זה משפחה זה: "האחיות המוצלחות שלי" מתישה אבל נגאלת בפרקים האחרונים שלה

    לקומדיה החדשה שביים גורי אלפי ל-yes יש בעיית דשדוש קשה, עם דמויות שחוזרות על עצמן באותו שטאנץ ובלי יותר מדי צחוקים לגיבוי. אבל זה משתנה ברבע האחרון שלה

    צילום מסך

    ביום שני שעבר, מעט אחרי הפרמיירה של הסדרה הקומית החדשה "האחיות המוצלחות שלי" ופחות משבוע לפני הבכורה הטלוויזיונית, הכריזה yes שהיא מקדימה את השידור עם מרתון של כל פרקי הסדרה בליל חמישי ובינג' של העונה במלואה ב-VOD החל משבת. אחרי צפייה בה אפשר להבין מדוע הוחלט כך. "האחיות המוצלחות שלי" עובדת טוב יותר בצפייה מרתונית מאשר בפרקים בודדים, ובעמעום פגמיה מביאה אותנו אל החלק הטוב ביותר בה - הישורת האחרונה.

    המעשה הוא בשלוש אחיות בוגרות שנמצאות בשלבים שונים של חייהן, ונאלצות להתאפס על עצמן כאשר הוריהן פורשים לפנסיה, מוכרים הכל ויוצאים למסע ביאכטה מסביב לעולם. אורית בת ה-33 (דנה סמו) היא מורה בתיכון שחיה עם בת זוג (גילי סער) בלי להודות שהיא לסבית. נטלי (נלי תגר) בת ה-28 נאלצת לראשונה לעזוב את בית הוריה, למצוא עבודה, לשכור דירה ולשלם חשבונות. מור (טס השילוני) היא חיילת מופנמת ואומללה בבסיס מדברי סגור עם מפקדה האידיוט (גל תורן המעולה כתמיד) ועמיתתה המוחצנת והקולנית (עדי חבשוש מצוינת).

    עוד באותו נושא

    חרא על החיים: "להרוג את הסבתא" מבזבזת את הכישרון של יוצריה

    לכתבה המלאה
    חוזרות על עצמן. "האחיות המוצלחות שלי" (צילום: אוהד רומנו)

    יש ל"האחיות המוצלחות שלי" לא מעט רגעים מבדרים, היא מבוימת מצוין כמעט מכל היבט (הישג מרשים של גורי אלפי, שעושה זאת לראשונה מחוץ לתיאטרון), השחקנים מרוממים אותה בעקביות, המוזיקה בה משובחת לכל אורכה, אבל רוב הזמן התחושה היא של פספוס. "האחיות" מצטרפת לתת-הז'אנר הסיטקומי של קומדיות קיומיות, מהסוג שמסוגל לדשדש במקום בלי שיקרה בו הרבה, שמותר לו להיות פחות מצחיק ויותר מוזר, מעורר גיחוך ו/או מבוכה, כזה שלמרות הגדרתו כקומדיית מצבים, מה שחשוב בו הוא יותר מעשי הדמויות ופחות מה שקורה להן. הבעיה היא שהסדרה מהלכת בקביעות על הקו הדק שבין המוגזם-ומצחיק לבין הנו-באמת, ונופלת יותר מדי אל הצד הלא נכון, כשבתווך סצנות מייגעות המסרבות להיגמר.

    הדוגמה המובהקת לכך מגיעה בפרק הרביעי, כאשר נטלי סבורה שהוריה אבדו באזור כרתים במהלך הטיול שלהם ועל כן מחליטה לגשת אל שגרירות יוון ולהתעקש לדבר עם השגריר, לא משנה כמה מסבירים לה שזה לא עובד ככה ושמלכתחילה אין שום קשר אליהם. יש כל כך הרבה דברים לקויים בסצנה הזו - העובדה שהיא מופרכת מן היסוד, שהיא נגמרת באופן הכי צפוי שניתן להעלות על הדעת, שהיא פוגמת בדמותה של נטלי ומציירת אותה כסתומה רבתי ולא סתם קלולסית ניג'סית מרוכזת בעצמה כפי שתוכננה להיות (יש לשער) - אבל אולי החמור מכל הוא אורכה. יותר משלוש דקות נמשך הדבר הזה, 15 אחוזים תמימים מהפרק.

