אסטריקס, נפוליאון, סרקוזי ורבים אחרים כמה מן האושיות המרכזיות בתולדות צרפת, היו גברים נמוכי קומה. למרות זאת, בניגוד לסרטים ההוליוודיים עתירי הננסים, כמעט ולא ראינו גיבורים בגובה זה בקולנוע הצרפתי.
את החלל ממלא "להתאהב מעל הראש", שעולה כאן לאקרנים היום (חמישי), לאחר שהוצג לפני כחודש וחצי במסגרת פסטיבל הקומדיות הצרפתי. גיבורו הוא גבר שגובהו רק קצת מעל מטר ושלושים, היוצא לפגישה עיוורת עם בחורה גבוהה מעט מעל הממוצע, אותה מגלמת וירג'יני אפירה הנהדרת, המוכרת לקהל הישראלי מן הלהיט הטרי "נפלאות החושים". בין הננס לאשה התמירה נוצר קליק, אך ההבדל הפיזי ביניהם מקשה עליהם לפתח את הרומן.
הבסיס העלילתי הזה נשמע סר טעם, מה עוד שאת הגיבור נמוך הקומה מגלם כאן ז'אן דוז'ראדן, זוכה האוסקר על "הארטיסט", שגובהו במציאות 1.80 והסרט מנמיך אותו באמצעות אפקטים מיוחדים ותעלולי מצלמה. אך בשלב מוקדם של הצפייה, מתגלה כי "להתאהב מעל הראש" הרבה פחות מפוקפק מכפי שאפשר לחשוב. למעשה, מדובר בדרמה קומית יפה, מקסימה, ולא וולגרית כלל, אלא מרגשת ואף מלנכולית.
אולי הסיבה לכך היא שביים אותה לורן טיראר, מי שהיה אחראי בעברו לכמה להיטים משובחים, ובהם "סיפור חיי", ו"מולייר", וגם עיבד בהצלחה את הקלאסיקות הספרותיות בכיכובן של אסטריקס וניקולה הקטן. עד עכשיו, הסרטים שלו זכו להצלחה קופתית בצרפת, אבל הפעם, זה לא קרה.
"'להתאהב מעל הראש' זה הכישלון הכי גדול שלי", הוא מודה, "אני חושב שהיתה בעיה לנו בשיווק של הסרט. אנשים ציפו לפארסה, וקיבלו משהו עמוק ומרגש יותר".
אולי אנשים גם נרתעו מן הסרט, בגלל שחשו כי הוא מנצל לרעה את קומתו של הגיבור, והרגישו שמזמינים אותם לצחוק על נחיתות של מישהו?
"אתה יודע, זה מצחיק, היחידים שפקפקו בסרט הם אנשים בגובה ממוצע ומעלה. בכל פעם שעשינו הקרנה עם צופים נמוכי קומה, הם באו והודו לי, ואמרו שתיארתי בדיוק וברגישות את חיי היומיום שלהם. זה כל כך לא הוגן, שדווקא הקהל שזה לא נוגע אליו לוקח לעצמו את הזכות להחליט בשביל אחרים".
מה לגבי אלה שמחו על הליהוק של דוז'רדן הגבוה לתפקיד הראשי? ולמה בעצם מלכתחילה לא בחרתם מישהו שגובהו כמו של הדמות?
"התלונות האלה היו מופרכות לגמרי. כתבו שגנבתי כאן עבודה לשחקנים נמוכי קומה וכדומה, וזה הזוי לגמרי. האמת היא, שמלכתחילה חשבתי על דוז'רדן, ולרגע לא שקלתי ללהק מישהו אחר. היו לכך כמה סיבות: קודם כל, חלק מהחוויה זה לראות איך הסרט לוקח את אחד הכוכבים הגדולים והמוכרים בצרפת, ומקטין אותו באופן שטרם ראינו אותו. זה גם מעביר את המסר ש'להתאהב מעל הראש' הוא לא דרמה מציאותית, אלא מעשייה, ולא צריך לקחת את מה שקורה בה מילולית, אלא סימבולית. נוסף לכך, זה לא קל למצוא שחקן טוב בגובה הזה. בכמה מהסצנות היינו צריכים כפיל נמוך קומה לדוז'רדן, ואפילו את המשבצת הזו היה לנו קשה לאייש.
"מובן גם שבלי הנוכחות של דוז'רדן, היה מסובך יותר לגייס כספים לפרויקט, אבל הכי חשוב: אני חושב שאם השחקן היה נמוך קומה במציאות, אז הצופה היה חש לא בנוח, והסרט היה הופך למעיק וקשה. בגלל שאנחנו כי יודעים כי את התפקיד הראשי עושה כאן מישהו שהוא למעשה גבוה במציאות, נוח לנו יותר לראות את זה ולצחוק איתו על מה שקורה לו".
אתה מסכים איתי שבארצות הברית, בה התקינות הפוליטית חזקה יותר מאשר בצרפת, לא היית מסוגל לעשות את הסרט הזה, בטח לא ככה?
"כן, ייתכן מאוד שאתה צודק".
בסצנת האהבה בין הגיבורים, הרגשת שאתה צריך לגלות רגישות מיוחדת?
"בסצנות סקס אתה תמיד צריך ליצור מרחב אינטימי ככל האפשר בין הדמויות, ולא משנה מי הן ומה הגובה שלהן. השיטה שלי אומרת שאתה צריך לתת אמון בשחקנים שלך. אתה מדבר איתם על זה קצת לפני הצילומים, אבל מכאן והלאה, הכל בידיים שלהם. וכך, בשילוב בין האינטימיות סביבם והחופש שניתן להם, יכול להיווצר איזשהו קסם".
שאלה אחרונה בענייני ננסים וקולנוע מי הננס הקולנועי האהוב עלייך?
"היום, כמו כולם, אענה שטיריון לאניסטר מ'משחקי הכס'. לפני אהבתי את הרווה וילשז, שכיכב בסדרה 'פנטזי איילנד' וב'האיש עם אקדח הזהב' בסדרת ג'יימס בונד".
"להתאהב מעל הראש" מבוסס על סרט ארגנטינאי לא מוכר במיוחד, שגם לא הופץ בארץ. טיראר הוסיף לתסריט כמה דברים לעומת המקור, ובהם דמות של כלב גדול, שעיר ומסביר פנים, שלגיבור קשה להתמודד עם המסה שלו ולכן גם עם גילויי האהבה מצדו.
"בשלב כתיבת התסריט, דיברתי עם גברים נמוכי קומה והם סיפרו לי על מיני צרות יומיומיות שיש להם אתגרים שבכלל לא הייתי חושב עליהם, לולא חשפו אותם בפניי", הוא מספר. "בין השאר, כמה מהם אמרו לי שקשה להם להתמודד עם כלבים גדולים, אז חשבתי שזה יהיה מעניין איך לתאר דינמיקה כזו, בין הולך על ארבע לאדם שלא ממש מסוגל להתמודד עם הקפיצות שלו עליו".
בזמנו, לאחר צילומי "ניקולה הקטן", אמרת לי שלעבוד עם ילדים זה סיוט. לעבוד עם כלבים זה קל יותר או קשה יותר?
"נגיד את זה ככה: לעבוד עם כלבים זה קשה יותר מאשר לעבוד עם ילדים, אבל לעבוד עם חתולים זה קשה יותר מאשר שניהם. כשחתול לא רוצה לעשות 'מיאו', אין לך שום דרך לשכנע אותו".
עליית "להתאהב מעל הראש" בארץ ממשיכה את הרצף החסר תקדים, לפחות בעשורים האחרונים, של קומדיות צרפתיות שזוכות כאן להפצה רחבה, בדרך כלל בהצלחה. גם במדינות אחרות בעולם, סרטים אלו הפכו לענף ייצוא מצטיין, ולטיראר יש הסבר לכך.
"אני חושב שההצלחה הבינלאומית נובעת מן ההתמקצעות של תעשיית הקומדיות הצרפתית", הוא אומר. "פעם חשבו אצלנו שלכתוב תסריט לקומדיה זה כמו לכתוב פרוזה. עשו את זה בצורה פרועה, חופשית ולא מסודרת. לכן, בשנות השמונים והתשעים, ייצרנו סרטים שהיה בהם קסם, ולפעמים שברו קופות בצרפת כי ייצגו את רוח הזמן וכדומה, אבל תמיד הלכו לאיבוד בתרגום. בשנים האחרונות, בהשפעת הוליווד, הבנו שלקומדיה יש חוקים ויש מבנה שצריך ללכת לפיהם. כשהתחלנו לכתוב תסריטים קומיים לפי השיטה האמריקאית, זה התחיל להביא תוצאות".
אם נחזור לנקודת ההתחלה, אני מסתכל על מערכת הבחירות בצרפת ומבחין שבניגוד לאמריקה, בה המועמדים לנשיאות תמיד נפילים, אצלכם הם דווקא גברים בגובה ממוצע, לעתים אפילו נמוך מן הממוצע. פילון, מקרון, ואלס כולם לא מדגדגים לטראמפ את הקרסוליים.
"גם אצלנו יש נפילים דה גול היה ענק, למשל. אבל בעיקרון, אתה צודק. בצרפת, אתה לא חייב להיות גבוה כדי להיבחר לנשיאות. אמריקה נבנתה על מיתולוגיה של קאובויז, אז שם זה אחרת".
