דון קישוא: גם בלי תקציב, הבמאי של "חיי כקישוא" מצליח להתחרות בפיקסאר

השם שלו מוזר, האנימציה משונה, התכנים אפלים ואין לו כוכבים, אבל זה לא מפריע ל"חיי כקישוא" להתחרות בהפקות הענק של דיסני ופיקסאר. לרגל הקרנותו בפסטיבל סרטים בערבה, ריאיון עם במאי סרט האנימציה המפתיע של השנה

24/11/2016
יח"צ - חד פעמי

לפני כשבוע התפרסמה רשימת 24 השמות שכשירים להתמודד על פרס האוסקר לסרט האנימציה הארוך ביותר, והחלו לצוץ גם תחזיות על הפייבוריטים להשתחל לחמישיית המועמדים הסופים. בין אלה, אפשר למצוא כמובן הפקות ענק הוליוודיות נוצצות כמו "זוטרופוליס" ו"מוצאים את דורי", אבל גם את ההפך הגמור מהן: הפקה שוויצרית דלת תקציב ונטולת כוכבים, שנעשתה בסטופ מושן קודר ואקסצנטרי, מציגה סיפור לא קליל בכלל על בית יתומים, כוללת אזכורים לסמים, מוות ועירום ומתהדרת בשם המוזר "חיי כקישוא".

על פניו, מפתיע למצוא את "חיי כקישוא" מככב ברשימת הפייבוריטים לחמישייה יחד עם הלהיטים של פיקסאר ודיסני. אך מצד אחר, אולי זה רק המשך טבעי לשרשרת ההצלחות שלו: הוא קטף את הפרס הראשי באנסי, פסטיבל האנימציה החשוב בעולם; התקבל לפסטיבל קאן - ועל אף היותו לכאורה סרט אנימציה לילדים, הוקרן במסגרת רגילה, לצד סרטים לבוגרים עם שחקנים בשר ודם; התקבל בריביירה בתשואות, זכה לביקורות משתפכות ונמכר להפצה במדינות רבות ברחבי העולם; נהיה להיט קופתי בצרפת; ומילא אולמות גם בפסטיבל חיפה, שם התקיימה בכורתו הישראלית לפני כחודש.

מי שפספסו את "חיי כקישוא" בחיפה, יוכלו להשלים את החסר בפסטיבל סרטים בערבה, שנפתח היום (חמישי), או בסינמטק תל אביב, בו יוקרן בחודש הבא. לקראת זאת, שוחחתי עם יוצרו השוויצרי, קלוד בראס, שיחגוג בקרוב 44 חורפים, אבל זה רק סרטו העלילתי הארוך הראשון. הבמאי התחיל לעבוד עליו כבר לפני עשר שנים, עת נתקל ברומן של ז'יל פאריס עליו הוא מבוסס, והתרשם מהדרך בה הציג את סיפורו של יתום הידוע בשם הכינוי "קישוא", ואת סיפורם של החיים החדשים שהוא מתחיל במוסד לילדים שכמותו.

בראס זיהה את הפוטנציאל מיידית, אבל התקשה לפצח איך בדיוק צריך העיבוד להיכתב ולהיראות, וכמובן שגם לא היה לו קל לגייס כספים - מפיקים לא ממהרים להמר סרט ביכורים יוצא דופן, שהשם שלו נשמע כמו ספר בישול. "נכון, השם קצת מבלבל", מודה הבמאי, "אבל יש בזה גם יתרון, כי הוא מושך תשומת לב. זה שם מצחיק ומוזר".

עוד באותו נושא

תודה על הדגים: "מוצאים את דורי" הוא סרט מקסים

לכתבה המלאה
חיי כקישוא.
"אין לי ילדים, אז זו הדרך שלי להעביר משהו לדור הבא". הבמאי קלוד בראס בעבודה

אף צופה מאוכזב לא תבע את כספו בחזרה כי חשב שזה סרט על טבח או על חקלאי?

"הרבה אנשים באמת חושבים כך בהתחלה, אבל עוד לפני שצופים בסרט, ברגע שרואים את הכרזה שלו, תמונות ממנו או את הטריילר, מבינים במה מדובר. מה שכן, במקור הספר נקרא 'אוטוביוגרפיה של קישוא', והורדתי את המילה הראשונה, כי 'אוטוביוגרפיה' נשמע קצת אינטלקטואלי מדי לילדים".

