כמו הרבה אירועים גדולים בהיסטוריה האנושית, גם השיר שייצג את בריטניה באירוויזון 2016 נולד כמעט בטעות. "You're Not Alone" שנכתב על ידי המפיק מתי שוורץ, נשלח ללא ידיעתו לתחרות המקדימה. באופן דומה להצבעה שהתרחשה בישראל באמצעות "הכוכב הבא", גם הקהל בבריטניה קיבל את הזכות להכריע את זהות השיר שייצג את המדינה בתחרות הזמר שתתקיים השנה בשטוקהולם, שבדיה. מתוך 300 שירים שנשלחו לוועדה של ה-BBC, נבחרו ששת הפיינליסטים שהוצגו בשידור חי. הצופים הכריעו באתר האינטרנט ובאמצעות הטלפון, וזמן קצר לאחר מכן התקבלה שיחה מפתיעה בביתו של שוורץ. בצד השני היו נציגי השידור הציבורי בבריטניה.
"בשבילי זו היתה הפתעה גמורה, הכל קרה כל כך מהר", מספר שוורץ בשיחה עם וואלה! תרבות. "היתה הצבעה והשיר נבחר. כולנו מאוד שמחים". שוורץ, יליד ישראל, הופך בכך לצלע ייצוגית נוספת של ישראל בתחרות הזמר הבינלאומית לצד יוצא "דה וויס" עמיר חדד המייצג את צרפת, וכמובן זוכה "הכוכב הבא" חובי סטאר.
למרות השמחה וההתרגשות, טוען שוורץ כי הסגנון המוזיקלי שאותו מקדשת התחרות הוא לא כוס התה שלו ושל רבים נוספים. "בבריטניה הציבור לא אוהב את האירוויזיון בדרך כלל. בכל אירופה לוקחים את האירווויזיון מאוד מאוד ברצינות. בשבדיה כל המפיקים רוצים להשתתף וכל אחד רוצה להיות מעורב בזה, בבריטניה מסתכלים על זה מלמעלה", הוא מספר. "בשנים האחרונות היו מעורבים בזה אנשים מאוד פופיים, והשנה הם (ה-BBC, ט"ק) רצו לעשות משהו פחות פופי וטיפה יותר קול".
איך היית מגדיר את השיר שלך?
"זה גם פופ, אבל הוא לא שיר שעושים כדי לזרוק. יש המון חשיבה מאחורי ההפקה ויש עומק בשיר. כמובן שבסופו של דבר המילים הן מאוד קליטות כי זה חלק מהתהליך של האירוויזיון. המילים מאוד קליטות כדי למשוך אנשים. צריך שיהיה לו אפיל".
איך זה מסתדר? זו תחרות של שירי פופ, היא תמיד היתה.
"נכון, אבל פופ צריך גם להתקדם קדימה. האירוויזיון מלא בבלדות וקיוויתי שהשיר הזה יהיה טיפה פחות כזה. לקחתי קצת מקולדפליי, קצת מ-Papercut, ניסיתי לעשות משהו שהוא טיפה יותר מעניין".
שוורץ מעיד שהגרסה המקורית של השיר היתה יותר קודרת. "זה קצת הפחיד, זה לא היה מספיק פופולרי, פחות מיינסטרימי".
שוורץ נולד בחיפה ונסע ללמוד בבריטניה לראשונה אחרי הצבא בגיל 22. כבר כשהיה בן 15 חלם לכתוב שיר לתחרות האירוויזיון. לכן מעט מפתיע שהוא לא רואה את ההצלחה הנוכחית כהגשמת חלום, אלא מתגאה הרבה יותר בזכייה של השיר "Fear Nothing", שהפיק וכתב עבור המהדורה ה-17 של תחרות השירים הבינלאומית North Vision Song Contest (תחרות חובבים המתקיימת ביוטיוב) יחד עם הזמרת הבלגית סלה סו (Selah Sue).
כשבריטניה זכתה בפעם האחרונה באירוויזיון ב-1997 עם השיר "Love Shine a Light" של הלהקה Katrina and the Waves, שוורץ כבר עשה צעדים משמעותיים כמפיק, עבד עם להקות כמו מאסיב אטאק והיה אחראי על להיטים כמו "King of My Castle" של היוצר האלקטרוני Wamdue Project.
"אני בא מעבר ניסיוני של אנדרגראונד אבל עושה גם מוזיקה שהיא 'אוברגראונד' ויכול לאזן", מספר שוורץ. בשנות ה-2000 הוא הוציא לייבל משלו ועבד עם כוכבי פופ כמו רובי וויליאמס, קיילי מינוג ואביצ'י, שחלק משירי האירוויזיון מחקים היום את סגנונו.
אפשר לומר שהתחרות חוזרת להיות יותר רלוונטית עכשיו ולתפוס פוקוס? למה זה קורה לדעתך?
"אנשים התעוררו לעובדה שזו בסופו של דבר חגיגה של שירים, של מדינות. אולי בגלל שתעשיית המוזיקה התרחבה מאוד ומתחילים לקחת שירים יותר ברצינות. ל-BBC היה חשוב לקחת את זה ברצינות. ככה הם מכרו לי את זה בכל מקרה כדי שאהיה מעורב".
שוורץ מכיר בכך שאופן הבחירה החדש של השיר לתחרות, הנשען על אהדת הקהל, הצית מחדש את העניין ויש בו לדבריו אפילו ממד חתרני. "אנחנו חיים בדמוקרטיה אמנותית. הציבור מחליט כי הציבור זה מי שקונה ונהנה. אנשים בתוך התעשייה עושים את זה אך ורק בשביל כסף ואך ורק בשביל עבודה. האנשים שמנהלים את התעשייה הם אנשי עסקים והאנשים שקונים את התקליטים ושומעים מוזיקה הם לא אנשים מתוך התעשייה. אני חושב שזה דבר בריא מאוד בגלל שזה מונע פחות מפוליטיקה. כמובן שהאירוויזיון הוא מטבעו פוליטי. מדינות מצביעות למדינות בגלל שהן חברות שלהן ולא בגלל שהשיר טוב. אני יודע שזו הפתעה כי אנחנו (מתכוון לישראל ט"ק) זכינו כמה פעמים ואנחנו לא במיוחד אהובים בכל העולם. אני חצי חצי עכשיו - חצי מייצג את הארץ וחצי את בריטניה".
במידה והשיר יזכה תתייחס לזכייה גם כישראלית?
בוודאי! אני אשמח עד הגג.