיע בעיתוי מצוין - עשור למותה של שושנה דמארי, והוא חלק מפרויקט המחווה שיצא לאור השבוע לזכרה (ואליו נתייחס בהרחבה בעוד שבועיים).

      לסלומון יש כל כך הרבה להיטים ומיני-להיטים, וגם מי שלא בקיא בדיסקוגרפיה שלו יזהה בקלות את הרוב המוחלט של שירי האלבום. זה הפתיע אותי בכמה רמות. לפני עשור וחצי המוזיקה של סלומון נשמעה לי כמו קיטש משעמם, והיום אני מוצא באלבום הזה הרבה יופי. כלי המיתר מאפשרים לסלומון להוציא את המיטב מהשירים שלו, ואלה כנראה הגרסאות הכי יפות שלהם מעולם.

      ובלי כמה הערות אי אפשר: כמה וכמה שירים בלטו כאן בחסרונם, כמו הדואט "סוף הקיץ" שסלומון ביצע עם רינת בר, "אהוב לבי" ששר עם דניאלה ספקטור או שיר הנושא של הסרט "הסודות" שכתב לדנה עדיני. ובכלל, מעבר לשיתוף הפעולה המוצלח עם עדיני, מה עם שלל האנשים שסלומון עבד איתם לאורך הקריירה? ספקטור, בר, אביב גפן, שילה פרבר? לסרטון המצחיק שפרסם לקידום ההד-סטארט לאלבום, סלומון הביא את דודו אהרון, יהורם גאון, חמי רודנר ומירי מסיקה. כמה מיוחד היה אם היה מארח גם מישהו מהם על הבמה. חוץ מזה, הזמן עושה את שלו, ולקראת סוף ההופעה השירה של סלומון, שנוטה לשיר בעוצמה את הבלדות שלו, נשמעת קצת פחות טוב (למשל בשיר "הייתכן").

      אני תוהה לעצמי, האם במידה והרפרטואר שלו לא היה מורכב מכמעט מאה אחוז שירי אהבה-פרידה, האם סלומון היה זוכה ליותר קרדיט? האם פסלתי אותו בזמן אמת באקט של התנשאות, או שהשירים האלה היו זקוקים להשתבחות של הזמן, ורק ממרחק הם מתגלים? האוסף הזה עושה לו חסד ולו בכך שהוא מעלה את השאלה הזאת.