(בסרטון: ג'סטין ביבר מעליב מעריצה באמצע הופעה)
ברוכים הבאים לגסיסה המהירה ביותר בעולם. הרעיון הוא כזה: קודם נהרוג את הממזר, אחר כך נחייה אותו מחדש. זאת יכולה להיות פרפרזה על סיפור התחייה של לזרוס, מינוס ארבעת הימים שנדרשו לישו לשפשוף כישורי ההחייאה שלו. הכל כדי שאפשר יהיה להוציא לפועל את קמפיין "אני אמן בוגר ולא אדיוט גמור" שרקחו מנהליו של ג'סטין ביבר בזמן שהלך ואזל. על הר המיליארדים רבץ ביבר, שנדרש להפסיק להיות נודניק ולתת לגדולים לעשות את העבודה. וכשסיימו מנהליו את מלאכת שליחי האל שלהם, אנחנו נדרשנו לגרד את המאג-שוט של ביבר מהזיכרון ולהתפעל מהלידה מחדש. על המסלול המהיר להפיכתו של ביבר ללינדזי לוהן של הבנים נשארו רק עקבות נעלמים בצורת יריקה על מעריצים, זונות, לילה בכלא, "לך תזדיין" לביל קלינטון והציוץ הבלתי נשכח על הבילברית אנה פרנק. שנת 2015 היתה שנת הטיהור הגדולה ו-2016 היתה אמורה להיות זו המתגמלת, אלא שאז הגולם קם על יוצרו, עשה שורה ונתן בוקס למעריץ. החיים כמשל למטומטמים.
"החיים שלי הם סרט
וכולם צופים
אז בואו נגיע לחלק הטוב
ונדלג על כל השטויות"
"Purpose" היה הסעיף האחרון בתוכנית האסטרטגית שניתנה לביבר על ידי מנהליו. עוד לפני כן, הוא קיבל את האולטימטום שהפך את הקערה על פיה: אם לא תפסיק להיות פרחח, נשאיר אותך לבד. הם, שהאכילו את המפלצת כבר ב-2009, לא יכלו לשאת את ההתנהגות שלו. מילא הצרות המשפטיות, הקוקאין, הדוגמניות והבנדנה - כשזה פלש לטריטוריה של המעריצים, שם נרדף לתזרים מזומנים, זו כבר היתה מכת קראטה מתחת לחגורה של האימפריה, ולא סתם פדיחה חולפת. האיום עזר, ביבר הבין שהוא חייב לחלץ את עצמו מהבוץ (כלומר להתארח אינספור פעמים אצל אלן דג'נרס) ולהתעמת עם השדים שלו, אלה שמאלצים אותו לקנות מכוניות ספורט בצבע מטאלי ולטוס מסטול על הכביש. אחרי מספר התנצלויות בתוכניות אירוח והשתתפות יזומה ב"רוסט" של קומדי סנטרל, ביבר הורחק לצמיתות מהתקשורת, כמו גם מהתודעה הציבורית שרצתה לתת לו כאפה. כל זה נעשה כמעט בשקיפות מלאה, כפי שהעיד מקור רשמי בראיונות שונים "הם (המנהלים) החליטו להוציא את ג'סטין מחוץ לאור הזרקורים. צריך לאוורר קצת, הוא היה חשוף יתר על המידה והגיע הזמן לעשות חשבון נפש".
במקביל, ביבר המשיך לחגוג על איים פרטיים הרחק מעיניהם של מדורי רכילות (חוץ מטעות פאלית אחת שנגמרה בגאווה גדולה) וגייס לכוחותיו את סקרילקס ודיפלו, שקיבלו שיק שמן תמורת הפקה EDM-ית אך בוגרת ל"Where Are Ü Now". הפופ הילדותי של ביבר התחיל תהליך התבגרות מואץ - רעיון שאמור לכאורה להתרסק לתוך עצמו, אלא שמפיקים כמו סקרילקס, דיפלו, בלוד ות'רון פימסטר הצליחו לממש את המטרה לכדי אלבום מלא בשם "Purpose", הכולל 13 שירים שהם מן גלגול נרטיבי של חזרה בתשובה ותחנונים למחילה. מכאן והלאה, המשוכנעים משתכנעים שוב, מביני עניין מבינים שיש כאן מוצר מהנה והמבקרים מבקרים בעדינות.
"לפעמים קשה לעשות את הדבר הנכון
כשהלחץ מכה בך כמו ברק
זה כאילו שהם רוצים שאהיה מושלם
כשהם בכלל לא יודעים שאני פגוע"
במובנים רבים, עד אותה נקודת זמן, מדובר בהישג חסר תקדים: ביבר נולד ארבע פעמים בשבע שנים - כיוטיובר מצליח, כפופסטאר קנדי, כדושבאג שרוצה לחולל מהומות וכאמן רציני ושקול. כל שלב באבולוציה היווה עוד קטליזטור לכסף להיערם ולמעריצים לאבד את השפיות, ובתוך כך נראה שדברים מתחילים להסתדר לטובת הכלל. אלא שהחיים כמו החיים, יש להם נטיה לבאס. אחרי מטמורפוזה כמעט נסית, חזרה לה שוב העצמאות של ביבר והחלה לדמם לתוך הצד העסקי של הדברים. בנובמבר האחרון חטף מעריץ מברצלונה אגרוף לפרצוף, רק בגלל שניסה לגעת בביבר שהגיע ברכבו לאולם הופעות - זה נגמר בשפה שסועה ועיני עגל של מעריצות המומות. לכאורה מדובר בעוד עניין פעוט שיחלוף, אבל ההיסטוריה לעולם חוזרת ומלמדת: מישהו כאן נכשל בסגירות האחרונות במהפך של ביבר. לא מדובר בבחור נעים הליכות, אלא בכזה שריסון יתר רק גורם לו להשתכלל כיצור מעפן.
"החיים האלה לא קלים, אני לא עשוי מפלדה
אל תשכחו שאני אדם, אל תשכחו שאני אמיתי
אתם מתנהגים כאילו אתם מכירים אותי, אבל לעולם לא תכירו
זה הדבר היחיד שאני יודע בוודאות"
אז מה בעצם היה לנו כאן? מהפך רודף מהפך רודף מהפך, אסטרטגיות שכדאי ללמד בבתי ספר לשיווק ואלבום ממש נחמד. איך כל זה ייגמר? הצד הפסימי הדומיננטי אומר "כרוניקה של מוות ידוע מראש" והביליברים הנוהרים לקופות אומרים "פףףף". אז שיהיה, פףףף.
(כל הציטוטים לקוחים מ-""I'll Show You)
מה יהיה שיר השנה? מי יהיו אנשי השנה במוזיקה? ומה השיר הגרוע של השנה? אתם מחליטים! דרגו עכשיו את המצעד ואולי תזכו בחבילה זוגית להופעה של ברונו מארס בברלין מתנת וואלה! טורס.