שלוש שנים לאחר "שש פעמים", מגיע לאקרנים סרט ישראלי נוסף המשרטט דיוקן עגום של בני הנוער המקומיים. שמו "עמק" וחוץ מתכניו הנוקבים וסגנון הבימוי המחוספס שלו, יש לו עוד מכנה משותף עם קודמו - נוכחותו בתפקיד ראשי של השחקן הצעיר רועי ניק. כאן, הוא מגלם נער שזה עתה התייתם מאמו, ואז סופג טראומה נוספת עם מעברו לבית ספר חדש, בו הילדים משתינים בכיתה ומרביצים לו בהפסקות, וזו רק ההתחלה.
נקודת דמיון נוספת היא כי בשני המקרים, ניק כמעט לא קיבל את התפקיד. "האודישנים הראשונים שלו פשוט לא היו טובים", נזכר השבוע במאי "שש פעמים", יונתן גורפינקל. "המלהקת גלית אשכול המשיכה להתעקש עליו, ולא הבנתי מה היא רוצה ממני, עד שהבנתי כי הבעיה היתה בי - פשוט בחנתי אותו לתפקיד הלא נכון. ברגע שניסיתי אותו בתפקיד אותו גילם בסופו של דבר, הוא עבר כבר באודישן הראשון".
גם במקרה של "עמק", הליהוק לא עבר חלק. "בהתחלה, הבמאית סופי ארטוס חשבה שאני גדול מדי לתפקיד", אומר ניק בריאיון לוואלה! תרבות, שמתקיים לרגל הגעתו של הסרט לאולמות בסוף השבוע הקרוב. "היא לא האמינה שאני יכול לעבור בתור תיכוניסט, אבל הסברתי לה שאם אתגלח, יהיה בסדר, וברגע שהתגלחתי באמת נראיתי כמו ילד", אומר השחקן, שפניו אמנם משלבות בין בגרות ותמימות, קשיחות ומלאכיות, ומכאן אולי סוד כוחו.
עם זאת, יש גם הבדלים בין שני הסרטים. בשעה ש"שש פעמים" התרחש באזור השרון, לא בדיוק אזור מקופח אצלנו, "עמק", כמשתמע משמו, מפנה את המצלמה למקום שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה בתקשורת המקומית, מגדל העמק. כמו כן, בשעה שב"שש פעמים" גילם ניק את אחד המקובלים של הכיתה, זה שמנצל לרעה את מעמדו החזק, הפעם הוא מן הצד השני של המתרס, האאוטסיידר וילד הכאפות.
הבדל נוסף הוא שדמותו ב"שש פעמים" התגלתה כדושבאג עילג למדי, ואילו ב"עמק" מגלם ניק ילד שקט וחכם, תולעת ספרים הזוכה לקיתונות של בוז בכיתה בשל חיבתה ל"סיפור על אהבה וחושך". בריאיון עמו, גם השחקן עצמו מתגלה כבחור רהוט, חכם ובעיקר מאופק - לא דיפלומט בהכרח, אבל גם לא כזה שיסתבך בלשונו.
שלל נושאים שעלולים להיות רגישים עולים בשיחה: הביקורת החברתית שעולה מ"עמק"; הפער בין דרמות אינדי אלימות מסוגו לבין סדרות ילדים בהן שיחק ניק, למשל "החולמים" ו"גאליס"; או הקשר המשפחתי בינו ליהודה לוי, בן דודו מדרגה שנייה. בכל אחד מן המקרים, השחקן נזהר שלא לירות סיסמאות ולספק כותרות, וגם לא לחשוף מעצמו יותר מדי.
בכל זאת, ניק מודה בדבר אחד - "לאורך כל הצילומים, חשתי מועקה גדולה", הוא מספר. "אלה היו חודשיים אינטנסיביים וקשים, וגם אחריהם הלכתי עם אבן כבדה על הלב. התחברתי לדמות שלי, שהיא שתקנית ושוקלת כל צעד וצעד שלה, ונהייתי מופנם ומרוחק. השתחררתי מזה לגמרי רק כשצפיתי בסרט בפעם הראשונה, וחשתי מסופק מן התוצאה המוגמרת ומן העבודה שעשיתי שם".
מועקה דומה מחכה גם לצופים הפוטנציאלים, אז כמו במקרה של כמה סרטים ישראלים אחרים מן העת האחרונה, למשל "למה עזבתני?", עולה השאלה מי בכלל ירצה לראות את "עמק"? הרי אנשים לא הולכים לקולנוע בשביל לסבול?
