פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "באקדמיה הישראלית לקולנוע אין אף חבר ערבי"

      "ג'נקשן 48" מועמד לחמישה פרסי אופיר, אבל לא בקטגוריית הסרט, ולכן לא יוכל לייצג את ישראל באוסקר. הבמאי אודי אלוני והכוכב תאמר נפאר יודעים את הסיבה: כי באקדמיה הישראלית, לטענתם, יש רק חברים יהודים

      "באקדמיה הישראלית לקולנוע אין אף חבר ערבי"

      שבוע וחצי לאחר שנחשף את מי בחרה האקדמיה הישראלית לקולנוע כמועמדים לפרסי אופיר, אנו נמצאים בעיצומו של שלב ההצבעות השני והאחרון: הפעם, המצביעים כבר בוחרים את הזוכים ואת הזוכות מתוך רשימת המועמדויות, ומטבע הדברים, הלחץ עולה, והמחלוקות והטענות מתחילות לצוף.

      בהקשר זה, יוצאים אודי אלוני, במאי "ג'נקשן 48", ותאמר נפאר, הכוכב שלה, במתקפה חריפה נגד האקדמיה הישראלית, בטענה כי התעלמו מן הדרמה, שעוסקת בסצנת ההיפ-הופ הפלסטינית בלוד, מסיבות גזעניות ולא קולנועיות.

      חברי האקדמיה העניקו לסרט לחמש מועמדויות, בהם בקטגוריית השחקן הראשי, הצילום והמוזיקה, אך לא באף אחת מן הקטגוריות שנחשבות המרכזיות והיוקרתיות ביותר. "ג'נקשן 48" לא מועמד לא לתסריט, לא לבימוי וגם לא בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, שהזוכה בה נהנה מן התגמול היוקרתי ביותר שיש לאופיר להציע: הזכות לייצג את ישראל באוסקר.

      בשיחה עם וואלה! תרבות טוענים כי השניים, כי הסיבה להדרה הזו היא שבאקדמיה הישראלית, בה חברים כאלף אנשי ונשות קולנוע מקומיים, אין אף חבר ערבי, וכי עם ובלי קשר לכך, המצביעים בה דוחים יצירה מסוגה של "ג'נקשן 48", המציגה לדבריהם את הנרטיב הפלסטיני. דחייה שבולטת במיוחד לאור ההצלחה של הסרט בעולם: בין השאר, הוא זכה בפרסים של טרייבקה ושל ברלין, נרכש להפצה בשלל טריטוריות וכיוצא בכך.

      "העניקו לנו מועמדויות בקטגוריות אסתטיות, למשל עיצוב אמנותי, אבל בכל מה שקשור לעלילה, לא קיבלנו כלום", אומר נפאר. "באקדמיה יש כ-900 שופטים יהודים ואין אף ערבי, אבל זה לא מפריע לאף אחד. תארו לעצמכם איך היו מגיבים אם לא היה באקדמיה אף אשה או אף מזרחי. לשמאל הציוני הישראלי יש בעיה. מקבלים אותנו כאמנים, אבל בלי הנרטיב הפלסטיני שלנו. זה עוד צעד של מחיקת זהות, עוד צעד של מחיקת נכבה. השמאלנים אוהבים לבוז לרגב ולבנט, אבל האמת שהמקרה הזה מזכיר לי את ההתנהלות שלהם ושל 'הצל', רק שכאן זה נעשה באופן דיפלומטי ביותר".

      ג'נקשן 48 (יח"צ)
      "זה התנהלות שמזכירה לי את 'הצל'". תאמר נפאר מתוך "ג'נקשן 48" (צילום: יח"צ)

      בתגובה לטענה של נאפר, אפשר לציין כי בכל זאת
      "ג'נקשן 48" זכה לכמות יפה של מועמדויות, שהרבה סרטים ישראלים עכשוויים שלא מציגים את הנרטיב הפלסטיני יכולים רק לקנא בה. אפשר גם להוסיף שהגזענות לכאורה של האקדמיה לא מנעה ממנה בעבר להעניק ב-2009 את פרס הסרט הטוב ביותר ל"עג'מי" של ירון שני וסכנדר קובטי, שכמחצית מן השחקנים בו היו ערבים, כמו גם מחצית מן הדיאלוגים ומחצית מן הכוח היצירתי שעמד מאחוריו, וגם לא עמדה בדרכו של נורמן עיסא, שזכה בשנה שעברה בפרס שחקן המשנה על הופעתו ב"מלחמת תשעים הדקות". כמו כן, הפייבוריט השנה לפרס נחשב "סופת חול" העוסק בנשים בדוויות, צוות השחקנים והשחקניות שלו על טהרת המגזר והוא גם דובר ערבית.

      בתגובה לכך, מכריז נפאר: "עד כמה נורמן עיסא לוקח את הפלסטיניות שלו ומקדם אותה? יש לו אג'נדה לא פוליטית. הוא ויתר על הזהות כדי שיקבלו אותו. ולגבי 'עג'מי' – זה לא סרט עם נרטיב פלסטיני. אין בו נכבה. זה סרט על שכונת פשע, בלי פוליטיקה. ב'סופת חול' יש ביקורת על הערבים ולא ביקורת מהערבים. אם ערבי כותב ביקורת על ערבי, אז מחבקים את זה. אם יהודי כותב ביקורת על כיבוש, אז מחבקים את זה. ואם ערבי כותב ביקורת על כיבוש, לא מקבלים את זה. גם סביב מוחמד בכרי בזמנו נוצר תוהו ובוהו ברגע שהתחבר לפלסטיניות שלו עם 'ג'נין ג'נין".

      אודי אלוני מוסיף על דבריו של נפאר ואומר: "נעשו השנה בארץ רק שני סרטים פלסטינים – 'ג'נקשן 48' ו'עניינים אישיים' הנפלא של מאהא חאג', שוויתר על המירוץ באקדמיה. אנחנו, לעומת זאת, החלטנו להמשיך את המשחק גם כשקלטנו שאין ערבים באקדמיה, ולכן אני לוקח עליי את כל האחריות.

      "איזה מסר העבירה האקדמיה? בעצם באו ואמרו לתאמר 'אתה שחקן ומוזיקאי נהדר, אבל אנחנו לא רוצים לנגוע בפוליטיקה. אנחנו מוכנים לתת לכם את שחקן השנה, מוזיקאי השנה, צלם השנה, ווטאבר. אבל הנרטיב לא יכול להיות. לקח לי זמן לקלוט כמה זה שערורייה. באקדמיה אומרים שהערבים יכולים להירשם, אבל עולה השאלה – איך לא נתתם את המרחב שבו ערבי ירגיש בבית? איך נוצר מצב שאף ערבי לא רוצה להירשם אצלנו?

      "אם, למשל, חמישית מחברי האקדמיה היו ערבים, לבטח היינו מוצאים עצמנו מועמדים בקטגוריות הסרט, אבל אנחנו זה לא השאלה", הוא מוסיף. "הבעיה היא שיש בארץ ניסיון להפריד בין הפוליטי לאמנותי, כאילו שהם אויבים אחד לשני. כאילו אלף יהודים אמרו לעצמם – אנחנו לא מקבלים את זה שהסרט ייצג אותנו בעולם. אני הייתי מת לייצג גם את פלסטין אם הייתי יכול. אני לא מתבייש, אני אדם פוליטי, והאהבה שלי לפלסטינים ולישראלים היא אותה האהבה".

      אודי אלוני (ראובן קסטרו)
      "הייתי מת לייצג את פלסטין". אודי אלוני (צילום: ראובן קסטרו)

      בתגובה לדברים, יו"ר האקדמיה מוש דנון לא מכחיש ולא מאשר את הטענה כי אין באקדמיה חברים ערבים. "שמעתי את השמועה הזו, אבל היא אף פעם לא נבדקה", אמר לוואלה! תרבות. "באותה מידה, אף פעם לא בדקנו כמה מחברי האקדמיה הם הומואים, לסביות, פולנים או עירקים. כל מי שרוצה להתקבל מגיש בקשה ובקשתו נמדדת על פי קריטריונים מקצועיים בלבד. הקריטריונים ידועים לכל. מעולם לא הגיעה אלי תלונה על אישור או אי אישור חבר בשל דתו, אמונתו ומוצאו. אני פתוח לשמוע כל טענה ומוכן בחפץ לב לחפש פתרונות בכל נושא ועניין. העיקר שהאקדמיה תייצג ככל האפשר את המגוון האנושי, המקצועי, המגדרי והתרבותי הקיים בתעשייה שלנו, והכל כמובן תחת הקריטריונים המקצועיים של ועדת הקבלה".

      בתגובה לתגובה, אמר אלוני: "מוש דנון הוא אדם נפלא וחבר, הוא גם הפיק את 'עג'מי' שפתח לנו את הדרך, אבל יש הבדל עקרוני בתפיסה שלנו. בתור יהודים פריבילגים, האחריות והחובה שלנו היא לתת תחושה לפלסטיני אזרח ישראל שתעשיית הקולנוע שלנו היא הבית שלו. אני חושש שבגלל התלות הכספית בממשל ימני, נוח לנו להציג את הפלסטיני כישות א-פוליטית ולחבק רק סרטים עם נרטיבים לא פלסטינים, שלא מאיימים על האידיאולוגיה ועל התקציבים של הממשלה. ברור לי שאף אדם באקדמיה לא גזעני במודע, אבל התפיסה הרווחת במדינה הזו גזענית והיא משפיעה עליהם באופן לא מודע".

      למרות הכל, סיים אלוני את דבריו עם שבב של פייסנות ואופטימיות – "התחרו בנו השנה סרטים מדהימים, וייתכן כי אובייקטיבית, לחלק מהם הגיע לנצח אותנו. חוץ מזה, בכל זאת כן העניקו לתאמר מועמדויות, כשחקן ומוזיקאי, ואולי הבחירה הזו היא לא הכחשה אלא כן התחלה חדשה".

      גורם בתעשיית הקולנוע הישראלי הגיב על דבריו של אלוני באופן חריף בהרבה מזה של דנון. "בחודש שנשאר עד הטקס, צריך להוסיף את קטגוריית הבכיינות, וכאן הנרטיב הפלסטיני כבר לא ימנע ממנו ומנפאר לקחת את הפרס בקלות", הוא אומר. "ברמה התיאורטית, כל מה שאלוני אומר אולי נכון, אבל במקרה המסוים הזה, חייבים להודות כי האיכות הקולנועית של 'ג'נקשן 48' לא מדגדגת אף אחד מחמשת הסרטים שכן זכו לקבל מועמדות"

      "אני מבין שאלוני מתוסכל מכך שמנעו ממנו את האפשרות התיאורטית להתחרות על האוסקר, אבל הוא דווקא צריך לשמוח בחלקו ולהגיד תודה על חמש המועמדויות שכן הוענקו לו, כי הן מעל ומעבר. קשה שלא לחשוד, שמא הוא בוכה עכשיו כדי להפעיל לחץ על חברי האקדמיה שיצביעו לו באותן קטגוריות בהם סרטו בכל זאת מועמד. מדהים איך אדם שמציג את עצמו כפילוסוף לוחם צדק, מתגלה כלא יותר מרודף כבוד סדרתי".

      על הדברים הללו ביקש אלוני להגיב באומרו כי "אותו גורם עונה לו בטקסט אנונימי ורווי שנאה. במקום לומר שזה שאין פלסטינים אזרחי המדינה באקדמיה לקולנוע זה דבר חמור הטעון תיקון, או לפחות להגיב לטיעון לגופו של עניין, הוא משתלח בתאמר ובי אישית ומנסה להמעיט מההצלחה הענקית של הסרט בעולם.

      "כמו שאמרתי, אין מדובר באיכות הסרט. ייתכן שסרטים אחרים טובים משלנו. ברור גם שהדברים של תאמר, המשתלח באקדמיה, רק יכולים לפגוע בסיכויו לזכות ולא לעזור לו. תאמר ואני אנשים פוליטיים ולוחמים הרואים אמנות ופוליטיקה קשורים זה לזה, וכשפנו אלינו בעניין, הגבנו אך ורק על שיכפול אידאולוגית הימין בתוך קבוצה הרואה את עצמה ליברלית; קבוצה המפחדת מהנרטיב הפלסטיני שאינו עובר דרך הפילטר של המבט היהודי. התנהלותו ההיסטרית של המשמיץ האנונימי מוכיחה כאלף עדים את הטיעון שלנו".
      "