ימים של צוף 2016: המדריך לעונת האביב בטלוויזיה - חלק ג'

(בסרטון: הטריילר של "The Detour")

מה: קומדיית האקשן "שעת שיא", ששיחקה על המתח שבין בלש שמרן מהונג קונג ובלש אמריקאי פראי הנאלצים לשתף פעולה בחקירה, הפכה לסדרת של שלושה סרטים מצליחים (שמועות על סרט רביעי כבר נפוצו בחודשים האחרונים), וכעת מקבלת גם גרסה טלוויזיונית. ביל לורנס, יוצר "סקרבס", אחראי על העיבוד המחודש.

למה כן: וונדי מאליק מגלמת את המפקדת המשטרתית, תמיד נחמד לראות אותה.

למה לא: על עיבודים כמו זה של "שעת שיא" מדברים כאשר רוצים דוגמאות לחוסר התוחלת בחידושים טלוויזיוניים. בתור קומדיית אקשן היא גם לא מצחיקה עד כדי מבוכה, וגם ניחנה באקשן עלוב המסתמך על חיתוכים מהירים שאמורים לגרום לכם לחשוב שהוא תזזיתי ומותח, אבל בפועל לא מבינים ממנו כלום. מאום מהחן של ג'קי צ'אן ומהקסם המעצבן-אבל-מצחיק של כריס טאקר לא נוכח כאן. ג'סטין היירז, המחליף של טאקר, עוד יחסית חביב ועושה מה שאפשר עם התסריט האיום העומד לרשותו, אבל ג'ון פו שנכנס לנעליו של של ג'קי צ'אן הוא גם שחקן גרוע וגם חסר כל כריזמה. הכל עשוי רע, פשוט להתרחק ולתת לה למות בשקט ובמהירות האפשרית.

מה: מותחן בריטי בכיכובם של סופי אוקונדו ("דוקטור הו") ואדריאן לסטר ("הנוכלים"). לא נחשוף הרבה כדי לא להרוס, אבל מה שמתחיל כדרמה משפחתית וכסיפור על עורכת דין שמנסה לבטל את הוצאתו להורג של מרשה (דניס הייסברט, "24"), הולך ונחשף כקנוניה של ממש, וסודות גדולים מהעבר הולכים ונחשפים.

למה כן: הסדרה מגוללת את הסיפור שלה, שעל פניו נראה בומבסטי בואכה קלישאתי, באופן מאוד מעודן שמשאיר דברים רבים שאינם נאמרים, אלא נותן לנו להבין על פי תגובות הדמויות. חלק גדול מהעניין נובע מהמסתורין שלה ומה שאינו נאמר.

למה לא: למרות הביצוע מוצלח עדיין נותרת תחושה של דברים שכבר ראינו, לפעמים ממש לאחרונה, ושוב לא ניתן דוגמאות כדי להימנע מספוילרים. כמו כן גם בכתיבה הטובה יש קצת קיטש בשוליים.

מה: קומדיה של רשת הכבלים TBS ("קונאן") שיצר ומככב בה איש "הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט" לשעבר ג'ייסון ג'ונס, המגלם אב משפחה במהלך טיול משפחתי זוועתי. גם נטלי זיאה המהממת ("צדק פרטי") כאן.

למה כן: אם ניתן היה לחשוב שהטיול המשפחתי יניב קומדיה לכל המשפחה, האמת רחוקה מזה. מדובר ביצירה ולא מתחנפת ששוזרת בה פורנו, חשפניות, סמים מול הילדים והיד עוד נטויה. למרות העיסוק הזה רוב הזמן מדובר בהומור שאינו מתבסס על הלם, מצחיק לפעמים וחמוד רוב הזמן. הכימיה בין ג'ונס לזיאה ובין שני הילדים מעולה ומצליחה לגרום להם להיראות כמו משפחה אמיתית.

למה לא: היא לא באמת הורגת מצחוק, ולמרות טוויסטים קצת מתקשה לשכנע שתצליח לעניין לאורך זמן.

מה: דרמה קומית בריטית בת ששה פרקים בכיכובם של קילי הוז ("מאפר לעפר"), המתרחשת בשנות השלושים ומבוססת על זכרונותיו של חוקר הטבע והסופר ג'רלד דארל ("משפחתי וחיות אחרות"), אחרי שאמו האלמנה והענייה מחליטה לעקור עם ארבעת ילדיה לאי היווני קורפו.

למה כן: אפרופו דינמיקות משפחתיות, "The Durrells" מפיחה חיים של ממש בדמויות שלה. מן הסתם כי היא מבוססת על ספרים שבעצמם מבוססים על אנשים אמיתיים, אבל משהו בה מקנה תחושה של כנות ואמת. אולי כי בינות לקומדיה השנונה והמענגת נוכחת תמיד שכבת מלנכוליה הנובעת מחסרונו של האב ובדידותה של האם (קילי הוז המהממת והמצוינת כתמיד), המקבלת חיזוק מהמציאות שלא בהכרח נוכח בספרים (כמו חיבתה ההולכת וגוברת של האם למשקה). אם האנושיות לא מספיקה - השחזור התקופתי בסדרה נהדר, והצילום שלה לוכד ביופי רב את הטבע, הנופים, בעלי החיים והמים הנוצצים של המקום המיוחד הזה.

למה לא: זה עלול לגרום לכם לקרוא שוב את כל הספרים, ולמי יש זמן.

לכתבות הקודמות:

ימים של צוף: חלק א'
ימים של צוף: חלק ב'