פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עובדת במה 17: המחזה המוזר על תינוק שלא עושה שום דבר מיוחד

      מופע בבריטניה מזמין אנשים לצאת לרחוב בלוויית זרים ממגדרים וגזעים שונים, המחזה שנאסר לצפייה בניו יורק בשנות ה-20 חוזר לבמה, תיאטרון להט"בי בלבנון פותח את שעריו בחשאי ומופע בסקוטלנד מציג תינוקת רגילה לכל דבר. טור חדשות התיאטרון

      הסרט "מולן רוז'" מגיע לבמה כמחזמר

      "מולן רוז'", הסרט שלימד אותנו כי הדבר המשמעותי ביותר שנחווה בחיים הוא לאהוב ולהיות נאהבים בחזרה, עובר טרנספורמציה ומגיע לבמה כמחזמר. את הטקסט למחזמר יכתוב ג'ון לוגן, תסריטאי הסרטים "גלדיאטור" ו-"סקייפול" ומועמד לשני פרסי טוני, ואת המופע יביים הבמאי אלכס טימברס, גם הוא מועמד בעבר לשני פרסי טוני.

      טרם ידוע מתי יעלה המחזמר והיכן, אך כמו בסרט הפופולרי עלילתו תעסוק בסופר אידיאליסט, שמתאהב בכוכבת קברט ויצאנית צמרת לאחר שהוא עובר לחיות במונמארטר שבפריז. "הידיעה כי אומנים חדשים יובילו את 'מולאן רוז'' לעולם התיאטרון באותו הדיוק הנכון לה, מרגשת ומשביעה רצון לאין שיעור" מסר בהצהרה רשמית הכותב, הבמאי והמפיק של הסרט שיצא לאקרנים ב-2001, באז לורמן.

      מולן רוז' (AP)
      יואן מקגרגור מקבל פרס על "מולן רוז'" (צילום: AP)

      מופע בסקוטלנד מזמין את הקהל לצפות בתינוק שלא עושה שום דבר מיוחד

      תינוק, שיושב על שטיח רצפה ומוקף בערימת כריות, ספרים וצעצועים רכים, מגרגר ומחייך חיוך רחב, עשוי להיות מחזה מתוק, אך האם ניתן לבסס על כך מופע שלם שירתק קהל במשך חצי שעה? את התשובה לשאלה הזאת אפשר היה לבחון במופע חדש שעלה באדינבורו, בירת סקוטלנד בשם: "בואו והסתכלו על תינוק".

      המופע המפתיע מזמין את הקהל לצפות בתינוק בן שבעה חודשים שיושב על ברכי סבתו, בכל בוקר למשך חצי שעה. יש לציין כי מלבד מספר אביזרי במה שנועדו לגרום לתינוק להרגיש בנוח, אין כל גירוי אחר לצופים ושלמופע עצמו אין כל כיוון או נרטיב. הקהל יכול להגיע בבוקר מסוים ולמצוא את התינוק כשהוא ער ומשחק על ברכי סבתו ובוקר אחר כשהוא פשוט ישן.

      למרות שהמופע מעלה תהיות רבות בקרב הורים וארגונים שפועלים למען זכויות ילדים, לטענת יוצריו הוא כלל לא נוצר כגימיק. "המופע הוא התמזגות של שני דברים" מסבירה אחת הבמאיות, אנה מדסן. "ראשית, תמיד התעניינו ברעיון ה"אנטי-תיאטרון" ושאלנו את עצמנו עד כמה מינימליסטי יכול להיות נושא המוצג על במה ועדיין להחזיק קהל. שנית, המופע הוא פרשנות לאופן בו אנשים מתייחסים לתינוקות בחברה ולאופן בו מוצגים תינוקות בחברה". מדסן מסבירה כי ההצגה עוסקת בהתנהגות הקהל ובאופן שבו הוא מגיב לתינוק על הבמה, יותר מאשר במה שמתרחש על הבמה עצמה. "שם המחזה הוא 'בואו והסתכלו על תינוק', אך למען האמת המשמעות שלו היא "בואו להיות נצפים ע"י תינוק". היא טוענת.

