להגיד שהאינטרנט שינה את הדרך בה באים להיטים לעולם לא תהיה אבחנה מקורית במיוחד, אבל אם חופרים קצת יותר עמוק במצעדי הלהיטים הנוכחיים, מגלים שבשנה האחרונה הפכה האפליקציה "שאזאם" לאחד השחקנים במערכת לשחקן מרכזי לצד יוטיוב, ספוטיפיי, אייטיונז ואחרים. אבל חוץ מסלנג חדש ומאוד אהוב עלי (שאזאמינג!), הוא גם זה שמשנה עכשיו את כללי המשחק. שוב. האפליקציה הפופולרית, שסביר להניח כי היא נוכחת בטלפון של כל מי שקורא את הטור הזה עכשיו, תמיד הייתה בקו השני של הלחימה כשאיפשרה לנו לזהות את השירים שאנחנו שומעים ברדיו או במועדון, מוזיקה שבחרו עבורנו עורכי מוזיקה או דיג'יים.
אבל הרבה שיזומים זרמו מאז בנהר, והיום נחשבת "שאזאם" לאחד הכלים החשובים של תעשיית המוזיקה. היא זוכה לקבל מידע מפולח על הטעם המוזיקלי של 500 מיליון משתמשים, להבין טוב יותר פופולריות של אמן בשווקים מסוימים (כשדמי לובאטו רצתה לצאת להופעות באירופה היא ביקשה מהמעריצים לשאזם את השירים שלה כדי לקבל מושג כמותי ושוזמה 2 מיליון פעם ב-24 שעות), אבל בעיקר לזהות בזמן את האמנים והלהיטים הבאים שיכולים להכניס לה הרבה כסף. זה יישמע נתון מדהים, אבל בתעשיית המוזיקה דיווחו ב-2013 ששבעה אחוז מכלל רכישות המוזיקה בעולם הדיגיטלי מגיעות הודות ל"שאזאם", משהו ששווה יותר מ 300 מיליון דולר בשנה. וסביר להניח שמאז המספר רק עלה.
אז כן, ריהאנה, אדל ג'סטין ביבר וחבריהם עדיין ימשיכו להיות אלה שמספקים את רוב הלהיטים, בעיקר כי הם אמנים שצברו את כוחם ב"עולם הישן", אבל כבר קשה להתעלם מהכמות ההולכת וגדלה של להיטי ענק עליהם אחראים אמנים אנונימיים או מתחילים ושוטפים את המצעדים לאחרונה. אפילו במדינה קטנה אבל חובבת סלולר כמו שלנו, מספיק מבט קצר על מצעד 20 הגדולים של שאזאם בישראל השבוע כדי לגלות שלפחות 11 מהשירים שמופיעים בו שייכים לאמנים שעד לפני שלושה חודשים היו אלמונים לגמרי לקהל הישראלי, אם לא בעולם בכלל. בראש המצעד ממוקם ווילי וויליאם, מפיק דאנס צרפתי עם להיט ענק בשם "EGO", שעוד ייכנס להיסטוריה המקומית כשיר שנהיה להיט ענק בזמן הכי קצר אבר. במקום השלישי נמצאת הלהקה הדנית לוקס גרהאם עם הבלדה הדביקה שלה "7 Years", עד לפני חודש להקה שמוכרת אך ורק במדינות סקנדינביות; ובמקום השישי, איפשהו בין ריהאנה לקולדפליי, נמצא G-Easy, ראפר אהוב באמריקה אבל אלמוני לגמרי לקהל המקומי.
יש עוד לא מעט דוגמאות מעניינות בטופ 20, אבל זאת ששווה לשים אליה לב במיוחד היא דווקא "Faded", בלדה אי.די.אמית מדבקת שנשמעת כמו משגל לוהט בין אביצ'י לקייגו, רק ב-BPM של היפ הופ, לה אחראי מפיק דאנס נורווגי בריטי בשם אלן ווקר. אצלנו השיר צועד במקום ה-11, אבל במצעד העולמי של האפליקציה הוא מככב במקום הראשון עם קרוב ל-3 מיליון שיזומים ותואר השיר המשוזם ביותר מאז תחילת 2016.
כשמסתכלים על הגלגול של השיר מאולפנו הביתי של ווקר ועד ל-50 מיליון צפיות ביוטיוב, מבינים גם עד כמה גדולה מהפכת השאזאם הנוכחית. חובבי EDM נחשפו כנראה ל-"Faded" לראשונה עוד ב-2014 כקטע אלקטרוני אינסטרומנטלי, שעלה ליוטיוב כטראק חינמי (עד היום אגב, לכו על זה) בעמוד של לייבל בריטי בשם NCS (No Copyright Sounds) שנותן שימוש חופשי ביצירות של אמניו, תמורת קרדיט והפניה ללינק המקורי. רגע לפני שאתם תוהים מי הפראיירים שמרימים עסק על סמך תוכנית עסקית כזאת שימו לב מה קרה מהרגע שווקר העלה את הטראק: רבים מארבעת המיליונים (!) המנויים לערוץ של החברה ביוטיוב התקשו לפספס את התגלית כבר בהאזנה ראשונה והחלו להוריד את הקטע בהמוניהם, תוך כדי שהם משתפים את חבריהם ויוצרים נחשול ויראלי שהרבה אמנים היו משלמים הרבה כסף בשבילו. ווקר בן ה-18 בשעתו הבין מה יש לו ביד, והחל לתדלק את הסיפור בתחרות סרטונים פשוטה וגאונית שבה התבקשו הגולשים להכין לטראק קליפ בעזרת סצנות ממשחק המחשב האהוב עליהם (ז'אנר מאוד פופולרי ביוטיוב, בו אנשים מדביקים על להיטים סצנות ממשחקים פופולריים). התוצאה: מאות קליפים לשיר שיצרו גל ויראלי נוסף שממנו כבר היה קשה לעצור את הסחף.
ובזמן שהמונה דופק ביוטיוב, גם זה של השאזאם נותן כמובן עבודה, ובמספרים מרשימים שלא נעלמים מעיניהן של תחנות הרדיו ושל חברות התקליטים הגדולות. כמה חודשים קדימה, ווקר מוחתם בשלוחה השבדית של סוני העולמית, שחוץ מלכתוב צ'ק שמן ללייבל החינמי, מחליטה להוציא את הטראק מחדש בגרסה ווקאלית של זמרת נורבגית עלומה בשם איסליין סולהיים המלווה בנגינת פסנתר ענוגה, ויש אפילו אחת סימפונית למאותגרי האלקטרוניקה מצד אחד, ורמיקס של טייסטו לקלאברים מצד שני.
הקליפ אגב, הוא שחזור ויזואלי של כמעט אחד לאחד של הסרטון הזוכה בתחרות, שהשתמש בסצנות מתוך המשחק הפופולרי "Counter Strike". תחנות הרדיו המקומיות מיהרו כמובן להגיב ותוך זמן קצר הפך השיר ללהיט הכי גדול במצעדים הנורבגים והשבדים, ומכאן הדרך לשאר אירופה ולפסגת השאזאם קצרה מתמיד. לא רע בשביל ילד נורבגי שנולד ב-1997 והתחיל לעשות מוזיקה על הלפטופ רק לפני ארבע שנים. אפילו לקייגו זה לקח כמעט עשור.