השחקן הרומני אדריאן טיטיאני הרגיש כמו בבית בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה. בעיר, כידוע, יש קהילה גדולה של יוצאי רומניה, ואלה פקדו בהמוניהם את האירוע ובעיקר את שני הסרטים בכיכובו של האורח מבוקרשט - "מחוץ לחוק" ו"בגרות". "הופתעתי מכמות האנשים שבאו אליי אחרי ההקרנות ודיברו עמי בשפתי", אמר לוואלה! תרבות במהלך שהותו. "מחוץ לחוק" לא יופץ כאן מסחרית, וההקרנה בחיפה היתה הזדמנות אחרונה לראותו פה על מסך גדול. "בגרות", לעומת זאת, עלה כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון, ועשה זאת לקול תשואות המבקרים.
את "בגרות" יצר אחד מבכירי במאי רומניה בימינו, כריסטיאן מונג'יו, שזכה על עבודתו כאן בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון. טיטיאני מגלם בו רופא מעיירת שדה, שבתו התיכוניסטית נופלת קורבן לתקרית אלימה דווקא ערב מבחן גורלי, והדבר מוציא לדרך שרשרת אירועים החושפת שלל תחלואים משפחתיים ולאומיים.
טיטיאני כבר בן 53, ולאורך הקריירה העשירה שלו הספיק לשחק בעשרות סרטים, כולל "בן יחיד" שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין לפני שלוש שנים, וגם כן הופץ כאן מסחרית. עם זאת, "בגרות" הוא שיתוף הפעולה הראשון שלו עם מונג'יו, אולי הבמאי הרומני הכי מוכר ומהולל בדורנו, ומי שקטף את דקל הזהב על "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" בזמנו ונחשב לפורץ הדרך בגל החדש של הקולנוע המקומי.
כפי שמונג'יו עצמו סיפר לנו בריאיון נפרד עמו, הבמאי החל את דרכו כעיתונאי, והשחקן סבור שנקודת המוצא הזו סייעה לו בהמשך הקריירה. "בזכות הניסיון בעיתונות, כריסטיאן מכיר היטב את המציאות במדינה", מסביר השחקן, "חשוב מכך - בגלל שיצא לו לראיין כל כך הרבה אנשים, הוא גם מכיר ומבין לעומק את נפש האדם".
איך היה לעבוד איתו בפעם הראשונה?
"יחסים בין במאים ושחקנים הם בדרך כלל עניין בעייתי, אבל לא הפעם. היתה בינינו הרמוניה, הוא השרה עליי שלווה ולמדתי ממנו המון. אמנם שיחקתי כבר בעשרות סרטים, אבל הפעם זו היתה חוויה אחרת לגמרי, אם זה בגללו ואם זה בגלל הכימיה שנוצרה".
אשאל אותך מה שגם שאלתי אותו - "בגרות" הוא שם מופשט לסרט, שמשאיר מקום להרבה פרשנויות. מה זה אומר מבחינתך?
"מבחינתי זה אומר הרבה, כי יש לי בן ובת, והם בני 17 ו-16, מה שאומר שבקרוב שניהם יסיימו את התיכון ויעשו את מבחני הבגרות. אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אצלנו המבחנים הללו הם עניין גדול. הם קשים, ורגישים, כיוון שיש להם אימפקט עצום על המשך דרכך, אז אם הבן או הבת שלך הולכים לעשות אותך, החיים שלך סובבים סביב זה במשך תקופה".
האם כמו בסרט, גם הילדים שלך רוצים לעזוב את רומניה?
"כן, כמו רוב בני גילם במדינה. הם נתפסו במעין חיידק כזה. יש להם כל מיני אשליות לגבי מדינות אחרות, בעיקר ארצות הברית. אני מנסה לשכנע אותם להישאר, לשמור אותם קרוב אליי".
בקאן, לפני כחצי שנה, מונג'יו אמר לי כי הקולנוע הרומני אמנם זוכה להערכה רבה בחו"ל, אבל מתקשה למצוא קהל במכורתו. בינתיים, "בגרות" כבר יצא אצלכם. גם הוא התקשה בקופות?
"לצערי, כן. ראו אותו רק כמה עשרות אלפי אנשים, ולא התעורר שום דיון ציבורי בסוגיות שהוא מעלה. אכן, יש לנו בעיה: הסרטים המקומיים מצוינים, אבל אין מספיק כסף לשווק אותם, וגם קשה למצוא אולמות להקרין אותם בהם, כי הבלוקבסטרים האמריקאים משתלטים על הכל. זה מצב שמנסים לשפר ולתקן, גם באמצעות חקיקה, ואולי הוא עוד השתנה יום אחד, אבל בינתיים גם 'בגרות' סבל ממנו".
לפחות אתם יכולים להתנחם בכל הפרסים שאתם מקבלים בפסטיבלים בינלאומיים. תעשיית הקולנוע הרומנית היא מן המוערכות באירופה, ולבטח הכי מוערכת במזרח אירופה. איך אתה מסביר שזה קרה דווקא אצלכם?
"תראה, אני לא חושב שבתי הספר שלנו טובים במיוחד, וגם אין לנו כמובן יותר כסף מאחרים. אני חושב שהכוח שלנו הוא ההון האנושי - המפיקים, התסריטאים והבמאים, כולם מוכשרים וגם יודעים איך לעבוד יחדיו. לא פחות חשוב מכך, יש לקולנוענים הרומנים נכונות ורצון למרוד, וגם זה חלק מסוד ההצלחה שלנו".
לסיכום, כמו ששמת לב, יש רומנים ברומניה ויש רומנים בחיפה. מה לדעתך, מאחד ביניהם? אם היית צריך להגדיר מה זה להיות רומני במשפט אחד, מה היית אומר?
"להיות רומני, זה לשרוד. תראה, רומניה זו מדינה יפה, והרומנים הם אנשים נחמדים כשהם בנפרד, אבל משום מה, כששמים אותם יחד קורים דברים. אז להיות רומני, אם אתה שואל, זה להיות במלחמת הישרדות".