עצמו עיניים ודמיינו יקום מקביל שבו נירוונה ממשיכה להוציא אלבומים. יקום שבו פרל ג'ם עסוקה בלשחזר את שני אלבומיה הראשונים מבלי לשאוף להתבגר, ואלבומה החדש של סאונדגרדן, גם אם יצא אחרי הפסקה של 16 שנה, לא נשפט בהשוואה לימי הזוהר שלה מתחילת שנות התשעים. עכשיו פיקחו את העיניים, פתחו את האוזניים והאזינו לאלבום החדש של דינוזאור ג'וניור.
אם להיות הוגנים, ההשוואה שלה להרכבי גראנג' מתחילת הניינטיז לא ממש מדויקת. הדינוזאורים היו שם קודם. אבל בניגוד לשמות המוזכרים לעיל הם נמצאים כאן גם עכשיו ועם אותו כוח יצירתי שהיה להם בתחילת דרכם, אולי אפילו יותר. בסרט התיעודי "1991: The Year Punk Broke" שמתעד את סוניק יות' ונירוונה-רגע-לפני-פריצה, אפשר לראות גם את דינוזאור ג'וניור מנגנת ברקע. למי שמכיר אותה מהגלגול הנוכחי זה מחזה קצת מוזר. כמו סצנה פורסט גאמפית שבה לקחו להקה מההווה ושתלו אותה בסרט מהעבר. הבלונד הגולש תמידית של סולן הלהקה ג'יי מסקיס לא עוזר לבלבול.
זהו הגלגול השלישי של הלהקה, שהתחיל אחרי הפסקה בת 10 שנים. זה גם הגלגול הארוך והיציב ביותר שלה. הראשון בליינאפ הקלאסי שכלל את מסקיס, לו בארלו ואמט "מרף" מרפי - נמשך ארבע שנים וכלל שלושה אלבומים בלבד. הסיבוב השני, שאופיין כמעין פרויקט סולו של מסקיס, נמשך שבע שנים וכלל ארבעה אלבומים. הסיבוב הנוכחי חזרה לליינאפ המקורי - נמשך כבר 11 שנה. האלבום החדש הוא כבר אלבום רביעי בסדרה, וכזה שלא מראה סימני עייפות.
את דרכם הם התחילו אי אז באמצע האייטיז כשעטנז סגנוני של קאנטרי רוק מלודי עם אנרגיות פאנק ועטיפת נויז-רוק. זה נשמע מוזר וקצת תלוש גם אז. כותב השירים היה מאז ומתמיד מסקיס, כאשר באלבום הראשון "דינוזאור" מ-1985 בארלו היה הסולן העיקרי. החל מהאלבום השני מסקיס וקולו הייחודי מעין גרסה סטלנית של ניל יאנג השתלטו על הסאונד. השורש ש.ל.ט אינו מקרי. מסקיס נודע בהיותו רודן לא קטן כשזה נוגע למוזיקה. עד כדי כך שהיה נותן למרף הוראות מדויקות כיצד לתופף ולאט לאט דחק את בארלו החוצה, עד שלבסוף פיטר אותו מהלהקה. זה קרה ב-88' אחרי עוד שני אלבומים מצוינים, "You're Living All Over Me" ו-"Bug", ורגע לפני שיכלו לחוות פריצה אמיתית.
תחילת שנות התשעים היוותה כר פורה עבור להקות כמו דינוזאור ג'וניור. אף שהיתה ותיקה מרוב להקות התקופה ופעלה בעיקר מביתה במסצ'וסטס ולאחר מכן מניו יורק, היה זה אך טבעי שהמיינסטרים והרדיו יקבלו את סאונד הגיטרות המלוכלך שלה, שהתאים כמו כפפה לימי הגראנג'. זה קרה באופן חלקי בלבד. ב-91' יצא "Green Mind", לראשונה בלייבל הגדול Sire, וסימן את תחילת השלב השני בקריירה של הלהקה בהובלת מסקיס, בהתחלה ללא בארלו ומ-94' גם ללא מרף. השנים היו ימי האלטרנטיב ניישן ב-MTV, ולמרות כמה להיטים מינוריים ההרכב נשאר בגדר אנדרדוג בסצנה. עמדה ש-20 שנה אחרי התבררה כיותר מועילה ממזיקה.
ב-97' החליט מסקיס לפרק את העסק שממילא בשלב זה היה כולו שלו. אבל דווקא בשנים שבהם הוא המשיך בקריירת סולו צנועה יותר ובארלו הופיע עם להקתו Sebadoh, שהתחילה כפרויקט צדדי והמשיכה כהרכב עיקרי, היחסים ביניהם התחילו להתחמם. ב-2005 הוחלט על חזרה לפורמה, ויחד עם מרף הם יצאו לסיבוב הופעות שהסתיים באלבום חדש ומצוין "Beyond" ב-2007.
פאסט פורוורד תשע שנים ושני אלבומים מאוחר יותר, ומה שהולל בזמנו כקאמבק מפואר נראה קצת פחות רלוונטי היום. דינוזאור ג'וניור פשוט מאוד חזרה לשגרה ולראשונה בתולדותיה הפכה ללהקה עובדת, וכזו שעובדת טוב. האלבום החדש, "Give a Glimpse of What Yer Not", הוא כבר הרביעי שיצא מאז וכבר לא מפתיע. שגרתי כמה שהוא טוב. ומשמח כמה שהוא שגרתי.
כמו בקודמים גם הוא מכיל בעיקר שירי מסקיס, כאשר בארלו משחיל שני שירים (וזו התקדמות במעמדו בדינמיקת הלהקה). מבחינת הסאונד הוא מזכיר את אלבומיהם הגדולים מסוף שנות השמונים, אבל כתיבת השירים השתפרה ונהיתה מדויקת יותר. הם תמיד היו מלודיים יותר מרוב להקות הנויז-רוק ורועשים יותר מכל הלהקות האלטרנטיביות המלודיות. מה שבתחילת דרכם נראה כמו שילוב סגנונות היברידי מוזר, הפך שלושים שנה אחר כך לסימן היכר מובחן. העובדה שהם נמצאים לא רק בפיק יצירתי אלא גם ברצף כמעט חסר תקדים של אלבומים מוצלחים, כל זאת בגיל 50 ועם צליל שלכאורה ימי הזוהר שלו מאחוריו, הופך את הסיפור שלהם לאחד המשמחים ברוקנרול של השנים האחרונות ובכלל.