      בנוגע לשאלות האתיות של הצגת תינוקות על הבמה מסבירה ההפקה כי שם התינוקת ושם הסבתא נשמרים חסויים על מנת להגן על זהות התינוקות המוצגים, וכן על הקהל עצמו מוטלת שמירה על מנת למנוע פגיעה בתינוקות.

      המחזה "הסערה" של שייקספיר יעלה לראשונה בשילוב של טכנולוגיית לכידת תנועה

      סרט וידאו מיוחד על לווייתנים, המשלב טכנולוגיות לכידת תנועה מתקדמות, גרם לגרגורי דורן, המנהל האומנותי של "הלהקה השייקספירית המלכותית", להבין את הפוטנציאל הגלום בשימוש במדע דיגיטלי, סיבים אופטיים וחיישנים על במת התיאטרון. הוא פנה לחברות "אינטל" ו"אימג'נריום סטודיוס", והתוצאה של שיתוף הפעולה תעלה בחודש הבא בדמות המחזה "הסערה" של וויליאם שייקספיר באופן ייחודי וראשון מסוגו, המשלב טכנולוגיות של לכידת תנועה.

      הרס הספינה, הסערות והיצורים המדהימים של שייקספיר יתעוררו לחיים באמצעות אפקטים מרשימים, וכוכבי ההפקה - סיימון רוזל בילס, בתור פרוספרו המכשף ומארק קורטלי, בתור אריאל השדון - ילבשו חיישנים ויעברו טרנספורמציה בלייב לדמויות אנימציה ממוחשבות.

      "נוכל לראות אווטאר של אריאל בזמן אמת, מתעופף, צועד וזז באוויר", סיפר דורן, "ישנן טכנולוגיות ממוחשבות מתקדמות ביותר היום שניתן להשתמש בהן בסרטים, אך מעולם לא השתמשו בהן בתיאטרון. לדעתי כך יש לספר סיפורים במאה ה-21, לקחת את הדמיון של הקהל לעולמות חדשים".

      אקט אמנותי שתופס תאוצה בממלכה המאוחדת – לאחוז בידו של זר ולצאת לסיבוב בשכונה

      במהלך חמש השנים האחרונות מעלה האמנית רוזנה קייד ברחבי הממלכה המאוחדת מופע פרינג' ייחודי, ובו משתתפים מהקהל מוזמנים לחוות את עיר הולדתם מנקודת מבט מעט שונה מזו שהם מכירים. כל אחד מן המשתתפים בקהל פעיל באופן מלא במופע, ויוצא לצעוד בשכונה בה גדל עם שש דמויות שונות המגוונות בנטייה מינית, מגדר, מוצא, גיל ורקע חברתי, דמויות שלעיתים קרובות הן שנויות במחלוקת מבחינה חברתית ופוליטית. בנוסף לסיטואציה האינטימית אותה חווה המשתתף עם הדמויות השונות, הוא זוכה להרגיש את ולראות את הרחוב בעיניים אחרות, בין היתר, כאשר הוא סופג את היחס של עוברי האורח ברחוב כלפי הדמות עמה הוא צועד והקשר ביניהם.

      מה שהביא את קייד ליצור את הפרויקט הוא הקושי לצעוד יד ביד בשכונה בה גדלה בבריטניה עם בנות זוג שהיו לה. אחת מהן, מבוגרת ממנה במספר שנים, רצתה להחזיק את ידה בכל מקום, מה שהרגיש בסדר גמור בלונדון אך לא בהרטפורדשר, עיר הולדתה. בת זוג אחרת העדיפה שלא להחזיק ידיים כלל כדי לא למשוך יתר תשומת לב, והפעולה הפשוטה של החזקת ידיים, שמשמשת לחיזוק תחושות של קרבה וביטחון, הפכה לדבר מורכב המייצר קונפליקט.

      מאז 2011 ביקרה האמנית עם המופע ב-30 לוקיישנים שונים ברחבי הממלכה המאוחדת, אירופה והונג קונג, כשבכל אחד מהם גייסה צוות חדש של אנשים המוכנים להופיע כ"מחזיקי ידיים". היא עבדה עם אנשים שהזדהו כמוגבלים, הומלסים, ילדים, קשישים ועוד, כל אחד מהם הביא פרספקטיבה חדשה על המקום בו הוא חי. לאחרונה יצא המופע לסיבוב נוסף, בו יבקר החודש (נובמבר) בפסטיבל "Compass" שמתקיים בלידס שבממלכה המאוחדת. מעניין לחשוב אילו תגובות היה גורף מופע מסוג זה אם היה מתקיים בעיר כמו ירושלים, המגוונת כל כך מבחינה חברתית.

      "סקס", המחזה השערורייתי שנאסר לצפייה בארה"ב, חוזר לניו-יורק

      בשנות העשרים המאוחרות הורה בית משפט בארה"ב לכלוא לעשרה ימים את השחקנית והכותבת, מיי ווסט, שהיתה אז בתחילת דרכה. ההחלטה התקבלה בעקבות מחזה בשם "סקס", שעלה במשך עשרה חודשים בברודווי, אותו כתבה מיי ובו גם כיכבה. המחזה הוגדר על ידי בית המשפט כגס, מגונה, לא מוסרי וכדרמה טמאה ש"עלולה להשחית את ערכי המוסר של הדור הצעיר" ונאסר לצפייה. אולם כשווסט נכנסה לכלא, היא עשתה זאת בסטייל הייחודי לה, כשהיא מעוטרת בשושנים, לובשת תחתוני משי ויוצאת לעברו מלימוזינה.

      האירוע והמוניטין הידוע לשמצה שדבקו בה דווקא סייעו לווסט, שטענה כי היא "טיפסה בסולם ההצלחה שגיאה אחר שגיאה", ומספר שנים לאחר הסקנדל היא הפכה לאחת השחקניות הידועות והמצליחות ביותר בתקופתה.

      בחודש אוקטובר האחרון העזה קבוצת התאטרון הפמיניסטית "The dirty blonds" לעלות שוב את המחזה השערורייתי בניו-יורק, באופן של קריאה בשלבים. המחזה, שעוסק בדמותה של מרג'י למונט, בחורה חריפה העובדת בתעשיית המין ומנסה להיחלץ מחייה באמצעות נישואין לגבר מיושב שאינו יודע דבר אודות המקצוע שלה, עלה כאשר לאחר המופע עצמו התקיים שיח אודות התקופה והגורמים שהביאו לאיסור על העלאת המחזה עצמו.

      "מיי ווסט ניצלה את המיניות שלה כדי להשיג כוח. היא הפכה את הקערה על פיה מכיוון שהיתה אמיצה ואינטיליגנטית כאמנית", טענה אשלי ג'קובסון, המנהלת האומנותית ואחת מהמייסדות של הקבוצה כשהבהירה את אחת הסיבות לקיום המופע.

      מיי ווסט (AP)
      "ניצלה את המיניות שלה כדי להשיג כוח". מיי ווסט (צילום: AP)

      תיאטרון קוויר פועל באופן מחתרתי בלבנון ואוסר על קהל הצופים בו לצלם תמונות

      רפאל קהורי, מחזאית ובמאית תיאטרון ירדנית, למדה לפני עשרים שנה בלבנון. באותה תקופה בביירות לא נראתה לעין כל פעילות להט"בית חברתית או פוליטית. כמו כן, לא היו אז אינטרנט, רשתות חברתיות ואף לא קווי טלפון פעילים, וכשקיבלה קהורי מאחת מחברותיה, לסבית לבנונית, את העצה שלא לחשוף את נטיותיה המיניות (מכיוון שהזדהות כקוויר בלבנון היא מעשה שמוגדר כלא חוקי) היא הפכה אחוזת אימה. מאז הסתירה את זהותה המינית, בחירה שהעיקה עליה בסיטואציות רבות. כשחוותה לראשונה שברון לב לאחר מערכת יחסים לסבית שניהלה, ושותפתה לחדר באוניברסיטה התעניינה בשלומה, קהורי סיפרה כי היא בוכה בעקבות כישלון במבחן.

      לאחר מספר שנים בהן שמרה על זהותה בסוד, עברה בסופו של דבר לסן פרנסיסקו "רק כדי לנשום" להגדרתה. אך ב-2014 חזרה ללבנון על מנת לכתוב ולביים את המופע "לא משנה לאן אלך", שהוא מחזה דוקומנטרי המספר על חוויותיהן של נשים לבנוניות לסביות במקומות ציבוריים, ומתבסס על סיפורים של מקורביה.

      על פי דבריה של קהורי, קיימים מחזות שעלו במדינות ערביות בהם ישנן דמויות להט"ביות או מחזות בהם מוזכר הנושא, אך "לא משנה לאן אלך" הוא מחזה הקוויר הערבי הראשון שנוצר אי פעם. המופע עלה באוניברסיטה האמריקאית של ביירות, אולם לא קודם או שווק בתקשורת או ברשתות החברתיות בשל הפחד לחשוף את העיסוק בנושא. בנוסף, היושבים בקהל התבקשו שלא לצלם תמונות במהלך המופע ובתחילת המחזה. השחקנים, שברובם טרם יצאו מהארון במקום עבודתם או מול משפחותיהם, שיתפו את הקהל בפחדים שלהם שמא הידיעה על קיום המחזה תודלף החוצה.
      באוקטובר האחרון פרסמה קהורי כתבה במגזין "אול ארוונד" בשם "בלי תמונות בבקשה! תיאטרון קוויר בביירות", בה היא מפרסמת סוף כל סוף את הידיעה אודות קיום המופע.

      תיאטרון החירות הפלסטיני בג'נין מעלה הצגה על חייו של עסאן כנפאני,

      תיאטרון החירות, התיאטרון הפלסטיני שפועל במחנה הפליטים בג'נין, מעלה החודש מחזה חדש בשם: "תמונות מחייו של עסאן כנפאני". כנפאני, שהיה סופר ומחזאי, חבר הארגון הפלסטיני "החזית העממית לשחרור פלסטין" ודוברו של הארגון, הוא דמות שנויה במחלוקת בקרב הציבור הישראלי.

      ימים ספורים לאחר הטבח בנמל התעופה לוד, שאירע בשנות השבעים, התפרסמה תמונתו של כנפאני עם אחת המחבלות היפניות. בעקבות הזעזוע מן הטבח, הגיבה ישראל בחריפות נגד "החזית העממית לשחרור פלסטין". ב-8 ביולי 1972 התפוצצה מכוניתו של כנאפני ליד ביתו שבביירות. כנפאני ואחייניתו לאמיס כנפאני בת ה-17 נהרגו מיד ורוב האצבעות המאשימות הופנו כלפי "המוסד". מנגד הופצו שמועות על כך שמותו נגרם על ידי פלגים פלסטינים יריבים או כתוצאה מ"תאונת עבודה" שאירעה בעת שהעביר מעטפות נפץ שנועדו להישלח לישראל.

      המחזה הוא מחזה מקורי של "תאטרון החירות". הוא בוים ע"י אחמד טובסי ומבוצע ע"י סטודנטים בשנה השלישית ללימודיהם בבית הספר של התיאטרון. עלילתו נבנתה סביב סיפוריהן של דמויות מרכזיות מיצירותיו של כנפאני, והוא עולה בימים אלו בג'נין.

      עסאן כנפני (AP)
      דמות שנויה במחלוקת. עסאן כנפאני (צילום: AP)