אם לעבור לשאלות קצת פחות שטחיות, הרי שכמו רבים מסרטי הסטופ-מושן, גם "חיי כקישוא" אפל למדי. למה זה תמיד ככה? תסריטים אפלים בוחרים את הסטופ-מושן, או שזה הסטופ-מושן שהופך את התסריטים לאפלים?

"זו שאלה מצוינת ממש, שאף פעם לא חשבתי עליה מספיק. זה קצת ביצה ותרנגולת, לא? אני חושב שאולי מלכתחילה, היוצרים שבוחרים בטכניקה הזו הם אנטי-ממסדים, ולא אוהבים את האולפנים ואת השיטות שלהם, אז הגיוני שהסרטים שלהם יהיו שונים מהזרם המרכזי, וגם פחות קלילים".

וכמו שכיפה אדומה שאלה את סבתא - למה הראש של הדמויות גדול כל כך? ולמה העיניים גדולות כל כך?

"למדתי מהניסיון של קולגות שלי, שעשו לפני כמה שנים סרט סטופ-מושן אחר וחרגו מן התקציב בגלל שלא חשבו מראש על העיניים של הדמויות. הם אמרו לי 'שים לב, חביבי, הכי חשוב זה העיניים, כי הן אלה שמביעות את כל הרגשות, והן אלה שלוקח הכי הרבה זמן לעשות' לכן החלטתי לעצב לדמויות ראשים גדולים ככל האפשר, שיהיה בהם מקום לעיניים גדולות ככל האפשר, וכך יהיה לנו מהר יותר וקל יותר לתת ביטוי לתחושות הפנימיות של הגיבורים. זה גם הקל על האנימטורים, והעניק מרחב תמרון שאין להם בדרך כלל. הם עבדו כך בחופשיות ובקלילות, יחסית כמובן".

בטח כבר נמאס לך לשמוע שאלות על ההשראה של טים ברטון עליך.

"הוא השפיע כמובן, וגם סרטי האנימציה של ארדמן וסרטי אנימציה אחרים, אבל שאבתי השראה גם מסרטים עם שחקנים בשר ודם. בעיקר '400 המלקות' של פרנסואה טריפו, אם כי יש הבדל: אצלו, הגיבור חווה דיכוי במוסד אליו שולחים אותו, ואילו כאן, בית היתומים הוא מקום שבו אפשר למצוא נחמה ולצאת לדרך חדשה".

"אומרים שנהיה באוסקר? גם אמרו שטראמפ לא יהיה נשיא". מתוך "חיי כקישוא"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

חשבת בשלב כלשהו לכוון לכך שהסרט יעסוק בילדים, אבל יפנה למבוגרים, כמו "400 המלקות"?

"לא לא, אני רוצה לעשות קולנוע לילדים. אין לי ילדים משל עצמי, אז הסרטים שלי הם הדרך להעביר משהו ממני לדורות הצעירים יותר. גם הסטופ-מושן הוא חלק מהאישיות שלי. אפילו שההצלחה פותחת דלתות, לא מעניין אותי לעבור להוליווד ולעשות סרטים באנימציה רגילה. זה הסגנון שלי, מאז ומעולם, ואני רוצה להמשיך בו".

ואם לחזור לנקודת ההתחלה, קראת ודאי את התחזיות לגבי הסיכויים שלכם במירוץ לאוסקר.

"קראתי, אבל עד כמה יש טעם לקחת אותן ברצינות? אחרי מה שקרה עם טראמפ, ובפריימריז של הימין בצרפת, אני לא חושב שצריך להתייחס יותר מדי לתחזיות. תשמע, לזכות בטח לא נזכה, אבל האם נצליח לכל הפחות להיות בין חמשת המועמדים? זה קרב של דוד נגד גוליית. אני חושב שאין סיכוי, אבל מצד אחר, גם לא האמנתי שנגיע לפסטיבל קאן".


"חיי כקישוא" יוקרן בערבה מחר (שישי 25 בנובמבר) ב-17:15 לפרטים ולהזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי של הפסטיבל.

כמו כן, הסרט יוקרן בסינמטק תל אביב בשני 12 בדצמבר ב-21:00.

עוד באותו נושא

מה עוד כדאי לראות בפסטיבל?

לכתבה המלאה
  • חיי כקישוא
  • סרטים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully