בואו נודה על האמת - עם כל החיבה לסאטירות קומיות על ז'אנרים כמו סבוניות או ריאליטי, יש להן נטייה להשתמש בתבניות ובמוסכמות של הז'אנר עד שהן מאבדות את עצמן בתוכן. קחו לדוגמה את "עקרות בית נואשות", הדוגמה המובהקת לכך. היוצר שלה, מארק צ'רי, התארח בפרק של "ארסטד דיבלופמנט" והצהיר שם שהסדרה שלו היא סאטירה, אבל יותר מכל - ובוודאי ככל שהתקדמה - "נואשות" הציגה עלילות סבוניות מקושקשות לכל דבר ופעלה במתכונת של דחיסת כמה שיותר התרחשויות ותפניות בתוך פרק אחד, כמיטב המסורת.
גם העונה הראשונה של "UnREAL" היתה כזו. בשנינות, כיף ומידה הגונה של רשעות היא הציגה בפנינו את אחורי הקלעים של "אהבת נצח", תוכנית הריאליטי דמויית "הרווק", אבל במקביל נסחפה בקלות יתרה אל מחוזות מופרזים ואל משולשים, מרובעים ומחומשים רומנטיים, סודות שמוסתרים ואז נחשפים, סכינים בגב, שקרים ושאר תהפוכות מופרכות ומפרכות. האינטנסיביות היתה כל כך מוגזמת עד שבמרחק של כמעט שנה מהעונה הקודמת, הרעננות שלה ניגפה בפני בליל עמום של מאורעות סנסציוניים; בראשו המתמודדת ההיא שהתאבדה כי אחת המפיקות החליפה לה את הכדורים בלי ידיעתה.
בנקודת המוצא הלא-בדיוק-מבטיחה הזו החלה העונה החדשה של "UnREAL", ועל סמך שני הפרקים הראשונים שלה (הראשון מתוכם שודר אתמול ב-yes ובסלקום TV) היא מצוינת. ממש. כלומר, ייתכן שפרק פתיחת העונה הוא הטוב ביותר בסדרה עד כה. יש לכך כמה סיבות, המשמעותית שבהן היא העלאת רף התחכום של הסדרה אל מול משחקי הזוגות. "אנחנו לא פותרים בעיות", אומרת רייצ'ל למדיסון, המפיקה הזוטרה והקלולסית. "אנחנו יוצרים אותן, ואז מפנים אליהן מצלמה". כך בדיוק קורה, כפי שהיה גם בעונה הראשונה, רק שבמקרה הנוכחי מדובר בכמה מהבעיות הטעונות של האנושות, והן צפות במקום שאליו ערכים מגיעים כדי למות.
כל זה נעשה באמצעות מה שמעולם לא היה ב"הרווק" - מחזר שחור (בי ג'יי בריט) שעל לבו יתמודדו הבנות. הנוכחות שלו מביאה לליהוק של בחורות שיספקו את הקונפליקט, כמו בחורה גזענית וכנגדה פעילת זכויות אדם שחורה ולוחמנית. העיסוק השערורייתי והגס של "אהבת נצח" בנושאים הנפיצים האלה מפעפע כמובן גם ב-"UnREAL" עצמה בצורה רצינית יותר. זוהי קונטרה מתבקשת לתיאור האכזרי והציני של אחורי הקלעים שהסדרה מתאפיינת בה, שנדמה כי בעונה השנייה הוא הופך אכזרי וציני אפילו יותר.
דמותה של רייצ'ל היא הגורם העיקרי לכך. מערכת היחסים בינה ובין קווין היתה לבה של העונה הראשונה, וכעת הניסיון שלה להוכיח את עצמה בתפקידה החדש כמפיקה בפועל של "אהבת נצח", ללכת רחוק יותר וקיצוני יותר מהמנטורית שלה, גורם לה לאבד את עצמה בעקביות ובהדרגה. זה רק מחריף כשקווין עצמה נאלצת להיאבק מחדש על מקומה כאשר צ'ט חוזר בניסיון לתפוס שוב את מקומו - משחקי כיסאות שמבהירים יפה את הדמיון וההבדלים בין שתי הנשים הללו.
השרטוט המחושב הזה מהווה תיקון לסצנה הדבילית שחתמה את העונה הקודמת, כאשר האקס של רייצ'ל הגיע להלשין לאמה שבתה שוב מאבדת שליטה, תזכורת להתמוטטות העצבים והאשפוז שלה. הפעם, כמו יתר הדברים, זה נעשה באופן מעודן יותר. "זו מעידה חד פעמית, זה לא מגדיר אותך", היא אומרת לדריוס בק, המחזר החדש, ובעצם מנסה לשכנע את עצמה. אבל בתפקידה החדש היא נבחנת עוד ועוד תחת לחץ, נדחקת שוב ושוב אל פינות, מפגינה שיאים חדשים של ערלות לב, כפי שמעידות החלפות המבטים התכופות בין עובדיה. אחד מהרגעים המופלאים של הפרק הראשון בעונה הוא זה שבו רייצ'ל מדריכה באוזנייה את מדיסון כאשר זו ראיינה מתמודדת שאיבדה את ארוסה. האטימות הדוחה של רייצ'ל עוברת עיבוד רגשי אחרי שהיא נוחתת באוזנה של מדיסון, ויוצאת ממנה שוברת לב, לפחות למראית עין, כשזו שואלת את השאלות. המשבר הזה של רייצ'ל מעמיק עוד יותר את דמותה, ואם קווין ומדיסון הן בהתאמה דמויות מראה עתידיות ונושנות שלה, כעת היא נאלצת לקבל גם מתמודדת המכונה "רייצ'ל הלוהטת" שמייצגת עבורה עוד כמה אמיתות לא נעימות.
אלה דוגמאות מייצגות לאופן שבו העונה השנייה משסה זה בזה אנשים ורעיונות, ומשתמשת בזה הן לטובת אמירות על גזענות, פמיניזם, מיזוגניה וניתוץ סטריאוטיפים, והן כדי לחדד את אפיון הדמויות שלה באופן מעודן ומענג, כזה שמהווה ניגוד מבריק לגסות של סדרת הריאליטי שבבסיסה. כך, בניגוד לסדרות קודמות בז'אנר, "UnREAL" דווקא עולה מדרגה כאשר היא מתקדמת. אפשר רק לקוות שכך זה ימשיך.