פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יובל ינאי: "תיאטרון הוא אמנות שנחשבת מיושנת, אבל היא לא"

      "זה ששחקן עושה את זה עכשיו חי מולך, אין לזה תחליף, זה כמו ללכת להופעה", אומר ינאי, שבימים אלה משחק בהצגה "בזעיר אנפין", ומספר בנוסף על הניתוח שכמעט גרם לו לפספס את ההצגה, על האופן שבו אביו משתקף בדמות שהוא מגלם ועל החיים הקשים שעושים למירי רגב. ריאיון

      יובל ינאי (יח"צ , סרגיי פישבך)
      מלא עזוז. יובל ינאי בתפקיד יוס, "בזעיר אנפין" (צילום: סרגיי פישבך)

      בדיוק בזמן לסוף הקיץ עולה בתיאטרון גשר ההצגה "בזעיר אנפין", המבוססת על ספרו של ירמי פינקוס ומספרת על הקיץ האחרון של שנות ה-80 דרך העיניים של שתי משפחות שקשורות זו בזו. ציפי (המכונה ציפ צינמן) ודבורה (המכונה דבוש) זלצמן הן שתיים מבין שלוש אחיות שמתגוררות בצפון הישן של תל אביב. על אף היותן קרובות ואוהבות, ציפ ודבוש הן תמונת מראה אחת של השנייה; לאחר מות אמן ירשה דבוש את הפרפומריה הכושלת שלה ואת אחותן הקטנה בינה הסובלת מפיגור שכלי, בשעה שציפ הכריזמתית והחריפה נישאה ליוס - מכולתן גס, ממולח וחדור מטרה שאותו מגלם יובל ינאי.

      ינאי, בוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין וחבר בלהקת השחקנים של גשר כבר עשר שנים, מתורגל בגילום דמויות קומיות. בין התפקידים שעמם הוא מזוהה יותר מכל נציין את מאדאם פאצ'ה בקומדיה של פירנדלו, "שש נפשות מחפשות מחבר", עליו היה מועמד לפרס השחקן המבטיח בשנת 2010; וכמובן דמותו של יובל בר-און ב"משפחה לא בוחרים", הגרסה הישראלית ל"כולם אוהבים את ריימונד". לכן לא מפתיע שדווקא ינאי נבחר לגלם את יוס, המכולתן הדומיננטי ומלא העזוז.

      יובל ינאי, בזעיר אנפין (יח"צ , רדי רובינשטיין)
      ינאי בריא מימין, "בזעיר אנפין" (צילום: רדי רובינשטיין)

      תחילת החזרות, לעומת זאת, נפתחה בטון פחות מצחיק ויותר מפתיע: שינאי נאלץ לעבור ניתוח שממנו לא החלים היטב ובגופו התפתח זיהום. "עבדנו על זה חודשיים וחצי, מתוכם נעדרתי לשלושה שבועות", מספר ינאי. "אמרו לי 'תוך שבוע אתה תהיה סבבה'. אמרתי טוב, מה זה שבוע? אחרי שבוע חזרתי צולע מת. ארז (דריגס. הבמאי ושותף בעיבוד שלמד יחד עם ינאי. ט"ק) אמר לי, 'אתה בכלל פנוי?'. אחרי עוד שבוע זה נהיה יותר גרוע. בלילה עלה לי חום ואמרתי טוב משהו פה לא סבבה. הלכתי לבית חולים ואמרו לי, 'טוב, אנחנו רוצים לנתח אותך, יש לך זיהום משוגע'. אמרתי 'אין מצב לעוד ניתוח, תעשו משהו אחר'. קיבלתי אנטיביוטיקה לווריד של חיות, סוסים. שקי אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום".

      אך בתיאטרון כמו בתיאטרון, ההצגה חייבת להימשך למרות הרגע הדרמטי הזה, ו"בזעיר אנפין" עלתה ביולי כמתוכנן עם יובל/יוס בריא, שבמקביל לעלייתו לבמה מצטלם בימים אלה ערב ערב לגרסה האמריקאית לסדרת הילדים "החממה" עבור נטפליקס. "היה קיץ עמוס אבל אני לא מתלונן. שאלה יהיו הצרות שלי", אומר ינאי המרוצה, שלאורך כל השיחה נמנע מלהביע ביקורת או להתלונן אפילו אחרי ששרד את החופש הגדול עם שני ילדים קטנים בני 3 ו-15 חודשים.

      איך היה? כמו משפחת צינמן וזלצמן ביליתם בשפיים?

      "לא עשינו הרבה. בגלל שהצטלמתי כל הקיץ אז לא ממש יכולנו לנסוע. נסענו כמה ימים לצפון, היה על הכיפאק ואת יודעת, ילדים. ים, מזגן, פעילויות. הכל סבבה. הכל מעולה. וזה כיף! אסור לשכוח את זה. גם התלונות האלה זה קשקוש פייסבוקי. להגיד משפט אחד ולשחק אותה. זה קשה אבל סבבה".

      אתה ואשתך, מיכל שטמלר, שניכם שחקנים. איך זה להיות הורים בתעשייה?

      "איך זה להיות שני עורכי דין? איך זה להיות עורך דין ושחקן? איך זה להיות רופא ושרברב? זה קשקוש מוחלט. שני בני אדם. המקצוע שלך לא אומר עליך כלום כל עוד אתה לא מביא את זה הביתה וזה החוק בבית. לא מביאים את זה הביתה".

      המשפחות בהצגה אינן מסוגלות להפריד בין העבודה והבית לעולם. אפילו ברמת התפאורה - שלט הרחוב נמצא בתוך סלון ביתם של משפחת זלצמן, והמכולת, הפרפומריה ואפילו פארק המים שפיים כולם קמים באותו החלל, דבר שמערער על החציצה בין פנים הבית והעולם שבחוץ.

      וגם כדי לבנות את הדמות שלו על הבמה, יובל ינאי מביא את הבית אל העבודה. במהלך הריאיון הוא חושף שדמותו של יוס מבוססת על האבא הפרטי שלו. "יוס מאוד שונה מאבא שלי, אבל יש השקה מאוד גדולה מבחינתי. בסופו של דבר אתה משחק אנשים שאתה מכיר", אומר ינאי. "הטקסטים של יוס נורא גסים. לא קשובים. דורסניים. אבא שלי הוא אחד האנשים הכי טובים שאני מכיר בעולם, הוא לב טהור. הוא איש מהמם בעיניי. אבל גם כשאבא שלי רוצה שמשהו יקרה, לפעמים כמו כל בנאדם הוא קצת אומר דברים לא יפים באותו רגע, או יושב על נקודות כואבות בשביל לעשות לך טוב".

      במחזה מלווה קהל הצופים את המשפחה לאורכו של קיץ שבו מחליטות שתי האחיות "לשבור את התבנית" ואת השגרה המעיקה של היום יום ולנסוע לזייפלד - אתר נופש באוסטריה אליו נוסעים בני הזוג צינמן כל שנה כדי לפוש. כיצד יצטרפו דבוש ובעלה שרגא חסרי הממון, והאם האחות בינה תצטרף אליהם? על הבמה מתנהלים ויכוחים ערים בנושא.

      היו רגעים שדווקא התפלק ליוס שהוא כן יצא רגיש. כאילו קר רוח.

      "זה נכון, כי בסופו של דבר אשתו ציפ היא הברדק הגדול. זה ששניהם מצאו אחד את השני זה אסון", צוחק ינאי. "לי היה מאוד חשוב למצוא את הרגש הזה של יוס. לראות איפה הוא הבנאדם. הוא שעה מדבר על זייפלד, וכשהוא קולט שפגע בדבוש הוא מתנצל. When push comes to shove, תסמוך על יוס. יוס יסדר את זה. גם באופן הרגשי. ציפ תישאר עם זה עד הסוף. יוס יגיד סליחה".

      ירמי פינקוס עצמו ראה את ההצגה?

      "בטח! הוא הביא את כל המשפחה. הוא הביא את יוס. הוא הביא את צ'וצ'ה. פגשנו את כולם".

      ואיך היתה האינטראקציה?

      "הם ממש לא דומים למה שאנחנו עשינו (צוחק). הם הרבה יותר חמודים".

      יובל ינאי, בזעיר אנפין (יח"צ , אורן בירן)
      האנשים האמיתיים הרבה חמודים בהרבה מהדמויות המבוססות עליהם. צוות ההצגה "בזעיר אנפין" (צילום: אורן בירן)

      "בקיץ האחרון של שנות ה-80 ינאי עצמו היה בקנדה, אליה עבר עם הוריו בגיל חודשיים. המשפחה חזרה לרמת השרון רק כשינאי היה בן 12, בדיוק בזמן למלחמת המפרץ. "זה היה אסון מבחינתי. כל מה שידעתי על מלחמה זה מה שאתה רואה בטלוויזיה. באים הביתה פוגעים לך במשפחה. אם אתה מצליח לחיות בתוך הקיר סבבה ואם אתה מצליח לכתוב יומן אנה פרנק אז הכל יהיה בסדר. אם לא, אתה מת במלחמה. בכיתי כל פעם שהיתה אזעקה כי חשבתי שכל רגע הולכים לבוא ולקחת את כל המשפחה. זה לא היה ככה. מהר מאוד נרגענו והמעבר לארץ זה הדבר הכי מדהים שיש. לא הייתי משנה כלום".

      דווקא בשנה שבה אנשי תרבות ויוצרים לא ממהרים לחלוק את אהבתם למדינה, ינאי תופס את הקו הציוני. "אני מת על הארץ. זה מקום מדהים לגדול בו בעיניי. יש משהו בישראליות שאני יותר מחובר אליו מהקנדיות, נראה לי". כשאני שואלת לגבי מדיניות הנאמנות בתרבות של השרה רגב והתבטאויות של אמנים כמו ענת וקסמן בראשית השנה כנגד ה"ישראלי המכוער", משיב ינאי כי הוא אינו מעוניין להביע דעה בעניין הזה. "פוליטיקה מקומה לא באמנות", הוא אומר. "ואני לא איזה שמאלן גדול, זה לא קשור לשמאל וימין אלא לערכים שאתה מאמין בהם. יש פשוט איזה בלבול היום. זה מה שקורה כשעושים אייטם. כל כך קל היום לעשות אייטם באינטרנט. כל כך קל היום להיות בחדשות. פליטת פה אחת יעשו לך לינץ' בשניה ורבע".

      אבל זו לא המהות של תיאטרון, לבקר?

      "מה זה אומר? אם את הולכת למקור של תיאטרון את מגיעה לטקס חינוכי דתי. יש מקום לבקר. כולם עשו את זה. אבל עוד פעם - הכל נורא גדול היום. עושים הרבה עניינים מכלום. גם אמנים טועים, זה שכל אחד נוח לו מהר לפתוח את הפה על שרת התרבות. אני לא מסכים עם כל דבר שהיא אומרת או עושה, אבל זה שהספידו אותה עוד לפני שנכנסה לתפקיד זה גם לא משהו, זה נגד אותה סבלנות שאתה מטיף לה. צריך להיזהר מזה לא בגלל מה שיקרה. אני אגיד משהו וזה יעלם תוך מינימום זמן וזהו. זה לא משנה, הכל היום לא באמת משנה. עושים לייק ושר והפיד משתנה וזה מה שקורה לנו היום לתרבות.

      "זה היופי של התיאטרון - זה חי. אין לזה תחליף. סרט אתה יכול לראות בבית. תיאטרון לא. זו אמנות שנחשבת מיושנת אבל היא לא. זה ששחקן עושה את זה עכשיו חי מולך, אין לזה תחליף, זה כמו ללכת להופעה. אתה יכול לשמוע את המוזיקה באייטונז אבל הופעה זה הדבר. יש סכנה. זה יכול לא להיות טוב. משהו רע יכול לקרות. יכולה להיות תקלה. הסאונד ייפול. שחקן ישבור את הרגל".