כל הכרטיסים לפסטיבל המוזיקה קואצ'לה בקליפורניה באפריל האחרון נמכרו בתוך פחות משעה, בכך הפסטיבל שבר את את השיא של עצמו. עשרות אלפי אמריקאים ותיירים לא ויתרו על ההזדמנות לבלות שלושה ימים במדבר, לאור האיחודים המדוברים של LCD Soundsystem וגאנז נ' רוזס. טכנית, ההדליינר של הערב השלישי היה קלווין האריס אבל ביום שאחרי הפסטיבל, כולם דיברו על המופע יוצא הדופן של הזמרת האוסטרלית סיה. זאת היתה ההופעה הראשונה של סיה מול קהל מאז 2011 ולפי הדיווחים זה היה מחזה יוצא דופן, ושיא הפסטיבל.
את אותה הופעה שהשאירה את הצופים בארה"ב בדמעות של התרגשות עשתה סיה בישראל בשבוע שעבר. אותה הופעה. בדיוק, באותו אורך, עם אותם 13 שירים ואפילו באותו סדר כאשר ההבדל היחיד הוא זהות הרקדנים על הבמה. היא לבשה את אותה פאה ואת אותם בגדים שהיא לובשת בכל ההופעות שלה בעולם. היא עמדה באותה פינה ולא אמרה שום דבר לקהל בדיוק באותה דרך שהיא עושה בכל ההופעות שלה. זאת ההופעה של סיה, לטוב ולרע.
זאת גם בדיוק הסיבה שלא הלכתי להופעה של סיה. בשביל לראות "מיצג אמנותי" יכולתי להישאר בבית במזגן. בשביל לצאת מהבית בחום המטורף והלחות הבלתי נסבלת של תל אביב בקיץ אני צריך קצת יותר מכמה שירים יפים ורקדנים. אני צריך להקה שמנגנת לייב על הבמה, ואולי עושה פה ושם טעויות ודופקת אלתורים והפתעות (ע"ע קרלוס סנטנה מבצע את "הבה נגילה" על אותה במה לפני כמה שבועות). אולי אם ההופעה לא היתה נערכת בפארק הירקון אלא באולם אינטימי, הייתי משכנע את עצמי ללכת.
מי שבכל זאת הלך להופעה, היה צריך לדעת מראש שהוא הולך להופעה של סיה. איזה כיף לנו שאנחנו חיים בתקופה בה כל המידע קיים בלחיצת כפתור, ואפשר להיכנס לגוגל ולראות שסיה שרה רק 13 שירים בהופעה והיא לא מדברת עם הקהל והמוזיקה מנוגנת בפלייבק. טוב לכם? קנו כרטיס. פחות מתאים לכם? ותרו מראש. זה שזמרת ענקית מחו"ל מגיעה לישראל לא אומר שחייבים ללכת לראות אותה.
אתמול פורסם שחבורה של ישראלים מתכננת להגיש תביעה ייצוגית נגד הפקת המופע. התביעה הזאת, אם אכן תתקבל, מגדירה מחדש את המושג "מביך". לתבוע את ההפקה של סיה (אליה אין לי שום קשר, למען הסר ספק) על כך שהביאה את אחת ההופעות המדוברות בעולם של אחת הזמרות הכי מבוקשות בעולם כרגע בגלל שהאמן עשה את אותה הופעה שהוא עושה בכל העולם, זה, ובכן, מעט מטופש. זה קצת כמו לתבוע את ההפקה של ההופעה של קווין על כך שהם מגיעים בלי פרדי מרקיורי או לתבוע את מוריסי על כך שהוא מגיע בלי ג'וני מאר.
קשה להתייחס לתביעה הזאת ברצינות, ובכל זאת, אי אפשר לבוא בטענות להפקה על כך שהיא הביאה מופע שבוצע בדיוק כפי שהוא מבוצע בכל מקום אחר בעולם. אפשר לשאול האם לא היה נכון לעשות הופעה מסוג כזה, ובתקופה כזאת, באולם סגור כמו היכל הפיס בירושלים או יד אליהו בתל אביב אבל כל הנתונים האלה: אורך המופע, מיקום המופע ואפילו מזג האוויר בזמן ההופעה היו ידועים לרוכשי הכרטיסים בטרם רכשו את הכרטיסים. להתארגן לתביעה ייצוגית נגד ההפקה על כך שההופעה היתה קצרה או על כך שסיה עומדת בצד הבמה ולא מתייחסת לקהל זה הגיוני כמו לתבוע את ההפקה על כך שמזג האוויר בפארק הירקון באוגוסט היה חם.
חלק מהאשמה, אגב, נופלת עלינו, כלי התקשורת. קראתי חלק מהביקורות שפורסמו באתרים השונים ביום שאחרי המופע והתביישתי. לא ייתכן שכלי תקשורת שמכבד את עצמו ישלח למופע בסדר גודל כזה (או בכלל) כתב שלא עשה מינימום של שיעורי בית על ההופעה אליה הוא הולך. נראה שהתקשורת הישראלית שמחפשת איזה אויב תורן מצאה אותו בסיה. למה היא לא אמרה "שלום תל אביב", בעברית? באמת הגיע הזמן לבדוק מה סבא שלה עשה בשואה.