ג'ורג' מייקל, סמל הקהילה שהוביל אותנו לחיים נטולי שקר

1998. ג'ורג' מייקל נתפס במהלך מעשה זימה בשירותים ציבוריים עם גבר אחר ומוצא בעל כורחו מהארון. זהו ארון שמעולם לא היה קיים באמת, ארון שכולם ידעו שהוא נמצא בו, אבל כיבדו במקביל את פרטיותו. למרות הזיפים, הניבים החדים והגוף המפוסל, כולם ידעו שמייקל לא באמת נמשך למעריצות שלו. כולם ידעו, אבל אף אחד לא דיבר, ואולי אף אחד לא באמת היה צריך לדבר, כי הוא מעולם לא הסתיר את זה. נכון, הוא לא עלה לבמה עם דגל גאווה ולא הסתובב יד ביד עם הפרטנרים שלו (לפחות לא לפני היציאה הפומבית מהארון), אבל מי שעקב אחריו, לא יכול היה לטעות.

מרגע חשיפת הפרשה, מייקל לא התחבא, לא התבייש ולא הסתיר. להיפך - הוא יצא לתקשורת, דיבר, שפך את הלב ואף הקליט שיר שקורא לכולם "לצאת החוצה". לצאת מהארון, לצאת מהחושך ופשוט לחיות את החיים. "מעולם לא חשבתי על המיניות שלי כדבר טוב או רע. בשבילי, זה היה עניין של למצוא את הבן אדם הנכון", אמר, והפך תוך כדי מילים לסמל של לא מעט הומואים בארון שהלכו בעקבותיו והחליטו להפסיק לחיות בשקר. מייקל דיבר בשמה של קהילה שלמה שנמאס לה להתחבא. הוא קם וצעק את מה שרבים לא העזו בראיונות, בדרך חייו הצבעונית ובעיקר בשיריו, שהפכו לנכס צאן ברזל.

כנער בן 15, אני זוכר שעקבתי באדיקות אחר הפרשה. מייקל היווה אבן דרך בחיי ובחייהם של לא מעט מבני דורי שעד אותו יום ישבו בחושך בארון, ללא שום הבנה של עתידם, תוך שהם שואלים את עצמם בשקט "איך בכלל יוצאים מהחלל החנוק והמסריח הזה". כשהוא ניצב מאחורי מעשיו ללא בושה, הציב מייקל עבורנו רף חדש והעניק מרחוק ביטחון וגב ללא מעט אנשים - מבני נוער מפוחדים ועד גברים נשואים שהבינו פתאום את ההשלכות: אם זמר בקנה מידה כזה יכול לצאת מהארון, גם הם יכולים.

בשנים האחרונות, מייקל ידע תקופות פחות טובות. היו שם לא מעט סיפורי סמים, פרשייה נוספת של סקס פומבי והמון סיפורי הוללות שהובילו אותו, על פי מקורביו, לסוף הטראגי שכלל ביקורים תכופים בבתי חולים ובמכוני גמילה, עד שהעולם התבשר על לכתו של אחד הקולות היותר מיוחדים בתעשיית המוזיקה. קול צבעוני ופרסונה ייחודית. יכולתם לדלג ולהתעלם משיריו, אבל לא מאישיותו.

היום אני מתנדב בארגון הנוער הגאה, שעוזר לבני נוער ומלווה אותם בתהליך היציאה שלהם מהארון. במבט לאחור, אין לי ספק שלאותה פרשה ולאותו זמר, שאחריו עקבתי לא מעט (וכן, לפעמים אף פנטזתי עליו), היה חלק די נכבד בהצטרפותי לארגון, שבזמני לא היה קיים. "לא תמצא שקט נפשי עד שלא תקשיב ללב שלך", הוא אמר בעבר. שנים אחרי, הוא בחר להקשיב ללבו דווקא בחג המולד, שכיכב באחד משיריו המוכרים ביותר, ולהותיר לנו רק זכרונות. יהי זכרו ברוך.