פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שח"ם לרשות השנייה: אל תכירו בתוכנית "הפרלמנט" כדרמה

      "אישור 'הפרלמנט' לז'אנר הדרמה יוביל לפחות דרמות על מסך הטלוויזיה, ויפגע בציבור שיקבל תוכן פחות מגוון", נטען במכתב שנשלח משח"ם לרשות השנייה. אסף הראל, מיוצרי הסדרה: "מאוכזב מהחברים שלי באיגודי היוצרים. ההגדרות היום לדרמה הפכו לחותמת גומי לטלויזיה רעה"

      שח"ם לרשות השנייה: אל תכירו בתוכנית "הפרלמנט" כדרמה

      (בסרטון: קטע מ"הפרלמנט" עם הדמויות אירנה, שגילמה ליאת הר לב, ושאולי, שגילם אסי כהן)


      שח"ם (ארגון השחקנים) העביר היום (רביעי) מכתב למועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ובו הוא קורא לה שלא לאשר את התוכנית "הפרלמנט" כז'אנר דרמה ("סוגה עילית"). המכתב, שהגיע לידי וואלה! תרבות, נשלח מיו"ר שח"ם, אסתי זקהיים, ומנכ"ל הארגון, אורי רשטיק, לאווה מדיזבוז', יו"ר מועצת הרשות השנייה. כך נכתב בו:

      "תוכנית המערכונים 'הפרלמנט' של הזכיינית 'קשת' היא תוכנית המבוססת על התוכנית 'ארץ נהדרת'. 'הפרלמנט' מבוססת על דמויות קומיות, מן המערכונים של התוכנית 'ארץ נהדרת', משתמשת באלמנטים של תכניות דרמה, אך אינה יכולה להיכלל לז'אנר זה מהסיבות הבאות:

      "1. התפתחות הדמויות: דמויות בתוכניות דרמה עוברות תהליך לכל אורך העונה או העונות. הדמות עוברת שינויים בעקבות הסיפור והצופה לומד להכיר את הדמות, להזדהות איתה ולקבל את השינויים אותה היא עוברת בהתאם לתסריט ולסיפור הקיים בסדרה. בתוכניות מערכונים בדומה לתוכנית 'הפרלמנט' הדמות אינה משתנה ומתבססת על אותם אלמנטים קומיים. הצופה אשר מכיר את הדמות מכיר גם כן את האלמנטים הקומיים בהם משתמשת הסדרה ומצפה להם, ובכך מגביר את האלמנט הקומי".

      הפרלמנט (יח"צ , רונן אקרמן)
      שתי עונותיה של "הפרלמנט" לא הוכרו על ידי הרשות השנייה כדרמה אלא כ"תוכנית מיוחדת". האם ההגדרה תשתנה? (צילום: רונן אקרמן, יח"צ)

      "2. קשר סיבתי: בכל פרק בתוכנית דרמה ישנו קשר סיבתי בין סצנה לסצנה, כאשר כל אלמנט בסדרה בנוי על ההיסטוריה של הפרק והפרקים הקודמים. הצופה מתקדם יחד עם הסדרה ומכיר את ההיסטוריה של הסדרה. בסדרת מערכונים כמו 'הפרלמנט' כל סצנה עומדת בפני עצמה".

      "3. תהליך רגשי: מטרת תוכניות הדרמה להעביר את הצופה בתהליך רגשי בהתאם לתוכן הסיפורי המועבר בפרק או בפרקים במהלך העונה של הסדרה. ההזדהות עם הדמויות מאפשרת לצופה לעבור תהליכים רגשיים רבים, אשר הצופה משליך אותם גם על חייו. בסדרות מערכונים, ההליך הרגשי פחות מורכב, כאשר הרגש העיקרי אותו מעוניינים להעביר לצופה הינו רגש קומי לאורך כל הפרק, אין תהליך רגשי מורכב והצופה מודע לכך ומקבל זאת".

      "מעבר לחוסר ההתאמה של תוכנית 'הפרלמנט' לז'אנר הדרמה",הוסיפו וכתבו זקהיים ורשטיק במכתבם לרשות, "קיים אלמנט נוסף והוא השקעות הזכייניות ובעלות הרישיון בתוכן. אישור 'הפרלמנט' יאפשר אישורן של תוכניות מערכונים רבות נוספות, דבר אשר יגרור השקעה מופחתת של הזכייניות ובעלות הרישיון בז'אנר הדרמה. לזכייניות ולבעלות הרישיון קיים אינטרס להשקיע כמה שפחות בתוכניות דרמה, שלרוב עלותם יקרה יותר מאשר תוכניות מערכונים. אישור 'הפרלמנט' לז'אנר הדרמה יוביל לפחות דרמות על מסך הטלוויזיה, ויפגע בציבור שיקבל תוכן פחות מגוון. אנו קוראים לחברי הוועדה לשלול את אישור 'הפרלמנט' לז'אנר הדרמה ולהבהיר לזכייניות ולבעלות הרישיון כי הן מחויבות להשקיע בדרמות ולא לחסוך כסף על חשבון הציבור הישראלי".

      בשתי עונותיה הקודמות של הסדרה, ששודרו ב-2012 וב-2014, "הפרלמנט" לא הוכרה כדרמה, אולם היא הוכרה כסוגה עילית תחת הקטגוריה "תוכנית מיוחדת".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אסתי זקהיים, יו"ר שח"ם: "בסדרות מערכונים, ההליך הרגשי פחות מורכב" (צילום יח"צ)

      קשת סרבה להגיב. אסף הראל, במאי ואחד הכותבים של הפרלמנט, מסר בתגובה: "לא פשוט לי להגיד את זה, אבל אני מאוכזב מהחברים שלי באיגודי היוצרים, שהחליטו להתנגד להכרה בפרלמנט כסדרת דרמה. ואני אסביר לכם למה. מאחורי השאלה אם זאת דרמה או תכנית מערכונים, מסתתר עולם שלם של תכנים שהזכיינים מחוייבים על פי חוק לעשות, תכנים 'איכותיים', לא בידוריים, שמוגדרים במדויק בעשרות סעיפים".

      "רק שההגדרות האלו נכתבו מזמן. אני יודע את זה, כי הייתי חלק מהאנשים שכתבו אותן בזמנו. פעם חשבנו שככה מגדירים סדרה איכותית, עלילות מתחברות, רצף עלילתי, לא חשבנו שפתאום יבואו סדרות כמו הממלכה הקטנה, לואי, פורטלנדיה, שיעשו את זה אחרת לגמרי ועדיין יהיו איכותיות הרבה יותר מכל סדרה קלישאתית. כי היצירה היא אלסטית, מתקדמת ומשתנה. וחוקים לא".

      "אז לפי הפרמטרים של היום, הפרלמנט היא לא סוגה עילית, לא תכנית שצריך לעודד את הזכיין לעשות עוד ממנה, והכרה בה 'תפגע בציבור שיקבל פחות תוכן מגוון'. לעומת זאת 50 פרקים של 'נשואים פלוס' או 'סברי מרנן' הם סדרות איכותיות ואותן כן צריך לעודד. וזה מבאס. היו מערכונים בפרלמנט שהתחלנו עם דרפט של 40 עמודים. נסענו לצלם את אמציה בפולין לפרק שלם, יומיים צילום, הקאט הראשוני עמד על 36 דקות – ובסוף החלטנו לערוך ממנו קטע קצר של 6 דקות. למה? כי זה עבד יותר טוב. בשום נקודה קשת לא התערבו ולא אמרו, אבל אם תחברו את המערכונים זה יהיה סדרה, אם תעשו את העלילה ארוכה נקבל סוגה עילית. קיבלנו חופש יצירתי מלא והיינו בטוחים שאיגודי היוצרים למיניהם יבינו שכאשר זכיין מעניק תקציבים מאוד מכובדים וחופש יצירתי מלא - צריך לעודד את זה. ולא לשלוח מכתבים לרשות השנייה. טעינו".

