במרכז ספרו החדש של מיקי וייס, "טייקון", מעמיד מיקי וייס את דמותו של כוכי הנדלר, טייקון ישראלי שחובר למוסד כדי לשמש כיסוי למבצע חדירה לבנק שוויצרי בווינה, בו מוחזקים חשבונות של משתפי פעולה עם הטרור העולמי. וייס הוא סופר מתח, כלכלן ואיש כספים שפעיל כבר עשרות שנים בשוק ההון. זו לא הפעם הראשונה שהוא משתמש בניסיון שצבר בשוק ההון כדי לטוות עלילת מתח. כך לדוגמה בספרו "להתעשר עד מוות" הוא מספר על קבוצה של בנקאים גרמנים, שבאמצעותו של ברוקר ישראלי מצליחים לבצע מניפולציות בשוק האופציות המזרימות לכיסם כסף רב ומסתיימות ברצח. טייקון הוא ספרו החמישי של וייס. קדמו לו "בעבור מיליארד דולר", "סוס טרויאני", "להתעשר עד מוות" ו"לסחור ברוח".
בחרת בספר שלך לעסוק בטייקון, דמות שהיום היא מוקצית בחברה הישראלית, אתה יכול להרחיב על הבחירה הזו?
"בעיקרו של דבר הטייקונים מגזימים בכוח שהם מייחסים לעצמם, הם חושבים שהם יכולים לעשות כל דבר, ממנפים את העסקים שלהם וחושבים שאף פעם לא יכול לקרות דבר שיהרוס להם את הסיפור. אבל דברים משתנים ולא כולם עובדים לפי הספר ואז הציבור מתעצבן, כי המינוף שהטייקונים לוקחים והכסף שהם לווים נעשה דרך קופות הגמל והפנסיה. כשמאות המיליונים הולכים לאבדון הם לוקחים הימורים וכאשר הם פושטים רגל זה על חשבון הציבור. הספר מתאר אבטיפוס של טייקון. בספר ראש הממשלה בוחר בטייקון שהכינוי שלו הוא 'כוכי' הנדלר, קיצור של בר-כוכבא, כדי להחדיר אותו לבנק בווינה ולהשתמש בו כדי לייצר קשר עם מנהל הבנק שאחראי על חשבונות שמנים שמשתייכים לגופי טרור מוסלמים".
החיבור בין העולם של התרבות והאמנות שבולט בספר הוא בעצם הדבר שמשכנע את מנהל הבנק לצאת לפעולה, הידיעה שדאע"ש מתכננים לפגוע בנכסי תרבות של המערב.
"הסיפור של האמנות קרוב ללבי, אני גם מצייר. לטובת הספר עשיתי תחקיר רציני, נסעתי לפירנצה ולווינה. הצייר גוסטב קלימט ומיכלאנג'לו זה נכס צאן ברזל. אני יקה במקורי, שולץ, הדמות של החוקר במוסד היא דמות שאני מאוד מזדהה עמה. כשהוא מדבר הוא משלב כל מיני משפטים בגרמנית. גרמנית היא שפת האם שלי. הסיפור של האמנות הוא חלק בלתי נפרד ממה שאני אוהב. הדמות של מנהל הבנק לא היתה קלה לפיצוח. העצה שקיבלתי היא שכאשר אתה כותב דמות שאתה רוצה לגייס אותה לטובת משימה (במוסד) אל תעשה את זה לא באלימות ולא בסחיטה. זה לא עובד לטווח ארוך. אתה חייב להגיע ללבו. לשכנע אותו שמה שהוא עושה זה משהו טוב. בספר מנהל הבנק הוא איש תרבות. הבית שלו מלא בספרי אמנות של מיכלאנג'לו ומוזיקה קלאסית, לכן הוא ממש לא ישמח כאשר האופרה של וינה תתפוצץ לו בפנים, ואז מיקה הפסיכולוגית אומרת לו איך תחיה עם דבר כזה? שהדברים הללו יקרו ולא תעזור לנו למנוע אותם".
מי הסופרים שמשפיעים עלייך בכתיבה?
"אני מאוד מחזיק מג'ון לה קארה, תיאורי הדמויות והמצבים שלו מדהימים. התחלתי לקרוא את 'התופת' של דן בראון אבל הוא לא עשה לי את זה, ספר ארוך מדי ומעייף. אני מאוד אוהב ספרי היסטוריה, כמו 'מלחמת העולם השנייה' של אנטוני ביוור או 'נוטות החסד' של ג'ונתן ליטל על קצין אס.אס. הוא מתאר את הדמות שלו בצורה מדהימה. אני קורא עכשיו ספר על הימלר שהבן שלי נתן לי. מראה איך הרוע מתוכנן. הספרים הללו מראים לך איך כל הדברים שכותבים עליהם בעיתונים הם רק קצה הקרחון, וכמה דברים רוחשים מתחת לפני השטח ואנחנו לא מודעים אליהם. מה המהלכים שגורמים לאנשים לעשות דברים ואיך אנחנו לא מסוגלים לדמיין מה עומד מאחוריהם, גם ב'טייקון' כאשר ראש הממשלה אומר משפט אין לנו מושג מה עומד מאחורי זה, או בספר מתגלה פתאום שגם מועצת זכויות האדם באו"ם לוקחת שוחד".
מה מביא אותך לכתוב ספרים?
"בספר הראשון הטריגר היה העניין שלי בעולם התרופות. שנים עסקתי בציור. בעבודה שלי בבורסה ניהלתי הרבה מאוד כספים, לא למדתי אף פעם ציור אבל העיסוק בכתיבה ובציור מאפשר לי לחיות חיים כפולים, במובן הטוב. המשמעות של זה מבחינתי שביום יום אני עובד, חי חיים רגילים אבל יש את המימד של להיכנס לעולם אחר, הדמויות, הדיאלוגים, זה קרה לי הרבה בספר שכתבתי על הולנד. חייתי באמסטרדם בתוך הגלריה של רמברנדט".
אתה יכול להגיד משהו על הדמות של מיקה הפסיכולוגית בספר?
"מיקה היא אישה שאוהבת לחיות, היא קיבלה החלטה מודעת לא להיכנס למסלול של משפחה וילדים שהיה לגמרי משנה את החיים שלה. היא אישה שאוהבת תרבות וסקס, ושעיקר הניסיון שלה זה להצליח בעולם של הגברים, במוסד. מיקה היא יפה, חכמה, פסיכולוגית ובדרכה היא מצליחה להשתלב בעולם הגברי במוסד. היא תמיד מרגיעה את הרוחות, בסופו של דבר היא זו שמשכנעת את מנהל הבנק לשתף עם המוסד פעולה, היא זו שיוזמת את הרעיון של לשכנע אותו דרך האהבה הגדולה שלו לתרבות ואמנות. היא פסיכולוגית והיא מבינה שהעולם של הביון לא עובד דרך כוח. כשראש המוסד רוצה לשלוח בריונים למנהל הבנק היא זו שמבינה שבאלימות זה לא יעבוד".
פרט לדמות של מיקה, כלפי שאר הנשים בספר, שמהוות בעיקר תפאורה, מופגן יחס די שוביניסטי ומיושן, אתה חושב שנשים יכולות להיות קהל היעד של הספר הזה?
"אנשים אוהבים לקרוא על סקס, קראתי את 'חמישים גוונים של אפור' כדי להבין למה הוא נהיה רב מכר עולמי. הדברים האלה קורים בעולם, אני גם לא אומר שרק הנשים רוצות סקס אלא גם הגברים. אין לי מושג מי הקהל שלי, זה משתרע על כל הגילאים. לעמוד הפייסבוק של הספר עשו לייקים גם ערבים ממרוקו וקטאר. ניסיתי לפצח את החידה של איך להיות רב מכר".
חשוב לך להיות רב מכר?
"כן".
למה?
"לא יודע, בעברי הייתי אלוף הנוער בשחייה, אשתי שאלה אותי למה כל כך היה חשוב לך להיות אלוף שחייה, אמרתי שאני לא יודע. כל אחד רוצה להיות מספר אחד. תמיד אני אומר לאנשים - היה רץ אגדי בשם אמיל זטופק, הוא צ'כי, הוא היה אלוף העולם בריצות ארוכות אבל אף אחד בעולם לא יודע מי הגיע במקום השני אחריו. ואני רוצה להיות הזטופק. אבל אני מודע לכך שזה גם לא פשוט".