"זה נכון ש'עמק', כמו 'שש פעמים', הוא סרט מלנכולי, לא קראוד-פליזר. זה נכון גם שתצא מהם עם תחושת מועקה, וזו בדיוק המטרה. אלה לא סרטים שבתום הצפייה אתה יוצא מהאולם ואומר 'אוקיי, מה נלך לאכול עכשיו'? אלא אתה ממשיך לחשוב על מה שראית. אפשר לראות את זה באופן שלילי, אבל אפשר גם לראות את זה כמשהו חיובי ובעיקר מספק, כי אתה יודע שלא סתם ישבת מול משהו שיחלוף לך מעל הראש, אלא עברת חוויה משמעותית".
גם ניק עצמו עובר כעת חוויה משמעותית: לימודי משחק בניסן נתיב, אותם התחיל אף שכבר יש לו רזומה מכובד, הכולל מלבד השמות שכבר הוזכרו גם את הדרמה הצבאית "רוק בקסבה" וגם את הסדרות "אופוריה" ו"בתולות", שבקרוב נראה אותו מככב גם בעונתה השנייה. גורפינקל, במאי "שש פעמים", אמר לי כי החלטה זו גרמה לו להעריך את השחקן הצעיר עוד יותר. "מבחינת הקריירה שלו, הוא לא היה זקוק לזה לכאורה, ובכל זאת החליט ללכת ללמוד ועוד בניסן נתיב, שלא ממש מאפשר לתלמידים שלו להמשיך להצטלם לדברים מחוץ לבית ספר", הצהיר הבמאי. "הצעד שלו בכלל לא מובן מאליו, ובהחלט מעורר הערכה".
"הרגשתי שאין לי מה למהר", מסביר לי ניק את ההחלטה שקיבל. "ברגע שהחלטתי כי אני רוצה להיות שחקן כל חיי, החלטתי גם שאני רוצה להעמיק בזה ככל האפשר, ולהפוך את האינטואיציה למשהו מהוקצע יותר. נכון, זה אילץ אותי לוותר על פרויקטים, אבל לא בער לי ועדיין לא בוער לי לקפוץ על כל הזדמנות. זה לא מעניין אותי. אני מקדיש את עצמי כרגע לבית הספר ולא מתכוון לוותר על זה, כי אני לומד מזה המון. מאז שנכנסתי לעובי הקורה, גיליתי עד כמה העולם הזה של המשחק הוא אינסופי, וכמה כיף לחקור את כל האפשרויות שמסתתרות בתוכו".
במציאות שבה אנו חיים כיום, קשה לחמוק מהפוליטיקה של הזהויות. אתה מרגיש שבמהלך ההפקות השונות או הלימודים, הדביקו עליך סטיגמות בגלל שאתה לבן עם עיניים בהירות, וכמו גיבור "שש פעמים", גם אתה גדלת בהרצליה?
"רוב האנשים רואים אותי כאשכנזי וזהו, אבל האמת שאני חצי-חצי. אני יושב על הגדר, רגל פה רגל שם. אני לא מנסה להתכחש למי שאני, ולא מנסה להרשים אף אחד, לא במזרחיות שלי ולא באשכנזיות שלי".
כך או כך, גם מי שאינם נמנים עם חסידי "עמק" יודו כי ניק מבסס בו את מעמדו כאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע הישראלי, ובצדו מצטיינים שלושה שחקנים צעירים אחרים - מאור שוויצר, נוה צור ובעיקר ג'וי ריגר, שזה תפקידה הקולנועי הגדול הראשון, ובקרוב נראה אותה לצד נלי תגר גם ב"החטאים" של אבי נשר.
"התקשיתי להאמין שהיא רק בת 19", אומר ניק על ריגר. "היא עשתה רושם של שחקנית מקצועית ומנוסה, ולא פחות חשוב מכך, התגלתה כפרטנרית מושלמת, וכאדם צנוע ומצחיק בטירוף".
את אבא שלך מגלם בסרט דורון צברי. אנחנו לא רגילים לראות אותו משחק בסרטים.
"הוא איש מעניין מאוד, שאפשר לדבר איתו במשך שעות על כל נושא שבעולם. אמנם לא היה לנו הרבה זמן יחד, אבל במעט הזמן שכן היה, הוא נתן לי עצות שהשפיעו עליי. הוא למשל מי שאמר לי שמה שלא אעשה, כדאי מאוד שאלך ללמוד".
אתה בסך הכל בן 24, ימי התיכון לא כל כך רחוקים ממך ואתה מכיר מקרוב את העולם שמתואר בסרט. עד כמה לדעתך הוא מציאותי? עד כמה החברה שלנו אלימה?
"אני לא רוצה לתת לך תשובה חד-משמעית. לא רוצה לבוא ולהכריז 'כן החברה אלימה' וגם לא חלילה להגיד 'לא, החברה לא אלימה'. העולם אלים, אבל העולם גם מאוד מאוד יפה. יש הכל מהכל. 'עמק', כמו 'שש פעמים', לא בא להטיף, הוא בא לתאר מצב מסוים מנקודת מבט מסוימת, ושכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה".