1. איזו הפתעה. שוב האשכנזיה המתנשאת הלכה ראשונה. אסתר, שנכנסה לבית עם אג'נדה של הפרעות אכילה, בילתה את ימיה הספורים בתוכו באכילת ראשים ובפרצוף חמוץ ורוב הזמן תפקדה על תקן הפארטי פופרית. אחרי שאורנה סתמה את הגולל סופית על סיכוייה להינצל מהדחה והעדיפה ללכת ראש בראש מול מעיין, נותרה אסתר נתונה לחסדי הצופים. ומה לעשות, כפרה, שהצופים מעדיפים מישהי מרימה? אפילו זה שהיא ימנית לא עזר לה. החנבצית קיבלה את המגף והצטרפה לרשימה האפרורית של המודחים הראשונים. ד"ש לבוריס שניידרובסקי.
2. שם: "בא לי שיהיה פה פיצוץ כבר. אני משועמם". אמן! גם אנחנו. מהפה של שם להשם! הגיע הזמן שמשתתפי העונה הזאת יורידו את הכפפות הפיזיות (אורנה) והמטאפוריות (כולם). ניצנים ראשונים של תככים מביאה לנו תהילה, שהעמדתה להדחה במקום מעיין גורמת לה להתעורר על החיים שלה ולהבין שאם היא לא תתחיל לבחוש פה, היא עוד עלולה להתאחד עם משה מוקדם מהצפוי. החרם שהיא מצליחה לארגן תוך 4 דקות על אורנה אולי לא מספיק בשביל להוציא את הצדקת מהבית, אבל הוא מספיק כדי להציל את התחת שלה עצמה. מהלך שקוף מאין כמותו, אך מבוצע לעילא.
3. עצרו הכל יש לנו דייר נוסף בבית האח. בדומה לעיר ניו יורק שנחשבת לדמות החמישית בסדרה סקס והעיר הגדולה, מסתבר שנוסף על 15 הדיירים בשר ודם שצעדו לתוך הבית בנווה אילן, יש גם דייר ששה עשר אלוקים. כולם דתיים בעונה השמינית של האח הגדול. לכולם יש כיפה לבנה חגיגית של שבת, וכולם נעים בקצב התפילה במעגל שבחלל הסגלגל. רק ירד הערב על יום שישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכל דיירי הבית עטו על עצמם כיסויי ראש במהירות שלא היתה מביישת חשודים בפלילים. לכולם יש דיבור עם אלוהים. חוץ מלשם, שמקונן באוזני האח על געגועים לריטואל סוף השבוע שלו. "הייתי עם החברה שלי ועם הכלבה שלנו על הספה". חסדי השם.
4. חיים מנסה להדליק נר ראשון ומדליק את אביחי. הדיירים מתכנסים (באווירה טובה) להדלקת נר ראשון של חנוכה. אבל הכל יוצא משליטה כשחיים, במפגן של פלגמטיות מזהירה, מדליק את הנר במצית במקום בשמש. "אני לא אוהב שמזלזלים בקדושה!" אביחי מרעים. ובזמן שהוא יורק את מילות הברכה מבעד לשיניים חשוקות, כל המתייוונים כבר במסיבת כריסמס מושלגת בחצר, רוקדים עם תאלין ושותים את הדם של ישו.
5. אומרים שכשאנשים מאבדים חוש אחד, החושים האחרים מתחדדים. אביחי אולי מאבד את ראייתו אבל תחת זאת נדמה שהוא סיגל את היכולת לעוף. על עצמו. כשהוא לא מסתובב בבית בלבוש חלקי ומפזר הצהרות מיזוגניות על הדיירות או עולב במעיין בפניה, הוא עומד מול המראה ומרים לעצמו. שם ועדן בתורם מפגינים עיוורון סלקטיבי לדבשת של עצמם ומנהלים שיחה על איך הנרקיסיזם המופגן של אביחי בעצם רק מכסה על חוסר ביטחון. לא, כי אתם.
6. לא דיברנו עוד על אהבה. עדן ואנדל משוחחים בשכשוכית על זוגיות ואהבה בסצנה שנראית כמו שירת הברבור של תקוות ההפקה לרומן סטייל 50 גוונים של כל צבע שהוא. אינדל פוצח במהלך מתוחכם של פסיכולוגיה הפוכה ומודיע לעדן שהוא בריליישנשיפ עם אלוהים. "יש אהבה לאמא, יש אהבה לאלוהים, יש אהבה ל... זה", יותר מ"זה" הוא לא צריך. מה יכול להיות יותר טוב מ"זה"? עדן נופלת בפח ומשחקת ישר לידיים שלו עם שאלות כמו "מה, עד כדי כך היא פגעה בך?" ו"מה זה אלוהים? אפשר להתחתן עם אלוהים? לעשות ילדים עם אלוהים?". עוד רגע והיינו מקבלים גם "יש לך משהו עצוב בעיניים".
7. נסים גלויים. אם נחוצה לכם עוד הוכחה שאלוהים בעצמו נוכח בין כתלי הבית, הרי שהנסים הרפואיים שאנחנו רואים על המרקע הם בבחינת אותות ומופתים. אנשים בלי מוח חיים ומתפקדים, בערך. "אורנה, את נר חמישי של חנוכה תדליקי בבית האח הגדול או בבית?" ארז טל מנסה להפיג את המתח בפתחו של משדר ההדחה. "אכן!" עונה לו הנס. אורנה מסתמנת ככלי ריק חלולה, אבל לפרקים, היא צינור לאלוהים. היא מהללת את שמו, והוא מסמס את הספרה שלה בהצבעות.
WTF
למה אורנה עם כפפות בתוך הבית? אם קורין גדעון יכולה לעמוד בכפור הירושלמי בחולצת רשת, את יכולה להסתדר בלי כפפות בבית המחומם.
ליין ווינר
עדן, אביחי, שם. והשם.
ציטוטים נבחרים (פסוקו של יום):
"אל תסכם אותי. לא בארוחת שישי, ובטח לא ליד אנשים" (מעיין)
אביחי: "אני אלים בטירוף אחי".
שם: "אני יודע, אבל אל תביא לפה מכות".
אביחי: "לא, מה פתאום מכות?! אבל אני יכול להשתמש בשפה קשה".
אביחי: "אתם מרחמים עלי!"
אורנה: "ראיתי לנכון שאת יותר אינטליגנטית"
