חיפוש תמונתו של ז'אן-פול דה-קוסטר ב-"Google Images" מוביל למבוי כמעט סתום. דה-קוסטר מופיע בקושי בשלוש תמונות, גם הן ביחד עם עוד קבוצה גדולה של אנשים, והדבר מצריך יכולות משחק של "איפה אפי" כדי לאתר אותו ביניהם. גם במקומות אחרים ברשת אפשר למצוא מעט מאוד על דה-קוסטר. רק לאחר ביקור בעשרות אתרים אפשר בקושי להרכיב את הקלסתרון של הבלגי: שמנמן ומקריח, בן שישים פלוס, עם החיוך גדול שתחום בזקן צרפתי זעיר.
היעדרותו של דה-קוסטר מהמרחב האינטרנטי היא מפתיעה, בטח בהתחשב בעובדה שמדובר באחד המוזיקאים המשפיעים והמצליחים של שנות ה-90; האיש מאחורי הרכב היורודאנס/יורופופ טו אנלימיטד. עכשיו, יש שיגידו "סטופ! מי?! כולם יודעים שטו אנלימיטד הם ריי סלנגחארד ואניטה דלס". אז זהו, שלא. או בערך. או שכן. אתם תחליטו. רק קחו בחשבון שזה מורכב.
ריי ואניטה היו הפנים של טו אנלימיטד. אלה שהוצגו על עטיפות התקליטים, שרו את השירים, כיכבו בקליפים, הופיעו מול קהל המעריצים והתראיינו לתקשורת. למרות זאת, טו אנלימיטד לא היתה הלהקה של אניטה וריי. הם היו בסך הכל שכירים שחתמו על חוזה העסקה לחמש שנים. בתום חמש השנים הללו הם הוחלפו באחרים. במשך כל תקופת העסקתם התקיים בינם לבין המותג "טו אנלימיטד" קשר של עובד-מעביד, וכמו רוב העובדים השכירים, לא היו להם שום זכויות בעלות בעסק, וזאת על אף שבאופן יוצא דופן כל העולם חשב שזה העסק שלהם.
בגלל ריי ואניטה טו אנלימיטד מזוהים כהרכב הולנדי, אבל הסיפור שלהם מתחיל דווקא בבלגיה, בסוף שנות השמונים. דה-קוסטר, שגדל בפרברי אנטוורפן, החליט לשדרג את הידע שצבר בתחום הדאנס כמוכר בחנות תקליטים וכדיג'יי במועדונים באזור. סצנת היורו-האוס המתפתחת של בלגיה סיפקה לו מספיק השראה והוא התחיל ליצור מוזיקה משל עצמו. כמי שהיה פעיל מספיק בסצנה, הוא השכיל להקים במקביל להרכב הראשון שלו, שנקרא Bizz Nizz גם חברת תקליטים עצמאית, Byte, שתפיץ את כל החומרים שלו.
Bizz Nizz הנפיקו שלושה סינגלים בשנים 1990-1989; רק אחד מהם, "Don't Miss the Party Line", זכה להצלחה מסוימת באירופה, והוא שהניח את היסודות להרכב הבא של דה-קוסטר. בזמן העבודה עם Bizz Nizz פגש דה קוסטר את המפיק הצעיר פיל וויילד, אף הוא מאנטוורפן, שעשה רמיקסים לקטעים של הביז. בין השניים נוצרה כימיה טובה והם החליטו לעבוד על פרויקט משותף. כך, בתחילת 1991, הקליטו דה-קוסטר ו-וויילד קטע טכנו-יורודאנסי אינסטרומנטלי כמעט לחלוטין, "Get Ready for This", תחת השם טו אנלימיטד. שניים ללא גבול.
וויילד ודה-קוסטר הכירו את הסצנה היטב. הם קיבלו השראה ממפיקים אחרים בתחום, כמו אלה של בלאק-בוקס האיטלקים, סנאפ הגרמנים וטכנוטרוניק הבלגים, והבינו שקטע אינסטרומנטלי, קליט ככל שיהיה, לא מספק את הסחורה כדי להצליח בגדול הם צריכים זמרת וראפר. חבר מהסצנה הכיר להם את הראפר ריי והזמרת אניטה, והחיבור התאים כמו כפפה ליד. ריי אף התנדב לכתוב לשיר מילות ראפ, ששדרגו אותו פלאים. התוצאה היתה מלהיבה: הציבור באירופה הגיב בהיסטריה לצמד החדש ו-"Get Ready" הפך ללהיט עצום בכלל היבשת.