    עוד באותו נושא

    ”ברוד סיטי” היא תופעת תרבות עדכנית ומענגת

    לכתבה המלאה
    אילולא החן והכישרון העצומים שלה אי אפשר היה לסבול את דמותה. נלי תגר (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    הנטייה לדפוק את הנקודה בראשנו הרבה מעבר להבנת הפואנטה שבה ומגיחה תדיר, אבל יותר מכך - היא מגדירה את הסדרה כולה, במשך תשעת הפרקים הראשונים (מתוך תריסר) של "האחיות" התחושה היא קצת כמעט כמו לצפות באותו פרק תשע פעמים. אותו שטאנץ, אותן התרחשויות, אותם מעשים. את אורית וחששותיה לאמץ את הזהות המינית שלה גם ככה ראינו בווריאציות כאלה ואחרות בלא מעט יצירות קודמות, אבל הנה היא שוב ושוב לא סגורה על הלסביות שלה, זוגתה מתאכזבת ממנה אבל בכל זאת סובלת את זה. פעם נוספת היא מתיימרת להיות חברתית בבית הספר וליצור מהפכות אבל נכנעת לאופייה העצל. נטלי לעומתה היא קריקטורה מופרזת, מעצבנת, אינפנטילית ולא עקבית של דור ה-Y האבוד שלא מוצא את עצמו, ואילולא החן העצום וכישרונה הגדול של נלי תגר ספק אם ניתן היה לסבול אותה לאורך זמן. שוב ושוב היא מתייחסת בחוסר אחריות ובגרות קיצוני אל העבודה או אל הכסף שהיא צריכה, גרועה במערכות יחסים, מתעמרת בשותף שלה ומנסה לשכנע בעלי סמכות (הפקידה בבנק, הפקידה בבית המשפט, השומר בשגרירות) לאפשר לה להמשיך לחיות בלה לה לנד שלה.

    העמידה במקום בולטת יותר מכל בסצנות בבסיס, המקנות תחושת לופ בלתי כלה של אותם דברים שקורים פעם אחר פעם, אבל במקרה הזה עוד אפשר לקבל את זה כמעין תיאור גיהנומי מוכר. ומעבר לכך, מור מצליחה להיות עגולה יותר מאחיותיה, לא מעט מפני שהשתיקות שלה מאפשרות לנו להשלים את החסר על פי תחושותינו האישיות - אם אלה החוויות המפוקפקות מהשירות הצבאי ואם זו חמלה בסיסית על בחורה צעירה הכלואה במצבים בלתי נסבלים. הרגעים האלה, יחד עם נוכחותה של נלי תגר וגם זו של עדי חבשוש, שכאילו מעולם לא פשטה את המדים, מזכירים מאוד את "אפס ביחסי אנוש" המושלם. זו השוואה אסוציאטיבית בלתי נמנעת שרק תורמת להכרה ש"האחיות המוצלחות שלי" יכולה להיות טובה בהרבה.

    וכאן נכנסת מעלתה של הצפייה המרתונית. אחרי גמיאה של יותר מארבע שעות מגיע הרבע האחרון של העונה ומפגין את האלמנטים שחסרו לה. דברים בסיסיים כמו עניין והתפתחות, הן עלילתית והן של הדמויות. ככה, במבט מסכם, מתברר שהסדרה כולה היא תמונת מראה של הדמויות ושל הדור שהיא מתארת: עומדת במקום ומתישה בשעה שהיא מחפשת את עצמה, מבליחה מדי פעם בהברקות שמעידות על האינטליגנציה שלה, מנסה כל העת להשאיר את הראש מעל המים, ולבסוף מחטיפה לעצמה סטירה ומתעוררת לחיים.


    "האחיות המוצלחות שלי" משודרת ב-yes Comedy בימי ראשון ב-22:00 וזמינה במלואה ב-yes VOD

    עוד באותו נושא

    חזרנו הביתה: "שטיסל" צלחה את העונה השנייה בזכות האותנטיות

    לכתבה המלאה

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully