כשהיינו בתיכון היתה לנו להקה. ניגנו במרתף של חבר, כתבנו שירים, והחלום שלנו (שלא התגשם) היה להופיע בפסטיכון. גם לאלכס בליקר, מרטין קורטני ומאט מונדנייל שלושה חברי ילדות מניו ג'רזי - היתה להקה בתיכון. הם הגיעו איתה לפסטיבלי פרימוורה וקואצ'לה. ביום רביעי הבא (25 במאי) הלהקה שלהם, Real Estate (בה חברים כיום גם ג'קסון פוליס וג'ונה קלמן), תגיע לראשונה להופעה בבארבי תל אביב.
"דמיין שהיית יכול לנגן בלהקה ההיא עד שאתה בן 30", אומר בסיסט הלהקה אלכס בליקר בראיון סקייפ מביתו בלוס אנג'לס כשאני מספר לו על גורלה העגום של להקתי. "זו הרגשה נהדרת. זה כמו חלום שהתגשם. משהו שהיינו מדברים עליו ומקווים שיקרה והנה במובן מסוים זה בדיוק מה שקרה. זה מעולה".
מתי ידעתם שהלהקה תהפוך למשהו מקצועי?
"אני עדיין לא יודע אם נצליח להפוך את זה למשהו מקצועי! זה פשוט קורה משנה לשנה. אנחנו משתדלים ללמוד תוך כדי תנועה וליהנות מזה כל עוד אנחנו יכולים. אני חושב שב-2009 דברים התחילו להתרומם לרמה שהרגשנו שאנחנו יכולים לבנות מזה משהו. כלומר שיש לנו 'להקה אמיתית'. אבל היו שינויים בדרך. היינו צריכם ללמוד ולהסתגל. גם לא כל חברי הלהקה המקוריים נשארו. זה דבר שמתפתח".
ב-2009 יצא אלבום הבכורה שנושא את שם הלהקה והביא אל החברים מניו ג'רזי תשומת לב כמעט מיידית, שהתגברה עם שני האלבום הבאים:"Days" מ-2011 ובמיוחד "Atlas" מ-2014, אלבומם המצליח ביותר עד כה והראשון שנכנס למצעד הבריטי והאמריקאי של בילבורד. "זה מדהים", מגיב בליקר על הצלחת האלבום. "אני כמובן לא רוצה שזה יסתיים מחר אבל אני תמיד אומר שאם כן אז זכינו לחוויה מדהימה. להסתובב בעולם ולנגן מוזיקה שכתבנו במרתף בניו ג'רזי זה היה החלום שלי. אני יודע שזה חלום של הרבה אנשים ואני תמיד מזכיר לעצמי כמה אני בר מזל לחיות את החלום הזה. ובאותו הזמן, עכשיו כשאנחנו שם אנחנו רק רוצים שזה יימשך".
מהמרתף בניו ג'רזי לאולפן של ג'ף טווידי. אלבומם האחרון הוקלט באולפנו של מנהיג להקת ווילקו, דבר שגרר בין שתי הלהקות השוואה מחמיאה. "ווילקו תמיד היתה להקה שהסתכלנו עליה ורצינו להיות כמותה בדרך שהם בנו את הקריירה שלהם. הם הקליטו הרבה אלבומים שאנחנו אוהבים, והאלבומים נשמעו שונה אבל תמיד היו נהדרים. תמיד ראינו בהם השפעה וכשהתכוננו להקליט את האלבום הזה חברנו למפיק שעובד איתם, בחור בשם תום שיק, והוא עובד בסטודיו שלהם אז הוא הציע לנו לבוא לשם מה שכמובן היה רעיון מאוד מגניב עבורנו".
אתם כותבים כלהקה?
"בדרך כלל מרטין כותב את רוב השירים, אבל גם אני כתבתי כמה ולאורך השנים גם מאט התחיל לכתוב. באופן כללי ב-80 אחוז מהזמן מרטין כותב ואז הלהקה באופן קולקטיבי מסיימת את השיר. החברים מביאים את החלקים שלהם ומשנים מה שצריך עד שהשיר תופס צורה משותפת בסופו של דבר".
מרטין קורטני הוציא אלבום סולו בשנה שעברה, מאט מונדנייל חבר במקביל גם בהרכב Ducktails ובליקר הקים הרכב נוסף אותו הוא מוביל בשם אלכס בליקר והפריקס הרכב שאני מציין בפניו שנשמע אפילו יותר Laid Back מריל אסטייט, דבר שלא חשבתי שאפשרי. "זה סטייל של מוזיקה שאני אוהב לכתוב ולהקשיב לה שלא ממש מתאים לריל אסטייט. זה נחמד שיש להקה אחרת לדברים האלה".
כולכם נורא עסוקים. אתם עדיין מחשיבים את ריל אסטייט כלהקה העיקרית שלכם?
"אני אגיד את זה ככה: ריל אסטייט מאפשרת לי להיות נגן מקצועי במשרה מלאה. אבל מבחינה יצירתית אין לי העדפות. אני מעורב בהכל באותה צורה".
ספר על האלבום הבא שלכם.
"אנחנו מקווים להקליט אותו בעוד חודש מעכשיו. הוא ישמע כמו ריל אסטייט אבל מעט שונה".
איך?
"אשאיר אותך במתח. אבל הוא לא ישמע בדיוק כמו שלושת הקודמים. אנשים יופתעו לטובה. ננגן שירים חדשים בישראל, אז מי שבא להופעה יזכה לשמוע אותם".
בליקר לא סתם מדגיש את השוני באלבום הבא. כאמור הלהקה זכתה לשבחים רבים, אבל ביקורת אחת תמיד רדפה אותם והיא שאלבומיהם די נשמעים אותו הדבר. אחרי שלושה אלבומים שדבקו באדיקות בפופ גיטרות חולמני, קליל ואוורירי אפשר להבין מהיכן הביקורת מגיעה. ובכל זאת כיף לגלות בהאזנות מתקדמות שמתחת לפני השטח ישנן כמה פנינים אמיתיות כמו "Its Real" מאלבומם השני או "The Bend" היפהפה מתוך "Atlas". ולפעמים כל מה שצריך זה להיט שלא יוצא מהראש כמו "Talking Backwards", מ-"Atlas" גם כן, כדי לגמרי להסתפק במה שיש.
היו ספקות לגבי הופעה בישראל?
"לא ממש עד שאנשים התחילו לשאול את השאלה הזו", הוא צוחק. "אבל אף פעם לא היינו בישראל ואני יהודי אז זה כן מעניין עבורי לבוא ולנגן אצלכם. אין לי ספקות אבל זה כן שיח שאנחנו לוקחים בחשבון. ברור לנו שמבחינת תודעה ציבורית זה לא כזה מובן מאליו להגיע אבל מבחינתנו זו סיבה עוד יותר טובה לבוא ולגבש דעה בעצמנו".