כשני עשורים לאחר "נדיה", אחד הסרטים היחידים בהם כיכב מאיר בנאי, מגיעה דרמה ישראלית נוספת, עם שם דומה ועלילה מעט דומה.
מדובר, הפעם, ב"נדיה שם זמני", סרטה העלילתי הארוך הראשון כבמאית של העורכת הוותיקה טובה אשר. נטע שפיגלמן, מכוכבות תיאטרון גשר, עושה בו גם כן משהו ראשוני מבחינתה: זו הפעם הראשונה בה היא מופיעה בקולנוע בתפקיד הראשי.
שפיגלמן מגלמת צעירה פלסטינית, בשמה נקרא הסרט, הנאלצת לברוח מן הארץ בשל חשד כי הייתה מעורבת בפעילות טרוריסטית. היא עוברת לגור בלונדון ושם, בעזרתו של סוכן מיוחד לשעבר, אותו מגלם ג'ון הרט, מקבלת דרכון מזויף של צעירה יהודייה בשם מיה אלמוזנינו, ואיתו חוזרת לארץ. כאן היא מתחילה חיים חדשים, בזהות שאולה, מקימה משפחה למופת ומנהלת קריירה מצליחה, עד שעברה רודף אחריה.
הסרט עולה לאקרנים בסוף השבוע, ולרגל זאת פגשנו את שפיגלמן באולפן לשוחח על החיים הכפולים שבין זהויות שונות, לאומים שונים וקולנוע ותיאטרון.
הדמות שאת מגלמת מנהלת חיים כפולים. מבחינתך, את מגלמת שתי דמויות או דמות אחת שבתוכה שתי נשים שונות?
"אני מגלמת דמות אחת ששמה על עצמה דמות אחרת, וזה נורא מעניין כשחקנית להבין איך עושים את הדבר הזה - כי מיה היא הרבה יותר דומה לי, לנטע, מאשר לנדיה. אז בעצם אני משחקת את נדיה, נערה ערביה שמדברת ערבית - שזו לא השפה שלי - ואז אני שמה על עצמי זהות של מישהי שהיא יותר דומה לי, לנטע. אז איך משחקים את ההסתרה הדקה הזו כל הזמן? יש בזה אתגר".
היית צריכה ללמוד ערבית בשביל התפקיד?
"בהחלט. חצי מהסרט אני מדברת ערבית עם פרטנרים שזו שפת האם שלהם. לי באופן אישי, נורא חשוב העניין של האמינות. אז הקפדתי על זה. למדתי ערבית, האזנתי לערבית, הלכתי לישון עם ערבית".
שאלו אותך אחרי הקרנות טרום-בכורה אם את ערבייה?
"כן, חד משמעית".
תהו אם שפיגלמן זה לא שם קצת מוזר לערבייה?
"בהחלט, זה קצת גרמני בשביל ערבייה.... קרה לי שאחרי הקרנה מישהו צעק 'אני בשוק שאת לא ערבייה'. אני מניחה שאלה לא חשבו כך, לא אמרו לי..."
הסרט, אני חושב, מדבר על איך שאלות של פוליטיקה ושל לאום חודרות לנו למרחב הפרטי באופן בלתי נמנע. זו תחושה שגם את מזדהה איתה, אפילו שאת לא צעירה מוסלמית שחיה בזהות שאולה?
"אני חושבת שכל אדם יכול להרגיש את זה. אני, נגיד, יכולה להרגיש את זה כשאני טסה לחו"ל ושואלים מאיפה אני. אני אומרת 'ישראלית' וישר אני מרגישה מלא דמויות שהבן אדם שמדבר איתי שם עלי. 500 דמויות שונות שהוא מכיר ויודע. ואני מוצאת עצמי מדברת על הכיבוש ועל השואה וחייבת לעמוד מאחורי ההגדרה הזו כישראלית, שזה משהו שהוא בעצם לא אישי ולי לא בחרתי בו לגמרי. אני נטע. אני קודם כל שחקנית, אני קודם כל בן אדם. יש לי השקפות...פתאום כל הזמן אני צריכה להדהד את הזהות הזו. מהבחינה הזו, אני יכולה להבין את הדמות".