צמד המפיקים הבינו שיש להם תרנגולת שמטילה ביצי זהב, ומיהרו להחתים את ריי ואניטה על חוזה לחמש שנים. החוזה הזה עבד פיקס. שני הבלגים כתבו והפיקו קטעי יורודאנס קליטים ורפטטיביים, ושני ההולנדים נתנו לזה מעטפת קולית עדכנית. האופנה באותה תקופה היתה דעיכת הפופ המתקתק של האייטיז. כוכבים כמו קיילי מינוג, ג'ייסון דונובן והניו קידס און ד'ה בלוק הפכו לאנכרוניסטים. מעין אב-טיפוס מיושן של אלילים לבנים, נקיים, פרבריים. את אותם כוכבים החליף זן חדש, שקודם על ידי ערוץ ה-MTV האירופאי. הזן הזה היה של אמני דאנס/האוס, שבחזית שלהם כיכבו זמרים וזמרות ממוצא אפרו-אירופאי. כאלה היו קאלצ'ר ביט, דוקטור אלבן, קפטן הוליווד וגם טו אנלימיטד, כוכבי הנוער החדשים. הלהיטים של טו אנלימיטד הגיעו בזה אחר זה, ביניהם "No Limit", "Twilight Zone", "Workaholic", "Faces" ו-"Tribal Dance". ריי ואניטה הפכו למגה-סטארים שיצאו לסיבובי הופעות בינלאומיים; במסגרת אחד מהם הם הגיעו גם לישראל, בהופעה שתועדה בסרט דוקומנטרי מרתק.
אחרי חמש שנים, 16 להיטים, שלושה אלבומים ומכירות סינגלים ותקליטים שנשקו לעשרים מיליון עותקים בעולם, החוזה של ריי ואניטה הגיע לסיומו. באופן טבעי, נראה היה שהדבר ההגיוני לעשות זה להאריך את החוזה. וויילד ודה-קוסטר חשבו שזה רעיון טוב, וריי ואניטה אמנם הסכימו, אבל החליטו לנצל את המומנטום כדי לשפר את תנאיהם. ריי ביקש יותר מעורבות אמנותית ביצירה של ההרכב, להפוך ממש לחלק ממנו. אניטה מצדה רצתה עוד כסף. וויילד ודה-קוסטר לא אהבו את הדרישות והארבעה נקלעו לסכסוך. דה-קוסטר, שהיה אחראי על כל הניהול העסקי של ההרכב, ראה באניטה את הגורם המתסיס והחליט לתבוע אותה על החרבת ההרכב. השופט לא השתכנע מטיעוניו ופסק כי הוא זה שחייב בתשלום פיצויים לאניטה.
שש שנים לאחר מכן העניקה אניטה ראיון נדיר למגזין ההולנדי Nieuwe Revu, ובו סיפקה את פרשנותה להשתלשלות העניינים. היא הסבירה שמצד אחד ריי איבד שליטה על חייו. "הוא לא ידע להתמודד טוב עם ההצלחה והוא נעשה אגרסיבי כלפי הסובבים אותו", היא תיארה. "אבל הפירוק לא היה באשמתו. זה היה באשמת דה-קוסטר. הוא היה אגואיסטי, חמדן. התרומה שלנו להרכב היתה אדירה. היינו אחראים למופע, לסטייל, למילות השירים, לבגדים. רצינו יותר כסף, אבל גם יותר מעורבות. דה-קוסטר, שהיה אחראי על העניינים הניהוליים והכספיים, פשוט סירב. אז החלטנו לעזוב ואחרי כמה שבועות מצאתי את עצמי בבית משפט".
