"לא ניקח חלק בליבוי היצרים": אסתי זקהיים בטור מיוחד בעקבות סערת פרסי אופיר

(בסרטון: השחקן רועי אסף מתפרץ לבמה בעת נאומה של השרה מירי רגב)

מיום שישי בבוקר, עשרות כלי תקשורת פנו אלי לשמוע מהי תגובתי על המהומה בטקס פרסי אופיר, על הפארסה האיומה שהיתה, שלא היה צריך להיות נביא כדי לצפות לה. כראש ארגון האמנים הגדול בישראל, תחילה לא רציתי להתייחס למהומה, להמשיך את מלחמת הבוץ הזו. לא רציתי לתת לסיפור הזה עוד תשומת לב, להמשיך את הליבוי והקיטוב ואם לומר את האמת צפיתי מראש כי דבר כזה עלול לקרות, אפילו כתבתי על כך פוסט לפני הטקס.

אבל נראה כי לא אוכל לשתוק עוד, זה לא חדש כי יש חילוקי דעות בין השרה מירי רגב לבין אנשי ונשות התרבות הישראלים, וחילוקי דעות זה דבר מבורך בעיני. אבל דווקא בטקס שכולו חגיגה של יצירה, כשפעם בשנה חוגגים היוצרים את היבול השנתי של סרטי הקולנוע העלילתי, הקצר והדוקומנטרי - פעם בשנה שבה שמים את הקושי היומיומי ומלחמת ההישרדות בצד, ושמחים ביבול, שהשנה היה בין המשובחים והמגוונים. טקס שאינו פוליטי אלא באמת חגיגה לכל האיגודים המקצועיים, המפיקים, הבמאים, השחקנים, התסריטאים, העורכים, הצלמים וכל האנשים הטכניים - דווקא את הטקס הזה לחרב?

דווקא בטקס שכל כולו היה צבוע בצבעי קבלת האחר, טקס שבו הסרטים דיברו בכל מגוון הקולות השונים של החברה הישראלית, שהזוכים בטקס היו מכל הקשת החברתית, מזרחים ואשכנזים, חילונים ודתיים, ערבים ויהודים והסרט הזוכה, "סופת חול", על הקהילה הבדואית, מייצג עד כמה הטקס הזה דווקא מתקדם, מקבל את האחר, השונה. עצוב לי לראות שדווקא בטקס שכל כך ביטא את השונה בחברה, שלקחו בו חלק כל הצדדים החברתיים והפוליטיים, דווקא כאן ראתה השרה את המקום להאשים את אנשי התרבות בחוסר קבלת האחר, זה אפילו על סף האירוני.

חשוב להבין, יצירה ישראלית תמיד תהיה, היא תמיד תבחן את הגבולות החברתיים, לא משנה כמה ביקורת וניסיון להשתיק יהיו, תמיד יהיה מישהו או מישהי שתבחן את הגבולות. מאחורי היצירה הישראלית עומדים בני אדם, בעלי דעות שונות וזוויות ראייה שונות שלא חייבים להתאים עם כולם, וזה בסדר גמור, עלינו כחברה ללמוד לקבל גם את הביקורת, גם אם היא אינה חלק מן הזרם הפוליטי אליו אנחנו משתייכים.

אמי חברת מרכז הליכוד, בעלי הוא אדם דתי ואני פעילת מר"צ, למדתי על בשרי להתפשר ולכבד את האחר ולכן כל חיי פעלתי למען קבלת השונה בחברה ובתרבות הישראלית ולקידום היצירה העצמאית (ולדעתי פריפריה היא לא רק מיקום פיזי, הפרינג' הוא פריפריה בתל אביב, מבחינת תקציבים ויצירה שלא במיינסטרים המפונק).

אני חייבת לומר כי גם אם יש צדק בחלק מדבריה של השרה, אני חושבת שהדרך ושהצורה שבה היא מביעה את דעותיה התוקפניות אינן נכונות. אני לא חושבת שאנחנו שונות כל כך בתפיסה שלנו על כך שצריך לתת קול לכל מיעוט וכל אדם ולכל דעה בתרבות, אבל בפועל מאז שנכנסה לתפקיד, למרות כל האמירות וההבטחות על השינויים, לא בוצע שום שינוי אמיתי. לא הגבלת קדנציות לראשי מוסדות תרבות, לא צעדים להגנה על האומן הבודד והמוחלש, לא פתיחת מוסדות יוצרים תרבות בפריפריה, כל שנעשה הוא שינויים בתקנות המשרד. שינוי כזה או אחר של תקנה כזו או אחרת לא יבילו לשינוי התרבותי שכולנו מעוניינים ומצפים לו.

אם השרה באמת מעוניינת לעשות שינוי אמיתי, אנו בשח"ם, כארגון האמנים הגדול בישראל, נהיה שותפיה המלאים, בשינוי התקציב וחלוקת העוגה, בהגנה על האמן הבודד והמוחלש ובהגבלת קדנציות למנהלים אומנותיים במוסדות תרבות, אנחנו יותר מנשמח ללחום לצדה בצעדים הללו. אבל לצערי השינויים הללו כמה שהם מבורכים, כרגע לא מקודמים בשום צורה שהיא.

הכדור היה ועדיין נמצא בידיים של השרה, אם היא מעוניינת לצבור הון פוליטי על חשבון אנשי התרבות והתרבות הישראלית, היא יכולה להמשיך בצעקות ובליבוי השנאה. אבל אנחנו לא ניקח חלק בליבוי היצרים הזה ולא נגיב עוד. הצהרות בתקשורת ונאומים שמציתים אש וקורעים את החברה הישראלית אולי יעזרו לשרת התרבות אישית אבל לא יקדמו את החברה ואת התרבות למקום טוב יותר ומקבל יותר. אבל אם השרה באמת מעוניינת לעשות את השינוי אנחנו בשח"ם נשמח לשתף איתה פעולה.

אסתי זקהיים היא יושבת ראש שח"ם ארגון האמנים הגדול בישראל, בו חברים יותר מ- 2,200 שחקנים ושחקניות.