פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סטטוספופ 21: שמונה בלדות אלקטרוניות לחורף לא חורפי

      בשלב הזה החורף קצת התקפל, לפחות בינתיים, אבל בלבנו הוא עדיין שוכן. אם מאסתם ב-"Sorry" של ג'סטין ביבר, הנה כמה להיטים יפים במיוחד שכדאי להכיר

      סטטוספופ 21: שמונה בלדות אלקטרוניות לחורף לא חורפי

      פלום – Never Be Like You

      אם הספקתם כבר למאוס ב-"Roses" הטחון של הצ'יינסמוקרס, קבלו תחליף ראוי בדמות הסינגל האחרון של פלום האוסטרלי, שפחות או יותר אחראי לשדרוג ז'אנר הבלדות האלקטרוניות בשנים האחרונות, הודות לדרופים הקלאבים שהוא מטמין בהפקות המרגשות שלו. הרמיקס הגאוני שלו ל-"You & Me" של דיסקלוז'ר יישאר לעד אחד הטרקים היותר טובים של העשור הזה, ו-"Never Be Like You" החדש שלו משחק בדיוק על אותו טריק: ווקאל על גבול הקיטש שמקבל טוויסט בזכות הפקה סופר טרנדית של מקצבים שבורים, לצד סינתים מוגזמים בקטע טוב, והופך לשמיע גם עבור מי שנמנע בדרך כלל מלהתקרב לדברים מהסוג.

      קניה ווסט, מארי ג'יי בלייג וצ'אנס דה ראפר – UltraLight Beam

      לא חייבים לאהוב את האלבום האחרון של קניה ווסט. לעזאזל, לא חייבים אפילו לאהוב את קנייה ווסט בשביל להתרגש מהשיר המושלם שפותח את "The Life of Pablo". כשווסט טען שהאלבום הוא בכלל אלבום גוספל עכשווי, רגע לפני שהוא מטנף על טיילור סוויפט שלושה שירים אחרי כן, הוא התכוון בדיוק לזה: קולות כנסייתיים שמימיים של מארי ג'יי בלייג וקלי פרייס, ביט היפ הופ מינימליסטי שמשתדל לא להפריע ו-ורס רוצח של צ'אנס דה ראפר. אפילו האוטוטיון המזייף של קנייה נשמע כמו הדבר הכי נכון בעולם כשהוא משתלב בתמונה הכללית. וכמובן, לא כדאי לפספס את המקור היוטיובי של הסמפול שפותח את הטראק.

      קייטי בי, קרייג דיוויד ומייג'ור לייזר – Who Am I

      קרייג דיוויד ממשיך במסע הכיבוש המחודש בלבבות הקהל הבריטי, במה שאולי יהיה אחד הקאמבקים המרשימים של 2016. המהלך הטרי שלו הוא הופעת אורח בבלדה הטראפית החדשה והכה חורפית של קייטי בי האהובה. דיפלו ומייג'ור לייזר תורמים בהפקה מדויקת, דיוויד מוכיח שקולו עדיין בגרונו גם 15 שנה אחרי הפעם האחרונה שריגש, ואם יהיה לנו מזל גם נזכה לשמוע את הלהיט הזה בלייב בהופעה (זאת הופעה? זה דיג'יי סט? זה מטוס? או מה שזה לא יהיה) של דיוויד בארץ, או לפחות את החלקים שבהם הוא שר.

      MNEK וזארה לארסון – Never Forget You

      אחרי ההצלחה הגדולה של הדואט הזה בבריטניה, אפשר להבין מאיפה עלה לקייטי בי הרעיון לארח את קרייג דיוויד בשיר שלה. גם פה מדובר בהפקה טראפית נאה ובפזמון המנוני מרגש שהיה יכול לשבת אש באלבום החדש של ריהאנה, במקום כל השירים שם בערך. אבל היי, לארסון עדיין מזכירה כל כך בקולה את ריהאנה, עד שאם מדמיינים מספיק חזק (ותודה לאל שיש מה, אחרי מה שהולך בקליפ הטרי של ריהאנה ודרייק ל-"Work"), מרגישים ברבדוס. בקטע מוזר, הבריטים זוכים להכיר רק עכשיו את "Lush Life" שלה (שיוצא אוטוטו בגרסה חדשה עם הראפר טייני טמפה) שהספיקו לטחון אצלנו, ובשאר העולם מקבלים בתמורה את השיר היפה הזה, שמתחיל לצבור תאוצה מפתיעה גם באמריקה.

      סנייקהיפס, טינשי וצ'אנס דה ראפר – All My Friends

      ההשקה שלו אמנם לא הייתה מוצלחת במיוחד, אבל אחרי כמה חודשים גם הבריטים התאהבו בדבר היפה הזה של סנייקהיפס, צמד מפיקים מאנגליה שזכה להכרה בזכות הרמיקסים היפהפיים האלקטרוניים שלו באווירת אולדסקול. ב-"All My Friends" מארחים השניים את זמרת הארנ'בי העולה טינשי ואת הראפר צ'אנס דה ראפר, למעין שיר אהבה/שנאה לחיי הלילה, המועדונים והסמים וההנגאובר שאחרי, שמי כמו הבריטים מכירים אותם יותר מדי מקרוב. גם ברדיו אצלנו התחילו לנגן אותו לאחרונה, זה כנראה רק עניין של זמן עד שהאצבע של הישראלים תלחץ על השאזם בעצבנות.

      דואה ליפה – Last Dance

      סביר להניח שאם המשכתם איתי עד כאן, יצא לכם כבר להכיר את "Be The One" המשובח של דואה ליפה, האלבנית בת ה-20 והפוטוגנית שזה לא ייאמן, המתנגן לא מעט גם ברדיו בארץ ומשוזם לא פחות. לשמחתנו לא מדובר ביציאה בודדת, וגם הסינגל החדש והמוצלח שלה "Last Dance" (מלווה בקליפ לא פשוט לצפייה בהנחה שאתם גברים וסטרייטים), קורץ מאותם חומרים של אווירה דרים פופית, אלקטרוניקה היפסטרית ופזמון פלורנסי מכונתי, שהופך את כל העסק נגיש גם למי שלא בקטע בדרך כלל. האנשים שמנהלים לה כרגע את הקריירה אחראים גם לזאת של לנה דל ריי, אז קחו בחשבון שזה כנראה עניין של זמן עד שהיא תיהפך למאוסה. נצלו את ההזדמנות להתענג עליה כבר עכשיו.

      די ג'יי סנייק וביופולר סאנשיין – Middle

      איזה איש מתעתע הוא די ג'יי סנייק. מצד אחד מפיק באנגרים טראפים לצעירים אמריקאים מחורעים על מולי, מצד שני חושף נפש רגישה בטראקים מושלמים שמגבירים עוד יותר את הציפייה לקראת אלבומו הראשון. "Middle" מגיע מאותו אזור במוח שבו רקח יחד עם מייג'ור לייזר ומו את להיט העשור "Lean On", שיר שהמציא מאז ז'אנר שלם באלקטרוניקה העכשווית המשלב בין אינדי היפסטרי לאלקטרוניקה ערסית (כמו פלום, רק מרקיד). את המקום על המיקרופון תופס הפעם הזמר הבריטי המשובח ביופלר סאנשיין, ואם אתם לא מצליחים להתרגש מהדרופ המצועצע אך הכה אפקטיבי, כנראה הגעתם לטור הלא נכון.

      ג'ק גארט – Worry

      אומנם אלבומו הטרי "Phase" מתקשה לעמוד בציפיות הענקיות, שלא לומר מאכזב, אבל ייאמר לזכותו של ג'ק גארט הבריטי שכשהוא מביא אותה, הוא מביא אותה בגדול. אין ספק ששירים הוא יודע לכתוב, רק שלפעמים הוא מחרע אותם מדי בהפקה העצמאית שלו (האיש מנגן ומפיק את הכל). למזלנו, זה לא המקרה ב-"Worry", בלדת רוק צ'יל אלקטרונית שקורעת את הלב עוד מהשנה שעברה, ויוצאת עכשיו מחדש כדי שלא יהיה מצב שתפספסו אותה. מתגעגעים לצ'ט פייקר הקלאסי? הנה התחליף שלכם לחורף הזה, והוא לא פחות מרשים מהמקור.