      "חברים", הוסיף הראל, "הגיע הזמן לעדכן את החוקים, לפתוח את הראש, להבין שהזמנים השתנו, ולא להיאחז בהגדרות ארכאיות של 'התפתחות מפרק לפרק'. המטרה של ההגדרות שלנו היתה לייצר טלויזיה טובה. היום הן הפכו לחותמת גומי לטלויזיה רעה".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      "הפורמט הקלאסי הפך למיושן ולא רלוונטי, עם כל הכבוד ל'סברי מרנן' ו'משפחה לא בוחרים'". אסף הראל, מיוצרי "הפרלמנט" (צילום יח"צ)

      מוקדם יותר פרסמנו מכתב שהגיע לידי וואלה! תרבות, שכתב הראל לרשות השנייה, אחרי העונה הראשונה של "הפרלמנט", ובו כתב בין השאר: "ברצוני להתייחס לקביעתכם כי הפרלמנט אינה עומדת בקריטריונים המגדירים 'סדרת דרמה'. כידוע לכם, הקומדיה המודרנית עברה ועוברת תהפוכות רבות בעשורים האחרונים, כאשר פורמטים רבים מגדירים מחדש את הז'אנר, מפרקים את המודל הקלאסי ובונים אותו מחדש בשלל צורות. המודל הבסיסי לפיו נבנו 'איי לאב לוסי', 'חופשי על הבר', 'חברים', 'קרובים קרובים' ואפילו 'סברי מרנן' היה זהה: עלילה מרכזית, לוקיישנים מעטים וחוזרים (אולפן) כשבבסיסם עומדים הגיבורים הקבועים בשלל קונפליקטים משעשעים. בשלב המתקדם יותר - הסיטקום המשודרג - הכיל כל פרק שלוש עלילות במקביל, שיכולות להתכתב או לא להתכתב אחת עם השנייה. כזה הוא הפורמט של 'סיינפלד', 'משפחה מודרנית' וכיו"ב".

      "ברצוני לערוך השוואה קצרה", הוסיף הראל. "פרק ממוצע של סיינפלד עומד על 24 דקות. קטעי הסטנדאפ של הגיבור אורכים כשתי דקות, ומכיוון שתמיד יהיו שם 3 עלילות כל עלילה מקבלת בערך 7 דקות. ברוב הפרקים הגיבורים יושבים בדיינר המקומי, באחת מהעלילות נפגוש את דמויות המשנה הקבועות, והסיום תמיד יהיה מפתיע. כעת אני בוחן פרק של הפרלמנט (פרק 3 למשל): הגיבורים נפגשים בבית הקפה הקבוע שלהם ואמציה מגלה שאשתו בוגדת בו (6 דקות). שאולי חוזר הביתה ושם פוגש את השכן הקבוע שלו (ע"ע ניומן – 7 דקות), בלילה אירנה מגלה ששאולי מנסה לצלם את הסקס שלהם (5 דקות) ואמציה נוסע לטיול שורשים בפולין ו'סוגר מעגל' עם הזקנה הפולניה אתה גדל ועם נורית שנשארה בארץ (6 דקות). התקציר הזה היה יכול להיות בקלות תקציר של פרק בסיטקום קלאסי. כל מה שהשתנה הוא הצורה ולא התוכן. כל סדרה חייבת למצוא את הכלים המקוריים והייחודיים שלה. 'סיינפלד' הכניס את קטעי הסטנדאפ, 'משפחה בהפרעה' הכניסה את קולו של המספר (רון הווארד), 'המשרד' ו'משפחה מודרנית' הכניסה ראיונות עם הדמויות. אז בפרק של הפרלמנט יש בממוצע 4-5 סיפורים ולא 3, ובמקום שהעריכה תהיה מקבילה בין הסצנות כל סיפור מתחיל ונגמר ומופרד בכותרת, בדיוק כשם שהסצנות ב'פרייזר' הופרדו בציטוטים".

      "(...) ובנימה אישית, אני מאמין שהפורמט הקלאסי הפך למיושן ולא רלוונטי (עם כל הכבוד ל'סברי מרנן' ו'משפחה לא בוחרים'). הקומדיה היום הרבה יותר מתפתחת, מפתיעה וקצבית. כיוון שהיה לנו חשוב לחדש, בחרנו לא לשמור על לוקיישנים קבועים (מאילוצי הפקה), לא להתחייב למבנה קבוע ולקלישאות סגנוניות – אבל כן לשמור על המהות: גיבורים קבועים שחוזרים מדי שבוע בשלל סיטואציות קומיות. מקווה שהרצון לחדש לא יהיה לנו לרועץ".

      (עדכון אחרון: 27.10, 9:40)