"לאונרד כהן היה בחור נחמד" מספר מתי כספי לוואלה! תרבות. "היינו יחד בהופעות במלחמת יום הכיפורים. הסתובבנו ברחבי סיני. היינו ברפידים, חיילים ירדו מהמטוסים והושבו על המסלול בפקודה. אני ליוויתי את לאונרד כהן כשהוא שר את 'כמו ציפור על חוט תיל', ובתום השיר הם הועלו על המשאיות ונסעו עד מעבר לתעלה, למקום שנקרא פאיד. האירוניה היתה שבסוף היום, אחרי שהוא שר ואני ליוויתי אותו בפני המון המון חיילים, שכל הזמן באו במטוסים, הוא שר את אותו שיר. הם עלו, הגיעו קבוצות אחרות, והוא שר להם את אותו שיר. בסופו של היום הגענו גם אנחנו לפאיד ועזרנו לאותם חיילים לסחוב את חבריהם הפצועים להליקופטרים".
"היינו נוודים, כמו צוענים, ישנו בשקי שינה. ברוב הזמן כשלא הופענו קיימנו שיחות ברומו של עולם או שטויות איומות. שאלתי אותו מה שמו בעברית, הוא אמר אליעזר, אז קראתי לו אליעזר", מוסיף כספי. "לאונרד כהן היה צמוד לאמת הפנימית שלו, הוא היה בנאדם מאוד צנוע, ולא עשה שום דבר במטרה לכבוש קהל באופן מסחרי".
יובל בנאי ספד בפני וואלה! תרבות: "לאונרד כהן היה אמן גדול, סקסי ואהוב. הוא היה משורר אמיתי, כתב ספרים, רוח מעניינת, מודרניסט, ניסה דברים. אתה מבין, הוא היה אמן. הוא אפילו צייר. דבר ראשון שהפך אותו ללאונרד כהן זה הרגיסטר שלו, זה שהוא שר כל כך נמוך. עד שהיה לאונרד כהן כולם שרו נורא יפה או צעקו או שרו גבוה. אבל אחד עם חצי דיבור, בקול נמוך, זה לאונרד כהן! הוא סבל. הוא נגע. הוא היה אמן גדול. באלבום הלפני האחרון שלו יש לו שיר שנקרא 'Almost Like the Blues'. ואני חושב שבנאדם שכתב שירים כמו 'מריאן' והתחיל בתור כזה פולק סינגר, שכולל את המילים:
I listened to their story
Of the Gypsies and the Jews
It was good, it wasn't boring
It was almost like the blues
זה מה שהוא היה, מין צועני יהודי כזה, שהסתובב וידע לספר סיפור טוב. מה אפשר להגיד, גדולים אין הרבה. העולם השתנה, המוזיקה השתנתה. פעם היה אנשי מקצוע. לפני 500 שנה בנו בתים שעדיין מחזיקים מעמד. היום כשבונים בית הכל מתקלקל. לאונרד כהן הוא בית שמחזיק 500 שנה. הוא היה גבר שגם בנים וגם בנות אהבו. היה סקסי גאי. קשה למצוא טיפוסים כמוהו היום. כולם טראמפ היום".
הספד: "את מה שעשה לאונרד כהן גם המוות לא יוכל לקחת"
אריק סיני, שהעלה מופע עם גרסאות כיסוי לשיריו של כהן, אמר לוואלה! תרבות הבוקר: "הוא היה משורר ענק, משם הוא התחיל, מלכתוב. הוא כתב ספרי שירה. איזה יום הוא החליט לשיר, הקליט את 'סוזן'. אני שמעתי את זה בשמירה במוצב, במילואים. ומאז כל ציוץ שלו היה עבורי מה שהביטלס עבור דני רובס. שאלתי פעם פזמונאי ישראלי, לא אגיד מי, 'מה קורה לך אחרי שאתה שומע לאונרד כהן? האם זה מפרה אותך?' ענה לי הפזמונאי: 'לא, זה משתק אותי לחודש'. זה מה שיש להגיד, הוא צלל לחלל עמוק, שאין דברים כאלה. אם הוא היה צריך לתאר זבוב, הוא יכול היה לתאר אותו בשיר של 7 דקות ממקומות שבנאדם נורמלי לא יכול.
"כשעבדתי על המופע שלי משירי לאונרד כהן, לקח לי חודש רק לשבת עם הלפטופ על המשקלים של הטקסטים", מוסיף סיני. "השירים שלו הם לא I love you. היה שם עומק. בסוף העלנו את המופע. אני מוכרח להגיד שלא הרווחנו על זה כסף, על אף שתמיד האולם היה מלא. כי הקפדתי שתהיה להקה בת שבעה נגנים על הבמה עם זמרות, כמו שהוא היה רוצה לשמוע. כל הופעה בשבילי היתה כמו הצדעה והתרגשות.
"אביב גפן אמר פעם שהיה בהופעה של כהן בלונדון, עמד והדמעות זלגו בלי שהבין למה. הוא סיפר שהעוצמות האלה שיצאו משם, מהרית'ם סקשן, מארבעת הנגנים שהיו על הבמה ומהאיש עם הכובע, שהאמת הזאת שעפה ממנו מהבמה החוצה - מוטטו אותו. אני מזדהה עם התיאור הזה. אין משהו דומה שאתה יכול להשוות אליו. הוא היה אחד ויחיד בדורו. אני בשוק. זו אבידה נוראית. אני עוד לא מעכל".
"עצובה ככל שתהיה, יש גם משהו מנחם בצורה שבה עזב לאונרד כהן את העולם", אמרה רונה קינן לוואלה! תרבות. "הוא הכין את עדת המאמינים שלו ואמר לאלוהיו, למרות שהאל הזה רצה חושך בעולם - הנני. יש משהו דתי בלאהוב את לאונרד כהן. המוזיקה שלו, שירת המעמקים, הנוכחות הזו של נביא זקן, של כהן דת שראה את הדברים הכי אפלים וחי כדי לספר לנו את הסיפור - כל אלה הפכו אותו אב רוחני לאנשים בכל העולם, מכל הדתות.
"השנה הזו היתה שנה עצובה. ענקים עזבו אותנו בזה אחר זה, והותירו הרבה מאוד אנשים, כולל אותי, באיזו תחושת יתמות. אבל יש גם איזו נחמה בשורות האלה שנועלות את אלבומו הקודם של לאונרד כהן:
'You got me singing
Even tho' the news is bad
You got me singing
The only song I ever had'"