ב-yes אוהבים להעלות את המודעות לקראת עונות חדשות של "משחקי הכס", ככה, באופן סולידי. לאחר שבשנה שעברה העלו ארצה את כס הברזל שעליו כולם משחקים, הפעם החליטו לחגוג את עליית העונה השישית של "משחקי הכס" עם ערוץ פופ-אפ (נשמע יותר טוב מ'ערוץ זמני') שיוקדש לסדרה. שלושה שבועות, חמש עונות, חמישים פרקים, עשרות קטעים מאחורי הקלעים וקולה הענוג של לירון ויצמן אחת. במשחקי הכס או שאתה מנצח או שאתה מת, אז צללתי לתוך המרתון בתקווה לצאת מנצחת. מאתגר? בהחלט. מפגר? לא אכחיש זאת. ניצחתי? לא.
המסקנה הראשונה הגיעה אחרי יום של צפייה: למה בכלל צריך את הערוץ הזה? אמנם הוא משרת את הפומפוזיות הנדרשת לעונה החדשה, ומי שלא צפה עד כה יוכל להשלים את הפער, אבל בעידן של טורנטים, ממירים מקליטים ו-VOD, מי שלא צפה בסדרה עד כה עשה את זה בכוונה. מה הטעם בערוץ שמשדר ברצף למשך שלושה שבועות סדרה? זה כמו בינג' אבל בזמנים שמתאימים רק לערוץ, אין בזה הרבה היגיון. יכול להיות ש-yes הקימו את הערוץ הזה מהסיבה הכי עתיקה בספר - כי הם יכולים - אז אחלה, אם אתם יכולים גם אני יכולה. אני חושבת. נראה לי. אולי. למה הסכמתי לעשות את זה?
מסקנה נוספת שחזרה ועלתה לאורך כל המרתון היא שאף אחד ב-yes לא ציפה שמישהו אשכרה יראה את כל הדברים האלה ברצף. פרטי הטריוויה על התוכנית והשחקנים, למשל, חוזרים על עצמם שוב ושוב עד אין סוף. מידע שהיה בהתחלה מגניב/למי אכפת, הפך להיות החוצץ המנג'ס בין הפרקים. הידעתם שאיוון רייאון (רמזי בולטון) כמעט שיחק את ג'ון סנואו? שסופי טרנר (סאנסה סטארק) אימצה במציאות את זאב הבלהות שלה ליידי? שפיטר דינקלג' (טיריון לאניסטר) צמחוני וכל הבשר שהוא אוכל בסדרה הוא טופו? שהארי לויד (וייסריז טארגאריין) הוא הנין של הנין של צ'ארלס דיקנס? לא ידעתם? לכו תקראו בטריוויה של IMDB.
אם את הרפטטיביות של הטריוויה עוד יכולתי לסבול, מוזיקת הרקע העליזה שליוותה אותה הוציאה אותי מדעתי. באמת, היתה לי דעת ויצאתי ממנה. בערוץ שאמור להיות פלטפורמת בינג', מוזיקה כזו היא חטא כלפי הצופים. שמעתי את הצלילים האלה כל כך הרבה פעמים, עד שממש התעצבנתי למצוא את עצמי מזמזמת אותם ברגעי היסח דעת, למען השם, אני מזמזמת אותם ברגעים אלו ממש! ממליצה ל-yes למכור את הזכויות לראמזי בולטון.
אבל לא הכל שחור בערוץ, הפרסומת למשל היו שיחוק גדול. עם קריאייטיב מדויק כמו ג'יימי לניסטר בקמפיין "יש יד 2", פרסומת למשחת מליסנדרה לטיפול בקשקשת אפורה, מלווה בפניה של שירין ובקריאת החדווה "הפטריה שלך חזרה", חאליסי מפרסמת לימודי ערב במשכן לשפות באסטאפור ועוד פרסומות שגרמו לי לצחקק לא פעם ולא פעמיים. כיף מאוד ומפרגן לקהל היעד. גם הקטעים מאחורי הקלעים ששובצו בין הפרקים היו מחכימים ומרעננים (כשלא חזרו על עצמם עד זרא). בזכותם גיליתי שהמלכות האמיתיות של משחקי הכס הן לא סרסיי ומרג'רי, אלא ג'מה ג'קסון ודברה ריילי, מעצבות ההפקה. ג'קסון (עונה 1-2) וריילי (עונה 3 ואילך) הן האחראיות להפוך את המילים בתסריט לחזון הויזואלי שאנו רואים בסדרה, ממעלה המלך ועד הוואזה המכוערת בחדר של ג'ופרי. הדהים אותי לגלות שכל הסטים נבנים פיזית, ורק מגובה 6 מטר מתחילה הגרפיקה הממוחשבת, מצודת קראסטר, לדוגמא, נבנתה מאפס עם גזעים ועורות אמיתיים. זו לא תפאורה אלא אשכרה בקתה קריפית שלא הייתי רוצה לבקר בה לעולם.
אחרי שבועיים של צפייה בערוץ אני מוכנה להודות ששטיפת המוח עובדת, במיוחד בכל מה שקשור לפן ההפקתי. פתאום אני קולטת כמה עבודה הושקעה בדברים שלא נתתי להם תשומת לב או שכלל לא ידעתי, שהפתיח המפעים נעשה בהשראת ליאונרדו דה וינצ'י ושבשיריון של רנלי באראתיון יש יותר מ-800 רצועות מתכת ויותר מ-4,000 מסמרות (מה זה? משהו של שריון). אתם יודעים איזה קשה זה ליצור קרב חרבות שיראה מקורי? תשאלו את הפעלולן באסטר "יש לי שם ממש מוצלח" ריבס - כשהוא מספר שליצור קרב זה כמו ליצור שיר, תווים זהים אבל בסדר שונה ובטמפו אחר, העיניים מתלחלחות והלב גואה. טוב לא, אבל זה עדיין מגניב. פריט הטריוויה הרנדומלי שמצאתי הכי מעניין הוא שהחרב של ההר היא באורך 162 ס"מ ושוקלת 7 ק"ג. אוקיי, האיש בגובה 2.13 מטר אבל דמיינו את עצמכם מנסים להרים את התפלצת הזאת (החרב, לא ההר). הופתעתי לגלות שהצפיה מאחורי הקלעים רגע לפני שהפרק משודר לא גורעת מהסדרה, אלא להפך. יכולתי להעריך את העבודה הרבה שהושקעה וזה אפילו גרם לי להחליק על עלילות מעצבנות שבצפיות קודמות גרמו לי לגלגל עיניים בחירוף נפש. במקום להתעסק בזה ששאי מעצבנת, התמקדתי בבגדים שלה ופירגנתי למישל קלפטון, מעצבת התלבושות, על הגרדרובה והאבזור.
איך הלכתם: איזה מוות ב"משחקי הכס" נגע בכם יותר מכל?
בחנו את עצמכם: האם תצליחו לזהות את הדמויות המשניות של "משחקי הכס"?
אפשר היה לחשוב שבין טריוויה למאחורי הקלעים אשכח שיש פה סדרה שצריך לצפות בה, אז לא. נהרות של פיקסלים ודיו כבר נשפכו כדי לתאר את "משחקי הכס", ויש שיגידו (אני) שכל ניסיון תיאור נוסף מיותר כמו ריקון סטארק. בכל זאת אומר שצפייה מחודשת הזכירה לי את כל מה שאהבתי ושנאתי בה. בסדרה שבה כל כך הרבה דמויות נופחות את נשמתן בהינף קאט, העונות הראשונות הן כמו קטעי ארכיון, ובשבועיים האלה נזכרתי בכל מיני דמויות ועלילות שכבר הספקתי לשכוח. נזכרתי שג'ון סנואו לא יודע כלום ושאני מקווה שהוא מת (כן, אמרתי את זה!), שהכותבים ממש אוהבים קווי עלילה שיש בהם אונס ושנשות החול הן הדמויות הכי גרועות בהיסטוריה של "משחקי הכס". המסקנה הסופית מצפיה מחודשת בכל הפרקים כמעט (עד פרסום הכתבה), היא שזו טלנובלה עם דרקונים, וזה יופי של דבר. מקו הסיום של המרתון אני מוכנה להודות שאם המטרה של yes היתה ליצור ציפייה והתלהבות לקראת בואה של העונה החדשה, אז הצליח להם. עד השבועיים האחרונים לא הייתי בטוחה שארצה בכלל לצפות בעונה השישית אבל עכשיו ברור לי שכן, ועד שזה יקרה אמשיך לזמזם לי בקטטוניות את המנגינה השנואה עלי ביותר בעולם.