(בסרטון: הטריילר של "The Human Centipede" )
היום (שני) יחגגו בצפון אמריקה וגם קצת בארץ את ליל כל הקדושים, ולכבוד זאת, הנה מהדורה חגיגית במיוחד של מצעד הנבלים המוצלחים בתולדות סרטי האימה, והפעם עם העשירייה הראשונה, כולל המנצח הגדול כמובן.
רגע לפני שנכה בתופים ונסיר את הלוט, רק נזכיר פעם אחרונה את הקריטריונים לבחירות. הם מעטים ופשוטים - אך גם בלתי מתפשרים:
קריטריון מספר אחד: הנבל חייב להיות מסרט אימה. זר פרחים בצירוף התנצלות נשלח לדארת' ויידר, האנס גרובר ורבים וטובים אחרים. אתם מצטיינים, אך לא בבית ספרנו.
קריטריון מספר שניים: הנבל חייב להיות בדיוני. המציאות ברוב המקרים אכזרית הרבה יותר מהדמיון. ניתן היה למלא את הדירוג בעיבודים קולנועיים למעלליהם של אדולף היטלר, ג'פרי דאהמר ושאר רוצחי המונים. זה יהיה קל מדי ובעיקר יסתור את מטרתה של הרשימה.
והקריטריון האחרון: הנבל חייב להיות אנושי. זהו הסעיף שיגרור זעקות שבר בסגנון "אפליה!" אך מה לעשות: נבל בשר ודם תמיד יהיה מפחיד וממשי יותר מכל מפלצת שלא באמת מסתובבת בינינו. בכל מה שנוגע לחיות קטלניות ומציאותיות לחלוטין, הן לא נחשבות מכיוון שממילא אין ביכולתן להביע רשעות ואכזריות. מובן כי עצם קיומו של הקריטריון האחרון, פוסל יצורים דוגמת חייזרים, זומבים ,שדים, רוחות, ערפדים, כרישים וכדומה. מטחי כבוד נורים לכבודם של פרדי קרוגר, מלתעות, צ'אקי ודרקולה, ועכשיו אפשר להתחיל.
10. אילסה, "Ilsa: She Wolf of The SS", קנדה/ארה"ב (1975). במאי: דון אדמונדס
מין: נ.
מקצוע: מפקדת מחנה עבודה נאצי.
תחביבים: לשבור את רוחם של האסירים והאסירות. לשכב עם האסירים והאסירות. סירוס.
צמד שדיה הענקיים של הקצינה הנאצית הם לא הדבר המוגזם היחידי ביצירת האקספלוטיישן הפרובוקטיבית הזאת. אילסה מעבירה את נשות המחנה סדרת עינויים מזוויעים שבסופם מוות, במטרה להוכיח שסף סיבולת הכאב שלהן גבוה מזה של המין החזק. ההתעללות הקשה ביותר כולל החדרת ויברטור מחשמל לתוך איבר מינן. הגברים, לעומת זאת, נלקחים בלילות אל חדרה המסוגנן, שם הם נאלצים לספק את תיאבונה המיני של הגברת. מי שגומר מהר מדי לטעמה (כלומר, כולם), מוצא עצמו מת - או רק מסורס, במידה ומזלו הטוב שפר עליו.
9. מייקל מאיירס, "Halloween", ארה"ב (1978-2009) במאי: ג'ון קרפנטר, רוב זומבי ואחרים
מין: ז.
מקצוע: רוצח סדרתי.
תחביבים: מסכות של וויליאם שאטנר. סלידה מטיפול פסיכיאטרי. לארוב ולרצוח את בני משפחתו וכל מי שעומד בדרכו.
מאיירס הוא כנראה אייקון האימה המזוהה ביותר עם ליל כל הקדושים. הסרט הראשון בסדרה לקח חג זניח, שרק תמהוניים נהגו לחגוג, והפך אותו לאחד הפופולריים בארצות הברית ובעולם הנוצרי כולו. ההבדל בין האייקון לפסיכופתים שקדמו לו, למשל נורמן בייטס ולת'רפייס, הוא כי הם רוצחים אנשים שהגיעו לפתח דלתם. הצעיר חובב המסכות, לעומת זאת, צד את קורבנותיו בסביבתם הטבעית. הנשק המועדף עליו הוא סכין מטבח שאמנם נדמית פשוטה למראה, אך בשילוב עם יכולות ההתגנבות המרשימות שלו וכוחו העצום, מתגלה כיעילה להפליא. כך יעידו גם תשעים וארבע הקורבנות שהפיל הנבל בעשרת הסרטים בהם כיכב.
8. ג'ון קריימר, "המסור", ארה"ב (2017- 2004). במאי: ג'יימס וואן ובמאים נוספים
מין: ז.
מקצוע: ממציא עם הרבה יותר מדי זמן פנוי.
תחביבים: הטפת מוסר. בניית בובות. מלכודות מוות סימבוליות.
קריימר, או בשמו המקצועי "ג'יגסו", הוא הרשע הגדול האחרון שהפך לפרנצ'ייז בסדר הגדול של ג'ייסון וורהיס, פרדי קרוגר ומייקל מאיירס. בניגוד לשאר החבר'ה הטובים, כוחו דווקא במוחו, מה שמאפשר לו להיות אלף צעדים לפני כולם ולהרוג עשרות אנשים גם לאחר מותו בפרק השלישי בסדרה. שיטת העבודה היחידה שלו היא בניית מלכודות אירוניות וסימבוליות שנועדו, לטענתו, לשמש תזכורת לקורבנותיו כמה יקרי ערך הם החיים. אך בפועל, ג'יגסו הוא פשוט רוצח סדרתי מטורף, שיצר רעיון המועבר כאידיאולוגיה לתלמידיו, והם אלו שממשיכים את מורשתו גם לאחר מותו.
7. ד"ר אנטון פייבס, "דר פייבס", ארה"ב/בריטניה (1972). במאי: רוברט פוסט
מין: ז.
מקצוע: תיאולוג.
תחביבים: נגינה באורגן. מרידה בממסד הרפואי. נקמה בניחוח תנ"כי.
השחקן האגדי וינסנט פרייס, באחד מתפקידיו המופרעים ביותר, מגלם את ד"ר פייבס - תיאולוג שבעקבות תאונת דרכים קשה, מאבד את אשתו ועל הדרך גם צלם אנוש. מיתרי הקול שלו נותקו, וכעת ביכולתו לתקשר רק דרך מכשיר פונוגרף עתיק המחובר לגרונו. מטרתו בחיים היא לנקום בעשרת הרופאים שכשלו לעניות דעתו, וגרמו למותה של אשתו על שולחן הניתוחים. בעקבות הרקע התיאולוגי שלו ומספר הרופאים הדורשים נקמה, אין לו ברירה אלא לפנות לעשר מכות מצרים כהשראה. לשם ביצוע מכת הבכורות, הוא חוטף את ילדו של הרופא הבכיר ומחברו למכונה שבתוך שש דקות תזריק חומצה לגופו של הנער. כדי לעצור את התהליך, האב חייב לחלץ באמצעות ניתוח מפתח שהוטמן בחזהו של בנו. בקיצור, כפי שאתם מבינים, "ג'יגסו" מסרטי "המסור" חב את קיומו לד"ר פייבס.
6. אנני ווילקס, "מיזרי", ארה"ב (1990). במאי: רוב ריינר
מין: נ.
מקצוע: אחות רחמנייה.
תחביבים: חזירים. שפה נקייה. כתביו של הסופר פול שלטון. התעללות בסופר פול שלטון.
בעולמם של הנבלים הקולנועיים אין קלישאה חבוטה יותר מהרצון להשתלט על העולם בצורה כזאת או אחרת. מטרתה של אנני ויליקס צנועה בהרבה: היא בסך הכל משתוקקת להמשיך ולקרוא על מעלליה של מיזרי, הדמות הספרותית האהובה עליה. בעת שמחברם של הספרים, פול שלטון, עובר תאונת דרכים קשה סמוך לביתה המבודד, היא אוספת אותו למעונה ומטפלת בו באדיקות. כל זאת, עד הגילוי שהסופר מתכנן להרוג את הגיבורה הדמיונית בספרו הבא. התגלית גורמת למארחת האדיבה להפוך את עורה ולהתגלות כחולת נפש סכיזופרנית ואלימה. היא כובלת את אלילה למיטה, ומאלצת אותו לכתוב רומן חדש עם סוף אלטרנטיבי וחיובי יותר מבחינתה. אם חשבתם שזה קשה לכתוב תחת לחץ של דד-ליין, דמיינו את האיום שמציע פטיש עשר קילו המרסק לכם את הקרסול. פול שלטון יכול לספר לכם משהו על זה.
5. ד"ר רוברט לדגארד, "העור בו אני חי", ספרד (2011). במאי: פדרו אלמודובר
מין: ז.
מקצוע: מנתח פלסטי.
תחביבים: גידול צמחי בונסאי. לשחק את אלוהים. ניתוח שינוי מין בכפייה.
אימה לא חייבת ללכת יד ביד עם הפחדות, צרחות ואלימות גרפית. סרטו המבריק של אלמודובר הוא אולי יצירה שקטה ולא מתלהמת, אך היא כוללת את הנקמה החולנית ביותר שנרקמה על מסך הקולנוע. ד"ר לדגארד, בגילומו של אנטוניו בנדרס, הוא מנתח פלסטי שסובל מחוסר מזל קיצוני. אשתו נפצעה אנושות בתאונה, והתאבדה לאחר ניסיונות כושלים של בעלה לשחזר את פניה. מאוחר יותר, צעיר בשם ויסנטה אנס את בתו וגרם גם לה ליטול את חייה. גיבורנו, שהמציא עור מלאכותי העמיד בין השאר לאש, חטף את האנס וכלא אותו בביתו, ולאחר שש שנות טיפולים סיזיפיים וספציפיים, הופך אותו לאשה בשם בשם ורה ומשווה לה את תווי פניה של אשתו המתה. הזוועות נמשכות, בעת שיציר כפיו נאנסת על ידי אחיו למחצה של הגיבור המטורף, ואם אם כל זה נשמע כמו טלנובלה מופרכת שאיבדה את הבלמים, זה רק בגלל שזה בדיוק המצב.
4. ד"ר חניבעל לקטר, "שתיקת הכבשים", ארה"ב (1991). במאי: ג'ונתן דמי
מין: ז.
מקצוע: פסיכיאטר ורוצח סדרתי.
תחביבים: אופרה. קריאה. בישול. נרקיסיזם. אכילת בשר קורבנותיו.
הדמות שיצר הסופר תומאס האריס הופיעה לראשונה ב"הצייד", סרטו הלא מוצלח של מייקל מאן מ-1986, שם גילם אותה בראיין קוקס. אך היתה זו הופעתו של אנתוני הופקינס, חמש שנים לאחר מכן, שהכניסה את הדמות לפנתיאון הנבלים. כפסיכיאטר, השתמש חניבעל בפסיכואנליזה בגרוש כדי לגרום למטופליו לבטוח בו, ולאחר מכן נהנה לרצוח אותם ולבשל מבשרם מעדני גורמה שהיו גורמים למבקרי המסעדות המחמירים ביותר לצאת במחולות. שני אלמנטים (הקשורים זה בזה) מבדילים אותו מנבלים אחרים. הראשון הוא כי דמותו מאיימת במיוחד לא כשהיא מתרוצצת בחופשיות, אלא דווקא בעת היותה מאחורי סורג ובריח. השני: סיפור הרקע של הדמות והתיאורים אודות מעלליה בעבר. עוצמת הזוועות שהיא אחראית להן ולא מוצגות על המסך, גדולה פי כמה ממה שהצופה עד אליהן בפועל. עם כל זאת, המשך מעלליה ב"דרקון אדום" ו"חניבעל" לא עבדו לטובתה, וחניבעל החל להיראות כמו פארודיה על עצמו.
3. קראג סטילו, "הבית האחרון משמאל", ארה"ב (1972). במאי: ווס קרייבן
מין: ז.
מקצוע: מנהיג כנופיית פסיכופטים.
תחביבים: סדיזם. אונס. רצח.
דייוויד הס הוא השחקן היחידי שבזכות נבזיותו הטהורה הצליח להשתחל פעמיים לרשימה. לאחר שנתקלנו בו במקום ה-23 עם "הבית בקצה הפארק", הוא מבליח שוב עם סרטו הראשון והמכונן של גאון האימה ווס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם"). קראג וחבורת הזבל האנושי אותה הוא מוביל, לוכדים שתי צעירות, מארי ופיליס, שבסך הכל רצו לקנות קצת גראס, ומתחילים להתעלל בהן. הוא מאלץ אותן להשתין במכנסיהן, לבצע אקטים מיניים אחת בשנייה ומובן שגם מנצח על אונס קבוצתי שהן עוברות. לבסוף, שתיהן נרצחות באכזריות וכאקט אחרון של אכזריות אירונית, הנבל וחבורתו מתחזים לאנשי מכירות ומבקשים לעבור את הלילה בביתם של הוריה של מארי.
2. ווקמיר, "סרט סרבי", סרביה (2010). במאי: סרדג'ן ספסוויץ'
מין: ז.
מקצוע: גנגסטר. במאי סרטי פורנו וסנאף.
תחביבים: סמי הזיה. פדופיליה. נקרופיליה.
הכיף והצחוקים נפסקים: אנו מגיעים לסרט המחריד והמזעזע שטלטל את עולם הקולנוע. כל כך מחריד, עד שבאופן נדיר אני מתקשה להמליץ עליו. מילוש הוא כוכב פורנו לשעבר שמנסה לחיות חיים נורמליים עם אשתו וילדם. במסורת סרטי הפשע, הוא משוכנע בידי במאי מסתורי ודוחה בשם ווקמיר, לחזור לג'וב אחד אחרון שיסדר את משפחתו כלכלית, ומוצא עצמו מולעט בסמים קשים ותחת שליטתו המוחלטת של הבמאי שטוען כי המציא ז'אנר חדש של פורנוגרפיה אומנותית. בפועל, גיבורנו האומלל מביים סצנה בה אישה על סף לידה נאנסת, ומיד לאחר מכן התינוק מיולד ונאנס אף הוא בזמן שראשה של אמו נכרת. אם חשבתם שלא יכול להיות גרוע מכך, מגיעה הפינאלה, ובה מאלץ הנבל את שכיר החרב שלו לאנוס שתי דמויות מסוממות ומכוסות בסדין. באמצע האקט, הסדין מוסר, ומילוש מגלה כי מדובר באשתו ובנו הקטן. במידה והסרט היה עשוי בצורה טראשית, הצופה עוד יכול היה איכשהו להרגיש בסדר עם עצמו ועם החולניות בה הוא צפה, אך למרבה הצער, "סרט סרבי" מבויים ומצולם כסרט אירופאי "איכותי" לכל דבר, מה שמקשה עוד יותר על הצפייה בו.
1. ד"ר ג'וזף הייטר, "The Human Centipede", הולנד (2009). במאי: טום סיקס
מין: ז.
מקצוע: מנתח בגמלאות.
תחביבים: זמן איכות עם חיות המחמד שלו.
המנצח הגדול ובן הבליעל הפרוורטי מכולם הוא המנתח הגרמני, ד"ר ג'וזף הייטר. האחרון עבד קשה כדי לזכות בניצחון, והכתר שנקשר לראשו מוצדק משום שלדעתי לפחות, מכל שאר המטורפים, הוא האחרון שהייתי רוצה ליפול לידו. בעברו, היה הדוקטור מומחה בעל שם עולמי להפרדת תיאומים סיאמים. אולם כעת, כשהוא בגמלאות, יש לו הרבה זמן פנוי לעבוד על פרויקט התשוקה האמיתי שלו לחבר אנשים בצורה המזעזעת ביותר שניתן להעלות על הדעת. לשם כך, חוטף הנבל צמד תיירות אמריקאיות ותייר יפני, וכולא אותם במרתפו. לאחר מכן הוא שובר מפרקים מסויימים בגופם ותופר את פיהם לפי הטבעת אחד של השני עד שנוצר נדל אנושי המורכב משלושת הצעירים האומללים. המטורף מעביר את הזמן בניסיון לאלף את ה"יצור" החדש אותו ברא, שמצדו רק שואף לשים קץ לחייו מעוררי הרחמים. רגע השיא, או השפל אם תרצו, מגיע בעת שהבלתי נמנע מתרחש, והיפני שבראש הנדל נאלץ בלית ברירה להטיל צואתו אל תוך פיה של הבאה אחריו. זה גם הרגע בו המנצח אוסף את הגביע לחיקו ומכריז קבל עם ועדה "אני הרשע מכולם!"