את בעצם אחת השחקניות האחרונות בהיסטוריה שהזדמן להם לשתף פעולה עם ג'ון הרט, המגלם בסרט תפקיד קטן. איך הייתה חווית העבודה עמו?
"זה היה יום צילום אחד בלבד אמנם, אבל בבוקר נפגשנו לקפה ככה בשביל להרגיש אחד את השני, כדי שנרגיש שאנחנו באותו סרט. הוא היה אדיב מאוד ומקסים. אמרתי לו כמה הערצתי אותו, שבתור ילדה ראיתי אותו ב'סיפורי עמים'. הוא היה הבייביסטר של המדינה... כמובן שראיתי אותו גם ב'איש הפיל' וב'אקספרס של חצות', בו הוא עושה תפקיד מדהים. הוא היה מאוד מאוד נחמד".
אני המום שבריטי מכובד שכמותו שתה קפה ולא תה!
"וואו, יכול להיות שהוא שתה תה, אוקיי? יכול להיות".
זה לא יוצא דופן לראות שחקנית שעושה גם תיאטרון וגם קולנוע, אבל המקרה שלך בכל זאת חריג כי עשית המון המון תיאטרון אבל השתתפת רק בשלושה סרטים באורך מלא, ובשניים מהם בתפקידים קטנים, כך שזה התפקיד הקולנועי הגדול הראשון שלך. איך היה המעבר הזה?
"אני כבר עשר שנים משחקת בתיאטרון גשר, לשמחתי הגדולה. המצלמה זה דבר אחר לגמרי בעיני. זה מרתק ומסתורי".
המצלמה אוהבת אותך.
"גם אני מאוד אוהבת אותה"
אולי זה לא הוגן לשאול אותך, אבל הבמאית טובה אשר לא פה, אז אין מישהו אחר לשאול למה ללהק שפיגלמן לגלם נדיה שמתחפשת לאלמוזנינו?
"זה שהשם משפחה שלי שפיגלמן זה טוב ויפה, אבל אני נראית אלמוזנינו, ובקולנוע רואים את מי שמצטלם. אם אני עוברת כאלמוזנינו או אפילו כערבייה - אז זה מה שמשנה".
למה כמעט לא רואים אותך בסדרות טלוויזיה?
"אני חושבת שכשאתה כל כך מושקע במשהו, האנרגיה הולכת לשם. אני עכשיו בחזרות לשתי הפקות תיאטרליות בו בזמן, אז כל האנרגיה שלי שם. אם אתה שואל אותי, אשמח מאוד לעשות טלוויזיה ובעיקר קולנוע יאללה, בוא נסדר את זה".
גם בתיאטרון גילמת דמות כפולה. זה סוג תפקידים שאת נמשכת אליהם?
"כן, עשיתי דמות כפולה גם ב'נפש הטובה מסצ'ואן'. זה היה תקופה פסיכית כזו. בהצגה גילמתי גבר ואשה, ובסרט נערה ערבייה ואשה יהודייה. כנראה יש בי איזה פיצול שמעניין להוציא אותו החוצה. בכל מקרה, כשחקנית, זה כיף לגלם תפקידים כאלה".
יש עכשיו סרט בשם 'ספליט' בו ג'יימס מק'אבוי מגלם אדם עם 24 זהויות. האתגר הבא שלך הוא להתעלות עליו ולגלם 25.
"לגמרי, לגמרי. אני כבר עובדת על זה".
אביך המנוח היה איש הטלוויזיה אלישע שפיגלמן, שהלך לעולמו בחודש אפריל האחרון. רצית פעם ללכת בדרכו ולשבת גם כן על כס המראיין ולא המרואיינת?
"מה שהיה כיף בזה שאבא שלי היה איש חדשות זה שיכולתי לשבת באולפנים של ערוץ 1 ולהעמיד פנים שאני קריינית, להסתכל על עצמי במוניטור וכדומה. והיה את מחסן התלבושות האגדי של הערוץ, שהוא עולם קסום לילדים. אהבתי להעמיד פנים שאני כתבת ועיתונאית וכל מיני דברים שם, אבל אף פעם לא חשבתי על זה כמקצוע".
אני זוכר, כשהיית מועמדת לפרס אופיר על הסרט, אבא שלך כתב פוסט מאוד חמוד.
"הוא היה מאוד מאוד מאוד גאה בי. מאוד".