הגלגול השני של טו אנלימיטד
וויילד עוד ניסה לפייס, אבל המילה האחרונה היתה של דה-קוסטר, שחווה סוג של משבר. הוא היה אדם מאוד ריכוזי שראה בטו אנלימיטד את הבייבי שלו. הוא התקשה להבין שהגולם קם על יוצרו ושההרכב הוא כבר הרבה יותר משני המפיקים החכמים שמאחוריו. הגאווה הזאת הביאה אותו להחליט שטו אנלימיטד ימשיכו בלי ריי ואניטה. צמד המפיקים החל לקיים אודישנים למחליפים לאניטה וריי ואחרי שנתיים של חיפושים הם מצאו שתי זמרות הולנדיות לבנות, רומי ואן אויין ומריון ואן איוורדן. רומי ומריון היו ההיפך הקונספטואלי של ריי ואניטה. דה-קוסטר תירץ את זה בכך שעידן כוכבי הדאנס החל לחלוף לטובת להקות הבנות דוגמת הספייס גירלז, אול סיינטס ושות', ושרומי ומריון הגיעו כדי ליישר קו עם הכיוון הזה, כיוון הפופ. זה היה, כאמור, תירוץ שמאחוריו עמדה העקשנות של דה-קוסטר להוכיח שטו אנלימיטד חייבים לו את הצלחתם. טו אנלימיטד החדשות התקבלו בקרירות. מלבד הצלחה צנועה בבלגיה ובהולנד, הלהיטים לא הגיעו והלחץ על הזמרות מצדם של וויילד ודה-קוסטר התחיל להצטבר. אחרי אלבום ושלושה סינגלים, רומי התפוטרה. טו אנלימיטד המשיכה עם זמרת אחת. הם הוציאו את האלבום האחרון מחדש, הפעם, באופן מגוחך, רק עם התמונה של מריון על העטיפה, אבל זה לא עזר. כמה חודשים לאחר מכן החליטה מריון שהספיק לה ועזבה גם היא. עם חלוף המילניום הגיעו טו אנלימיטד לקצם, חמש שנים אחרי המריבה עם ריי ואניטה.
העשור הראשון של שנות האלפיים עבר על שלושה מארבעת הטו אנלימיטדים המקוריים בשקט יחסי. וויילד, דה-קוסטר ואניטה נהנו מסוג של פרישה, אבל ריי התמכר לסמים ובזבז את כל הונו. כדי לשקם את עצמו, הוא ניסה לקבוע הופעות תחת השם טו אנלימיטד, אבל עורכי הדין של דה-קוסטר ו-וויילד מנעו ממנו את השימוש בשם ההרכב. במשך כל השנים ריי היה המנוע להחזרת טו אנלימיטד לפעילות. הוא כרכר רבות סביב וויילד ואניטה, וב-2009 מאמציו נשאו פרי והשלושה חזרו לעבוד יחד. הם הקליטו אלבום והופיעו במועדונים עם השירים של טו אנלימיטד, הכל תחת השם "ריי אנד אניטה", מפני שדה-קוסטר נשאר עקשן לגבי זכויותיו בשם. במקביל חזרו גם רומי ומריון לעבוד ולהופיע; הן עשו זאת תחת השם Two. גם רומי ומריון פנו לדה-קוסטר בבקשה להשתמש בשם טו אנלימיטד, אך הוא נותר איתן בסירובו.
השנים האחרונות בישרו על הקאמבק של שנות ה-90 ברחבי העולם. כוכבי התקופה, כמו קפטן הוליווד, האדאוויי ודוקטור אלבן, החלו למלא איצטדיונים בפסטיבלי רטרו באירופה, מזרח אסיה וצפון אמריקה. אותם כוכבים גם חזרו לכותרות, אם בזכות סינגלים חדשים ואם בזכות תכניות אירוח רבות, בעיקר בגרמניה וברוסיה, שנהנות להביא לאולפן את כוכבי העבר. ריי ואניטה ניסו לקחת חלק בהצלחה, אבל העובדה שנאסר עליהם להשתמש בשם טו אנלימיטד הקשתה על שיווקם לציבור. הם הבינו שיהיו חייבים לפתור את הבעיות עם דה-קוסטר. השניים היו בטוחים שזה יצריך מסע של התחנפויות ושכנועים, אבל במציאות משימת הפיוס היתה הרבה יותר פשוטה. השנים שחלפו גרמו לקריירה של דה-קוסטר לדעוך. הוא הפסיק להפיק ו-Byte חדלה לפעול. כל מה שנשאר הוא המותג טו אנלימיטד, שהציבור זיהה אותו בריי ואניטה. 16 שנים אירע המריבה דה-קוסטר ירד מהעץ. כך הושלמה סוף סוף בשנת 2012 הסולחה, וההרכב המקורי של טו אנלימיטד חזר לעבוד ביחד.
ההופעה הראשונה שלהם היתה בהייד פארק שבלונדון, מול 70 אלף צופים נלהבים, ואחריה הגיע סיבוב מצליח. ארבע שנים הם הופיעו יחד, עד שאניטה הודיעה לאחרונה שהיא (שוב) פורשת, לטובת קריירת סולו. בשבוע שעבר הודיעו טו אנלימיטד שאת אניטה תחליף זמרת צעירה העונה לשם קים ושדומה פלאים לאניטה בצעירותה. עד הסכסוך הבא.